אופנה לא רק למעצבי אופנה

שני מעצבים ושני עיתונאים התקבצו לשיחה פתוחה על אופנה, עיצוב, העתקות ונוסטלגיה. ערב של תרבות ויזואלית בבית העיר בתל-אביב מאת גילי גולנדר בית העיר ברחוב ביאליק בתל-אביב (בנין העיריה הישן) אירח את השלישי בסדרת מפגשי פורטפוליו לייב, במסגרת אירועי "שנה …

Print Friendly

שני מעצבים ושני עיתונאים התקבצו לשיחה פתוחה על אופנה, עיצוב, העתקות ונוסטלגיה. ערב של תרבות ויזואלית בבית העיר בתל-אביב

מאת גילי גולנדר

בית העיר ברחוב ביאליק בתל-אביב (בנין העיריה הישן) אירח את השלישי בסדרת מפגשי פורטפוליו לייב, במסגרת אירועי "שנה של אופנה". במבנה היפהפה ובאווירה לא פורמלית, מול קהל של עיתונאים, מעצבים וחובבי אופנה, התכנסו מעצבת האופנה דורין פרנקפורט, מעצב הרהיטים אריק בן שמחון ועיתונאי התרבות עמית שהם לשיחה פתוחה על אופנה, טרנדים, עיצוב ועוד, בהנחיית המעצב והעיתונאי יובל סער.

יובל סער ודורין פרנקפורט באירוע פורטפוליו לייב 3

יובל סער ודורין פרנקפורט בפורטפוליו לייב 3 (צילום: שרונה הדר גיא)

עיצוב בראי הזמן

סער עימת את פרנקפורט עם תמונות ארכיון מיצירתה משנות ה-70 וה-80, כולל בגדי אירוויזיון שעיצבה לאמנים שונים, מתוך ציפיה שבמבט לאחור העיצוב ייראה לה מיושן או מוזר, אבל לפרנקפורט העיצובים מאז נראים לגמרי רלוונטיים גם עכשיו. נטולת נוסטלגיה, פרנקפורט טוענת שהיום יותר מהנה ליצור כי יש יותר אפשרויות, קצב החיים המהיר יותר מתאים לה, וסקס סמים ורוק'נ'רול נשמעים כייף רק למי שלא סבל אף פעם מהנגאובר רציני.

בן-שמחון דווקא לא מחזיק מהרלוונטיות של עיצובי העבר שלו, בעיקר בגלל שנראו כבר פעמים רבות והועתקו במאסות, עד שהפכו לפחות נחשקים בעיניו. שהם פשוט נמנע להצטלם כדי לא להתחלחל אחר כך, ומסביר שהוא בכלל לא מאמין באופנה אלא רק בטעם אישי כמשקף זהות. אולם, לטעם יש דינמיות משלו, הזמן עובר ואנו משתנים ולכן איך שהתלבשנו, נראינו ויצרנו בעבר נראה לנו היום מזעזע.

מחזוריות ודינמיקה בעיצוב

למה אופנה חוזרת? כי העבר הוא חלק מהעתיד שלנו, טוענת פרנקפורט. בשביל לעשות משהו חדש, צריך להכיר את העבר. אולם, האופנה לא קופאת על שמריה, וכשמראה מסויים חוזר הוא שונה. דברים שמעוצבים היום, לא נראים כמו אלו שמלפני 30 שנה. פרנקפורט מגדירה מעצב אופנה כאדם שחוזה את העתיד, ושהשפה שלו נבנית לאורך שנים. לעיתים זה יוצר פערי זמן בהבנת העיצוב: סנדלים תנ"כיות מוזהבות שעיצבה לנימרוד בעבר ולא הצליחו, פתאום ניראו מעודכנות מאד לפני שנתיים בשיא עונת סנדלי הגלדיאטור, וקמפיין עכשווי של בית האופנה מיו-מיו מזכיר ברוחו צילומי אופנה ישנים עם חלי גולדנברג על פסי רכבת. גם בן-שמחון מאשר שלפעמים עיצוב מוצר מסויים לא עובד טוב בהתחלה, וההמתנה מבשילה משהו אצל המתבונן שגורמת להצלחתו כעבור זמן.

ההבדל בין אופנה, עיצוב ואדריכלות הוא רק הציפיה של האנשים לגבי מידת השרידות שלהם, טוען בן שמחון. אבל הרצון בעיצוב קלאסי ואלמותי, מפספס לטעמו את הרעיון של רלוונטיות וזמניות. כשרואים אופנה מסויימת יותר מידי, למשל color block שהיה דומיננטי מאד בשנה האחרונה, היא הופכת ממקסימה לבלתי-נסבלת. באופן דומה, עבורו השאיפה לעיצוב בתים בורגני וקלאסי החלה לעייף, כי חסר בה מימד של מרד. לכן, הוא זנח את המראה המאסיבי שאיפיין את עיצוביו בעבר, הוסיף להם מימד "מיקי מאוסי" והומוריסטי בכורסאות, והחל לעצב רהיטי עץ דקים וקלילים כמו גם ריהוט בהשפעת ציוד ספורט. כלומר יש באופנה דינמיקה של תנודתיות – מצד קיצוני אחד של הרצף הסגנוני למשנהו.

קהל של עיתונאי, מעצבי, וחובבי אופנה בפורטפוליו לייב 3

קהל שוחר אופנה באווירה משוחררת בפורטפוליו לייב 3 (צילום: שרונה הדר גיא)

בשביל מי אנחנו מתלבשים?

בסיום הערב, חברי הפאנל נשאלו כמה זמן לקח להם להחליט מה ילבשו לאירוע. שהם מודה שזה היה סיוט, אבל בסוף לבש את מותג האנטי-אופנה החביב עליו Carpe Diem, שדוגל בבגדים מחוספסים בעבודת יד, והרגיש בנוח. פרנקפורט באה מהעבודה ורק החליפה חולצה, כי לא חשבה שיבואו כל כך הרבה אנשים. בן שמחון מודה שהיו לו התלבטויות במהלך היום, אך הפור הסופי נפל בחמש דקות האחרונות, וסער התלבט בנושא חודש שלם. הדיון הקטן הזה ממחיש שאופנה היא שפה ומסתבר שבסופו של יום, מעצבים, עיתונאים ושאר בני האדם, מתלבשים לא רק בשביל עצמם (כמו שחלק אוהבים לטעון), אלא בעיקר בשביל אנשים אחרים.

Print Friendly

על אודות גילי גולנדר

סטייליסטית, עורכת, כתבת ויזמית אופנה. מאמינה גדולה בסגנון אישי כיכולת שניתן ללמוד ולפתח. שותפה במיזם Bazaart -קטלוג אופנה מותאם אישית לאייפד. לבלוג שלי http://workingclassfashion.blogspot.com.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אופנה, אופנה ועיצוב, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.