Skip to content

"גנבת הספרים": כוונות טובות שלא מסתדרות על המסך

סרטו של בריאן פרסיבל, המבוסס על רב המכר של מרקוס זוסאק, יפה מבחינה ויזואלית ואף נוגע ללב, אך רחוק מאוד מאיכותו של הספר המספר על מלחמת העולם השנייה דרך עיניה של בת 12
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=2]

מרבית עיבודי הספרים למסך הקולנוע נחשבים לא מוצלחים. יש ספרים שזוכים להצלחה עצומה בזכות המעבר למדיום הוויזואלי, ראו סדרת "משחקי הרעב" או "הארי פוטר"; יש ספרים שהתפרסמו רק בזכות הגרסה הקולנועית, למשל "2001: אודיסיאה בחלל", "התפוז המכני" או "לוליטה" – שלושתם בבימויו של סטנלי קובריק. עם זאת, רוב הסרטים מחווירים קשות ביחס לאיכות הספרותית של הנובלה המקורית.

אגדת קולנוע על השואה. ג'פרי ראש וסופי נליס
אגדת קולנוע על השואה. ג'פרי ראש וסופי נליס

כך למשל, הבמאי בריאן פרסיבל (ידוע בעיקר על בימוי פרקים נבחרים בסדרה "אחוזת דאונטון"), לוקח כאן את סיפור מלחמת העולם השנייה, והופך אותו לאגדה קסומה, כפי שהוא נראה בעיניה של ילדה בת 12. הסרט הוא בעצם עיבוד לספר "גנבת הספרים" משנת 2005, כפי שנכתב על ידי הסופר האוסטרלי, מרקוס זוסאק. במקרה זה, הספר היה לרב מכר עולמי, שהה ברשימת ספרי-הילדים רבי-המכר של הניו-יורק טיימס במשך למעלה מ-21 שבועות ברציפות. הספר ראה אור בעברית בתרגומה של ורד טוכטרמן בהוצאת הספרים אופוס בשנת 2007, ואף נבחר לרשימת הספרים האהובים‏ ב"מצעד הספרים הארצי" של נערי ישראל לשנת 2009 מטעם משרד החינוך והתאחדות המו"לים.

אכן, פרסיבל נאמן למילה הכתובה, רב משמעית: מבחינה עלילתית ו-ויזואלית. המעבר מהספרות לקולנוע גרם ללא מעט טעויות, והפך את הספר לדיוקן קולנועי על מצוקה אישית, נקי ותמים לחלוטין מן המלחמה (ובטח מן השואה), כשרובו מסופר בקריינות של המוות (קולו של רוג'ר אילם, "המלכה").

במרכז הסיפור נמצאת ליזל ממינגר (סופי נליס, "אדון לזהאר", אשר ביקרה השבוע בארץ עם הבמאי במטרה לקדם את הסרט). אמה של ליזל, קומוניסטית המפחדת מעליית הנאציזם, שמה את בתה לאימוץ אצל זוג גרמני: האנס (ג'פרי ראש, "ההצעה הטובה ביותר") ורוזה (אמילי ווטסון, "אנה קרנינה").

מאוד מעצבן שהסרט מתחיל בשפה הגרמנית, אך אחרי מוזיקת הפתיחה הוא עובר לשחקנים דוברי אנגלית עם מבטא גרמני כבד ומזויף, וזאת כדי להנעים את אוזני הקהל האמריקני. דמותו של ראש מעט מבוגרת, אך היא מלמדת את ליזל קריאה וכתיבה. דמותה של רוזה היא אישה קשוחה שלאט לאט נחשף טוב לבה. שני שחקנים גדולים, שמשחקים תפקידים בינוניים לחלוטין.

בסרט מופיע גם חברה הטובה של ליזל, רודי (ניקו לירש), ילד יפהפה בן 12, המגלם את המהות הארית של התקופה, אם כי לבו טוב, והוא נאמן ואוהד את ליזל. בהמשך מופיע גם צעיר יהודי, מקס (בן שנצר), הבורח מהנאצים. ככל שליזל לומדת לקרוא, להכיר מילים חדשות וספרים חדשים, היא מלמדת את נפשה ובאופן תמים למדי, את רזי התקופה הנאצית. אין צורך להזכיר, כי מילים חדשות או אינספור ספרים לא הצילו את ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה, אך חלק זה אינו מוזכר באגדה קולנועית זו.

הסרט ניחן במראה מושלם מבחינה ויזואלית, נקי ומותאם לבני נוער. כך למשל, קשה להאמין שאנשים נמצאים בבניין הסובל מפגיעה ישירה של הפצצות בעלות הברית, וכמה רגעים אחר כך, מוצגות גופותיהן ללא פגע, נקיות ואין אף טיפת דם. "גנבת הספרים" מייצג אסופה של כוונות טובות, שפשוט לא הסתדרו יפה על המסך. הסיפור אמנם עוסק בחלק מבייש של ההיסטוריה האנושית, והגרמנית בפרט, לעיתים הוא נוגע בלב הצופים, אך רחוק מאוד מאיכותו של הספר, וחבל.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן