הסצנה האחרונה בין נתניהו ובנט, מוכיחה שוב (אם היינו זקוקים לזה) שאת המשא ומתן עם הפלסטינים מנהלים ראש הממשלה והשרים ברמה של ילדי גן. אין כמו ההצגה העלובה והמגוחכת שהתרחשה בימים האחרונים כדי להדגים את זה.

המערכה הראשונה בסצנה החלה ביום שישי. ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו – שלרגע אינו מתכוון לשאת ולתת כדי להגיע להסכם, אלא כדי לנצח את הפלסטינים ב"משחק ההאשמות" – אמר במסיבת עיתונאים שכינס בדאבוס, כי הוא אינו מתכוון לפנות אף יישוב בבקעת הירדן ואינו מתכוון לעקור אף ישראלי ממקומו. אחר כך, בשלב השני של התרגיל, מסר "בכיר בלשכתו" לסוכנות הידיעות AP, כי "נתניהו מאמין שלמתנחלים צריכה להיות הזכות לבחור באיזו מדינה לחיות".

במערכה השנייה של ההצגה המתין נתניהו בשקיקה לראות כיצד ייפלו אבו מאזן ואנשיו למלכודת השקופה שנפרשה לרגליהם. ואכן, הפיתיון נבלע עד תום. "אף מתנחל לא יורשה להישאר בתחומי המדינה הפלסטינית", הגיב מיד ראש צוות המו"מ מרמאללה, סאיב עריקאת. "מדובר ברעיון הזוי ומופרך, שמבטא את עומק הפערים והמחלוקות בין הצדדים", הוסיף.

משהפיתיון נבלע עד תום, חשב נתניהו לתומו שיש לו קייס מול הבורר, ג'ון קרי. הוא עוד יוכיח לו מיהו באמת הילד הרע בשכונה. אבל, אבוי, את המשחק קלקל לו נפתול, הילד המוכשר והקופצני בגן של שרה – שסיפר כבר פעם, שלמד אתה בקורס לטרור. נפתול, כדרכו, קפץ בראש והאשים את נתניהו – אוי לאותה בושה – ב"אובדן עשתונות ערכי". אחריו קפצה כל החבורה כולה: חוטובלי, דנונה, אלקין, אקוניס ופייגלין. לנתניהו המסכן לא נותר אלא להתלונן על נפתול, ש"פעל בחוסר אחריות לאומית, כדי לקבל כותרת לדקה ופגע במהלך מרכזי, שבא לחשוף את פניה האמיתיות של הרשות הפלסטינית".

עכשיו יודע הדוד ג'ון (כאילו לא ידע זאת גם קודם) עם מי בדיוק יש לו עסק. התוצאה: עוד ניצחון בנקודות לפלסטינים. ובעוד נתניהו ובנט מחליפים מהלומות ומתפלשים בבוץ, אבו מאזן – נוכל ושקרן בפני עצמו – מביט בהם מן הצד וחוכך את ידו בהנאה.

אפשר להשתעשע בעוד תיאורים על חוסר ניקיון הכפיים ועל רמת הניהול השערורייתית של המו"מ עם הפלסטינים. אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה על מצעד השקרים והתחמנויות ועל חוסר התחכום של ילדי הגן של שרה. אבל העניין הוא הרבה יותר רציני. הכתובת מרוחה על הקיר באותיות אדומות של קידוש לבנה – והרכבת ממשיכה לדהור לעבר התהום, בלי מעצורים.

רק לפני מספר ימים הזהיר השגריר החדש של האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג אנדרסן, כי ישראל תשלם מחיר כבד אם ייכשלו שיחות השלום. אנדרסן הדגיש כי האיחוד רוצה להרחיב את שיתוף הפעולה עם ישראל, אך אמר היא תמצא עצמה מבודדת יותר ויותר במישור הכלכלי אם תימשך הבנייה בהתנחלויות וייכשלו השיחות. "הדרישות באירופה להחרים מוצרים שמקורם בהתנחלויות או לסמן אותם צוברות תאוצה, בכל פעם שישראל מודיעה על עוד תכנית בנייה מעבר לקו הירוק", הזהיר השגריר.

ישראל – כמו הצפרדע מהמשל הידוע – ממשיכה בינתיים להתבשל במיץ של עצמה ואינה חשה בטמפרטורה המטפסת לנקודת הרתיחה. כשתחוש בכך, יהיה מאוחר מדי. עד אז ימשיכו בנט וחבריו לשכנע את הציבור כי החרם האירופי, הצובר תאוצה, אינו מהווה איום על ישראל וכי דווקא מדינה פלסטינית תרסק את כלכלת המדינה. רק מי שאינו לוקה בעיוורון מוחלט ומי שרואה גם קצת מעבר לחוטמו – יודע היטב שדרושה כאן פניית פרסה מיידית או שניכנס בקיר הבטון, במלוא העוצמה.

אם המו"מ הזה יתפוצץ – את המחיר תשלם, בראש ובראשונה, מדינת ישראל. לא צודק? לא הוגן? הכל נכון! אבל אלו כללי המשחק האכזריים – ובכללים הללו נכתב כבר מראש שהפלסטינים יקבלו את מלוא ההכרה מכל המוסדות הבינלאומיים והרשות הפלסטינית תהפוך בסופו של דבר, במהלך חד צדדי, למדינה שהיא חברה מלאה באו"ם.

בשבוע הבא יגיע ג'ון קרי לארץ להמשיך עם הלחץ. כמה ימים אחריו יגיעו גם הקאנצלרית אנגלה מרקל וראש ממשלת בריטניה, דייוויד קאמרון. נתניהו יוכל למשוך את ההכרעה עוד שניים, שלושה, או ארבעה מסעי שכנוע וסיבובי שיחות – אבל בסופו של דבר הוא יצטרך להחליט אם לחצות את הרוביקון או לפוצץ את העסק. החבל שקיבלה ממשלת ישראל להמשך תרגילי הסרק ותמרוני ההשהיה וההטעיה שלה הולך ומתקצר.

[related-posts]