שלמה אבני, קשיש בן 83 מגבעתיים, פנה לפני כ-5 שנים בבקשה לבית המשפט המחוזי, כדי שיורה כי לאחר מותו תושלך גופתו לים ותשמש למאכל הדגה, בהתאם לאמונתו כי בא לעולם מן החי ולשם ברצונו לשוב.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו על הסף, אך ביהמ"ש העליון קבע בערעור, כי בקשת הקשיש לא נבחנה כראוי, והחזיר את הדיון בה לבית המשפט המחוזי.

לדברי עו"ד אייל בסרגליק, שייצג את אבני בדיון המחודש, הוציאה פרקליטות המדינה חוות דעת לפיה השלכת גופה לים מהווה פסולת וזוהמה, והפנתה את הקשיש לוועדה בין-משרדית מיוחדת העוסקת בזיהום הים.

לקראת הדיון בוועדה, נטען על ידי נציגי משרד איכות הסביבה, כי השלכת גופה לים עומדת בניגוד לאמנה לשמירת הים התיכון. בדיון עצמו טען עו"ד בסרגליק כי התייחסות לגופה כאל פסולת היא התייחסות מעליבה ופוגענית, ומבזה המוני אנשים שמצאו את מותם בים במהלך השנים, כולל חללי צוללת הדק"ר. בנוסף ציין העו"ד מספר רב של מדינות בעולם המערבי המאפשרות קבורה בים.

בתום דיון ארוך אישרה הוועדה, באופן תקדימי, את בקשתו המיוחדת של הקשיש, והתירה את השלכת גופתו בים, כל זאת, בתנאי שהדבר יתבצע מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. 

היום (יום ה' 6/2) קיבלה השופטת רות לבהר שרון מבית המשפט המחוזי בתל אביב, את בקשתו של האיש – ופסקה כי אין מניעה מבחינה חוקית, שייקבר בים התיכון.

"זהו פסק דין תקדימי, המעניק פן חשוב נוסף לזכויות הפרט בישראל – זכות האזרח על גופו גם לאחר מותו, תוך הרחבת הפרשנות בפסיקה לחוק יסוד חופש האדם וחירותו", אומר עו"ד אייל בסרגליק שייצג את המבקש. "בית המשפט קיבל את בקשת מר אבני בבוא היום להיקבר בים. מדובר בפסק דין תקדימי ולפיו תתאפשר קבורה ימית. לאחר עשרות שנים בהם נאבק מר אבני על מנת לממש את רצונו לסיים את חייו כבעלים על גופתו ולהיקבר לפי רצונו אושרה סוף סוף בקשתו".