היטלר לא נהיה פיהרר בבוקר בהיר אחד

פשיזם עדיין אין פה, אבל אם מישהו מדבר במושגים של טוהר הדם, קורא לחיסולם האלים של בני לאום אחר או בעלי דעה שונה, מסתכל על בני עמים אחרים כנחותים או מוכן בשם אהבת המולדת לסתום פיות ללא הבחנה ולנהוג באלימות – יש בו מן הפשיזם או הנאציזם

היטלר לא נהיה פיהרר בבוקר בהיר אחד

פשיזם עדיין אין פה, אבל אם מישהו מדבר במושגים של טוהר הדם, קורא לחיסולם האלים של בני לאום אחר או בעלי דעה שונה, מסתכל על בני עמים אחרים כנחותים או מוכן בשם אהבת המולדת לסתום פיות ללא הבחנה ולנהוג באלימות – יש בו מן הפשיזם או הנאציזם

אנשים לא אוהבים שמשווים לנאצים או אפילו לפשיסטים. כל כך לא אוהבים, שכבר הוצע להוציא את המילה "נאצי" על כל נגזרותיה מהחוק. אני מודה שקשה לי להחליט האם הרעיון להוציא מילה אל מחוץ לחוק הוא יותר מגוחך או יותר מפחיד, אבל הוא בכל מקרה לא ישים. אבל לפעמים אין בררה, חייבים להשוות לחבר'ה של שנות ה-30. 

איני מדבר על דוגמאות היסטוריות אלא על השוואת הנמשל לנאצים או לפשיסטים באופן מפורש, תוך כדי הבהרה שהנמשל שייך לקבוצה הלא סימפטית הזו. ולא, ממשלת ישראל היא לא ממשלה נאצית, אפילו לא ממש פשיסטית. יש כמה חברי כנסת שיש להם איזו שאיפה לראות פה מדינה פשיסטית ויש כמה תנועות שנאמר עליהן שהן פשיסטיות (למרות שאני חושב שאם בניטו מוסוליני היה חי, הייתה שמורה לו הזכות המלאה לתבוע את בית המשפט עקב השוואתו לבדיחה המקומית). וזה שהמדינה לא עושה דבר בעניינן זו אמנם בעיה בפני עצמה, אבל פשיזם עדיין אין פה. 

אבל למרות זאת, יש מקום להשוות גורמים מסוימים לנאצים ולפשיסטים, למרות שעדיין אין פה תאי גזים ושמי שמפציץ אזרחים בגז חרדל זה השכן מצפון ולא אנחנו. איך הדבר הזה מסתדר? פשוט מאוד, היטלר לא נהיה פיהרר בבוקר בהיר אחד ב-1941 והחליט להקים תאי גזים, הוא גם לא הבליח ב-1933 משום מקום והחל להפעיל סנקציות נגד יהודים ולכתוב חוקים בנירנברג. גם מוסוליני לא הופיע משום מקום באוקטובר 1935 והתחיל להפציץ אזרחים אתיופים בנשק כימי בשביל הספורט. 

היטלר ומוסוליני, 1937 (מקור: ויקימדיה)
בהתחלה הם נחשבו לתופעה אזוטרית. היטלר ומוסוליני, 1937 (מקור: ויקימדיה)

השניים האלו החלו הרבה קודם. מוסוליני בעשור השני של המאה הקודמת, היטלר בעשור שלאחר מכן. זה התחיל ברטוריקה, בנאומים בקרנות רחוב, במאמרים לעיתון, באסיפתם של תומכים ומאמינים בדרך. בהתחלה הם נחשבו לתופעה אזוטרית, שולית, שחבל להתייחס אליה. גם כשהתנועות שהקימו (החולצות השחורות באיטליה והחולצות החומות בגרמניה) החלו להפעיל אלימות ברחובות, לא התרגשו מהם יותר מדי, בין השאר בגלל החשש מעליית הקומוניזם. לאחר מכן, כשכבר הצליחו להיכנס לפרלמנט ולהיהפך בו לכוח משמעותי, זכו לשיתוף פעולה של השמרנים, שהיו מוכנים לעשות הכל כדי לא לשבת בממשלה יחד עם מפלגות השמאל.

בסופו של תהליך מוסוליני עלה לשלטון כדוצ'ה ב-1922 והיטלר כפיהרר ב-1933, ואז הם החלו במעשי הזוועה שלהם – וגם זה בצורה תהליכית. ספק אם בתחילת דרכו של היטלר כשליט גרמניה הוא החזיק במגירה שרטוטים מוכנים של מחנה אושוויץ. 

לכן, כאשר משווים תנועה אזוטרית לנאצים או משווים רטוריקה מסוימת לזו הנאצית או הפשיסטית, יכול להיות שאכן יש לכך מקום. זה שמדובר במשהו קטן, חסר חשיבות, שאין בכוחותיו כרגע להעלות אנשים על רכבות בקר לעבר מחנות שמהם לא חוזרים, לא אומר שאין מקום להשוואה. כשהיטלר נשלח לכלא בשנות ה-20 אחרי הפוטש הכושל במרתף הבירה, מישהו שיער שמהיצור המצווח הזה ייצא חבר פרלמנט, שלא לדבר על קנצלר או דיקטטור? 

אם מישהו מדבר במושגים של טוהר הדם, קורא לחיסולם האלים של בני לאום אחר או בעלי דעה שונה, מסתכל על בני עמים אחרים כנחותים או מוכן בשם אהבת המולדת לסתום פיות ללא הבחנה ולנהוג באלימות – יש בו מן הפשיזם או הנאציזם. זה שהוא רק מדבר ולא עושה, לא אומר שהוא לא שייך לקבוצה הלא מיוחסת הזו. זה שכרגע הוא רק קוריוז, לא אומר שבעוד כמה שנים לא נצטער שלא לקחנו אותו ברצינות ושאפשרנו לו לגדול. לא רק שמותר להשוות, לפעמים גם צריך. 

כמובן, יש לבדוק היטב את השאלה האם אכן מדובר בחשיבה פשיסטית או נאצית לפני שמשווים. אל לה לאצבע להיות קלה על ההדק הזה, מפני שבמידה וייעשה בהשוואות האלו שימוש אינפלציוני ייגרע כוחן של ההשוואות הרלוונטיות והנכונות, ולנוכח העובדה שבין השאר באזהרות עסקינן, שימוש במילה "נאצי" כל הזמן ללא הקשר הוא חלומן הרטוב של התנועות הפשיסטיות והנאציות שרק מחכות לגדול. 

אז לא, חיילים ושוטרים שמפנים משפחה (כל משפחה) מביתה – הם לא פשיסטים ולא נאצים, גם אם המעשה עצמו מכוער בעינינו (אבל זה לא אומר שצריך לאסור את אלו שמחליטים בכל זאת לקרוא להם ככה). זה לא אומר שאנשים שהם כן פשיסטים או נאצים לא מסתובבים בינינו, ובהחלט מותר ואף רצוי להצביע עליהם בלי שחסידי ה"אסור להשוות" יסתמו לנו את הפה.

  1. בינואר 2009, כשמבצע "עופרת יצוקה" הגיע לסיומו, התקיים אירוע התרמה עבור פצועי רצועת עזה במועדון לבונטין 7. למרות שהאירוע הוגדר כהומניטרי וא-פוליטי, הליינאפ הורכב מאמני שמאל מובהקים. יממה לפני אירוע הצדקה, אחינועם ניני ומירה עוואד (אז נציגות ישראל בתחרות האירוויזיון במוסקבה) ביטלו את השתתפותן בגלל עצומה ולחצים שהפעילו אמנים ואנשי רוח, בתגובה למכתבה של ניני לתושבי עזה.

    "אני יודעת שעמוק בלב אתם מייחלים למות המפלצת ששמה חמאס. זו שהפכה את עזה לערימת אשפה שכולה עוני, מחלה ואומללות ובשם אללה העלתה אתכם קורבן על המזבח המדמם של כבוד ותאוות בצע. אוכל רק לייחל עבורכם שישראל תבצע את העבודה שכולנו יודעים שצריכה להיעשות ותחסל עבורכם את הסרטן הזה, הוירוס המפלצתי ששמו קנאות, ששמו חמאס".

    המכתב של ניני כונה "מכתב נאצה", האירוע התקיים כסדרו חרף היעדרותן של הזמרות (שבין היתר טענו כי מדובר ב"עצומה מכוערת") – וזה, למעשה, סוף הסיפור. היום, חמש שנים אחרי ובאופן פרדוקסלי, ניני מעצבת סוג של עצומת יחידה, כשהיא מוותרת על צ'ק שמן מוועדת טקס פרסי אקו"ם – בגלל בחירתה להעניק פרס על מפעל חיים לאריאל זילבר. כן, אותו אריאל זילבר ששר "ממי אקנה, ממי? מאחי היהודי", זילבר שאמר "הערבים הם אויבים" וגם "אני לא ממליץ על הומוסקסואליות". כך במשך שנים ובקדחתנות, המוח שהלחין את "הולך בטל", חיסל את הקונפורמיזם של הז'אנר וסלל את "דרכו של עץ אחד", דבילית ככל שתהיה.

    פתאום, הנימוקים למעשה השקט אך החתרני, שנוסחו היטב בדף הרשמי של ניני בפייסבוק – מדיפים אדים של סטנדרט כפול. ניני שנאלצה להסיר השתתפותה בלבונטין 7, לא הגיעה לתובנה עמוקה באשר לבעייתיות במכתבה הקיצוני דאז – ובחרה שלא להגיב לעצומה שהפעילה לחץ אקטיבי וגרמה, בסופו של דבר, לביטול הופעתה. אך הפלא ופלא – השתלשלות הדברים לא שונה בתכלית מסיפור זכייתו של זילבר – בו למעשה ניני מפעילה לחץ פסיבי ומערערת על החלטת ודעת אקו"ם להעניק את הפרס לזילבר.

  2. אורייה צודק ,אין להשוות ואין דמיון .אין אדם בבוקר אחד נעשה היטלר ,רוצח, פאשיסט שמאלן קיצוני או משהוא בסגנון הזה.
    אז לא אלה שבעד הסודנים ,שאונסים וגונבים,ומטילי אימה בדרום תל אביב, מעדיפיםאותם על בני עמם שבמצוקה.
    אם נדבר על "טוהר הדם"(מה זה החרטה) קורא לחיסול מתנחלים ימניים וכו..רואה אחרים כנחותים,נגד הבעת דעה בתנאי היא משמאל. שיש בו מן הפשיזם או הנאציזם. זה שהוא רק מדבר ולא עושה, לא אומר שהוא לא שייך לקבוצה הלא מיוחסת הזו. זה שכרגע הוא רק קוריוז(4-6 מנדטים), לא אומר שבעוד כמה שנים לא נצטער שלא לקחנו אותו ברצינות ושאפשרנו לו לגדול. לא רק שמותר להשוות, לפעמים גם צריך. זה לא אומר שאנשים שהם כן פשיסטים או נאצים לא מסתובבים בינינו, ובהחלט מותר ואף רצוי להצביע עליהם בלי שסתמו לנו את הפה.

    • הימין הקיצוני והשמרני נמצא בחזרות כלילות להצגת הפאשיזם בהסוואה של פטריוטיות ובטחון המדינה.

כתבות אחרונות באתר

אנשים לא אוהבים שמשווים לנאצים או אפילו לפשיסטים. כל כך לא אוהבים, שכבר הוצע להוציא את המילה "נאצי" על כל נגזרותיה מהחוק. אני מודה שקשה לי להחליט האם הרעיון להוציא מילה אל מחוץ לחוק הוא יותר מגוחך או יותר מפחיד, אבל הוא בכל מקרה לא ישים. אבל לפעמים אין בררה, חייבים להשוות לחבר'ה של שנות ה-30. 

איני מדבר על דוגמאות היסטוריות אלא על השוואת הנמשל לנאצים או לפשיסטים באופן מפורש, תוך כדי הבהרה שהנמשל שייך לקבוצה הלא סימפטית הזו. ולא, ממשלת ישראל היא לא ממשלה נאצית, אפילו לא ממש פשיסטית. יש כמה חברי כנסת שיש להם איזו שאיפה לראות פה מדינה פשיסטית ויש כמה תנועות שנאמר עליהן שהן פשיסטיות (למרות שאני חושב שאם בניטו מוסוליני היה חי, הייתה שמורה לו הזכות המלאה לתבוע את בית המשפט עקב השוואתו לבדיחה המקומית). וזה שהמדינה לא עושה דבר בעניינן זו אמנם בעיה בפני עצמה, אבל פשיזם עדיין אין פה. 

אבל למרות זאת, יש מקום להשוות גורמים מסוימים לנאצים ולפשיסטים, למרות שעדיין אין פה תאי גזים ושמי שמפציץ אזרחים בגז חרדל זה השכן מצפון ולא אנחנו. איך הדבר הזה מסתדר? פשוט מאוד, היטלר לא נהיה פיהרר בבוקר בהיר אחד ב-1941 והחליט להקים תאי גזים, הוא גם לא הבליח ב-1933 משום מקום והחל להפעיל סנקציות נגד יהודים ולכתוב חוקים בנירנברג. גם מוסוליני לא הופיע משום מקום באוקטובר 1935 והתחיל להפציץ אזרחים אתיופים בנשק כימי בשביל הספורט. 

היטלר ומוסוליני, 1937 (מקור: ויקימדיה)
בהתחלה הם נחשבו לתופעה אזוטרית. היטלר ומוסוליני, 1937 (מקור: ויקימדיה)

השניים האלו החלו הרבה קודם. מוסוליני בעשור השני של המאה הקודמת, היטלר בעשור שלאחר מכן. זה התחיל ברטוריקה, בנאומים בקרנות רחוב, במאמרים לעיתון, באסיפתם של תומכים ומאמינים בדרך. בהתחלה הם נחשבו לתופעה אזוטרית, שולית, שחבל להתייחס אליה. גם כשהתנועות שהקימו (החולצות השחורות באיטליה והחולצות החומות בגרמניה) החלו להפעיל אלימות ברחובות, לא התרגשו מהם יותר מדי, בין השאר בגלל החשש מעליית הקומוניזם. לאחר מכן, כשכבר הצליחו להיכנס לפרלמנט ולהיהפך בו לכוח משמעותי, זכו לשיתוף פעולה של השמרנים, שהיו מוכנים לעשות הכל כדי לא לשבת בממשלה יחד עם מפלגות השמאל.

בסופו של תהליך מוסוליני עלה לשלטון כדוצ'ה ב-1922 והיטלר כפיהרר ב-1933, ואז הם החלו במעשי הזוועה שלהם – וגם זה בצורה תהליכית. ספק אם בתחילת דרכו של היטלר כשליט גרמניה הוא החזיק במגירה שרטוטים מוכנים של מחנה אושוויץ. 

לכן, כאשר משווים תנועה אזוטרית לנאצים או משווים רטוריקה מסוימת לזו הנאצית או הפשיסטית, יכול להיות שאכן יש לכך מקום. זה שמדובר במשהו קטן, חסר חשיבות, שאין בכוחותיו כרגע להעלות אנשים על רכבות בקר לעבר מחנות שמהם לא חוזרים, לא אומר שאין מקום להשוואה. כשהיטלר נשלח לכלא בשנות ה-20 אחרי הפוטש הכושל במרתף הבירה, מישהו שיער שמהיצור המצווח הזה ייצא חבר פרלמנט, שלא לדבר על קנצלר או דיקטטור? 

אם מישהו מדבר במושגים של טוהר הדם, קורא לחיסולם האלים של בני לאום אחר או בעלי דעה שונה, מסתכל על בני עמים אחרים כנחותים או מוכן בשם אהבת המולדת לסתום פיות ללא הבחנה ולנהוג באלימות – יש בו מן הפשיזם או הנאציזם. זה שהוא רק מדבר ולא עושה, לא אומר שהוא לא שייך לקבוצה הלא מיוחסת הזו. זה שכרגע הוא רק קוריוז, לא אומר שבעוד כמה שנים לא נצטער שלא לקחנו אותו ברצינות ושאפשרנו לו לגדול. לא רק שמותר להשוות, לפעמים גם צריך. 

כמובן, יש לבדוק היטב את השאלה האם אכן מדובר בחשיבה פשיסטית או נאצית לפני שמשווים. אל לה לאצבע להיות קלה על ההדק הזה, מפני שבמידה וייעשה בהשוואות האלו שימוש אינפלציוני ייגרע כוחן של ההשוואות הרלוונטיות והנכונות, ולנוכח העובדה שבין השאר באזהרות עסקינן, שימוש במילה "נאצי" כל הזמן ללא הקשר הוא חלומן הרטוב של התנועות הפשיסטיות והנאציות שרק מחכות לגדול. 

אז לא, חיילים ושוטרים שמפנים משפחה (כל משפחה) מביתה – הם לא פשיסטים ולא נאצים, גם אם המעשה עצמו מכוער בעינינו (אבל זה לא אומר שצריך לאסור את אלו שמחליטים בכל זאת לקרוא להם ככה). זה לא אומר שאנשים שהם כן פשיסטים או נאצים לא מסתובבים בינינו, ובהחלט מותר ואף רצוי להצביע עליהם בלי שחסידי ה"אסור להשוות" יסתמו לנו את הפה.

  1. בינואר 2009, כשמבצע "עופרת יצוקה" הגיע לסיומו, התקיים אירוע התרמה עבור פצועי רצועת עזה במועדון לבונטין 7. למרות שהאירוע הוגדר כהומניטרי וא-פוליטי, הליינאפ הורכב מאמני שמאל מובהקים. יממה לפני אירוע הצדקה, אחינועם ניני ומירה עוואד (אז נציגות ישראל בתחרות האירוויזיון במוסקבה) ביטלו את השתתפותן בגלל עצומה ולחצים שהפעילו אמנים ואנשי רוח, בתגובה למכתבה של ניני לתושבי עזה.

    "אני יודעת שעמוק בלב אתם מייחלים למות המפלצת ששמה חמאס. זו שהפכה את עזה לערימת אשפה שכולה עוני, מחלה ואומללות ובשם אללה העלתה אתכם קורבן על המזבח המדמם של כבוד ותאוות בצע. אוכל רק לייחל עבורכם שישראל תבצע את העבודה שכולנו יודעים שצריכה להיעשות ותחסל עבורכם את הסרטן הזה, הוירוס המפלצתי ששמו קנאות, ששמו חמאס".

    המכתב של ניני כונה "מכתב נאצה", האירוע התקיים כסדרו חרף היעדרותן של הזמרות (שבין היתר טענו כי מדובר ב"עצומה מכוערת") – וזה, למעשה, סוף הסיפור. היום, חמש שנים אחרי ובאופן פרדוקסלי, ניני מעצבת סוג של עצומת יחידה, כשהיא מוותרת על צ'ק שמן מוועדת טקס פרסי אקו"ם – בגלל בחירתה להעניק פרס על מפעל חיים לאריאל זילבר. כן, אותו אריאל זילבר ששר "ממי אקנה, ממי? מאחי היהודי", זילבר שאמר "הערבים הם אויבים" וגם "אני לא ממליץ על הומוסקסואליות". כך במשך שנים ובקדחתנות, המוח שהלחין את "הולך בטל", חיסל את הקונפורמיזם של הז'אנר וסלל את "דרכו של עץ אחד", דבילית ככל שתהיה.

    פתאום, הנימוקים למעשה השקט אך החתרני, שנוסחו היטב בדף הרשמי של ניני בפייסבוק – מדיפים אדים של סטנדרט כפול. ניני שנאלצה להסיר השתתפותה בלבונטין 7, לא הגיעה לתובנה עמוקה באשר לבעייתיות במכתבה הקיצוני דאז – ובחרה שלא להגיב לעצומה שהפעילה לחץ אקטיבי וגרמה, בסופו של דבר, לביטול הופעתה. אך הפלא ופלא – השתלשלות הדברים לא שונה בתכלית מסיפור זכייתו של זילבר – בו למעשה ניני מפעילה לחץ פסיבי ומערערת על החלטת ודעת אקו"ם להעניק את הפרס לזילבר.

  2. אורייה צודק ,אין להשוות ואין דמיון .אין אדם בבוקר אחד נעשה היטלר ,רוצח, פאשיסט שמאלן קיצוני או משהוא בסגנון הזה.
    אז לא אלה שבעד הסודנים ,שאונסים וגונבים,ומטילי אימה בדרום תל אביב, מעדיפיםאותם על בני עמם שבמצוקה.
    אם נדבר על "טוהר הדם"(מה זה החרטה) קורא לחיסול מתנחלים ימניים וכו..רואה אחרים כנחותים,נגד הבעת דעה בתנאי היא משמאל. שיש בו מן הפשיזם או הנאציזם. זה שהוא רק מדבר ולא עושה, לא אומר שהוא לא שייך לקבוצה הלא מיוחסת הזו. זה שכרגע הוא רק קוריוז(4-6 מנדטים), לא אומר שבעוד כמה שנים לא נצטער שלא לקחנו אותו ברצינות ושאפשרנו לו לגדול. לא רק שמותר להשוות, לפעמים גם צריך. זה לא אומר שאנשים שהם כן פשיסטים או נאצים לא מסתובבים בינינו, ובהחלט מותר ואף רצוי להצביע עליהם בלי שסתמו לנו את הפה.

    • הימין הקיצוני והשמרני נמצא בחזרות כלילות להצגת הפאשיזם בהסוואה של פטריוטיות ובטחון המדינה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן