בשבועות האחרונים במיוחד אפשר לשמוע שוב את מקהלת דוברי השמאל מזדעקת נגד הדרישה המחוצפת והמכשילה, לפיה יכירו הפלסטיניים במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי וזו מצדה תכיר במדינה הפלסטינית כמדינת הלאום הפלסטיני. ממתי כוללת ההכרה במדינה גם הכרה באופיה של המדינה? נזעקים מנהיגי השמאל. האם אנחנו זקוקים להכרה פלסטינית ביהדותה של ישראל? הם צריכים לתת לנו לגיטימציה? אנחנו יכולים להגדיר בעצמנו את היותה של ישראל מדינה יהודית ואין להציב זאת כדרישה במו"מ.

כל מטרתה של הדרישה, הצהירו שוחרי השלום, היא להכשיל את המו"מ ללא כל תכלית ולכך נתנגד בתוקף. אין כל סיכוי שגורם כלשהו יאמץ את הדרישה האבסורדית הזאת שרק נועדה לתקוע מקלות בגלגלי ההסדר.

באופן מפתיע מתברר שהדרישה המחוצפת הזאת לא מהווה כלל בעיה עבור מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, העמל ללא הרף על הסדר, וגם מדינות רבות באירופה מאמצות אותה, שלא לדבר על קנדה הציונית, תועבת נפשו של השמאל. האזנתי היטב גם לדברי הדוברים הפלסטינים ומתברר שדרישה זו אינה מכשול גדול. הם אינם מסכימים לה ובצדק מבחינתם, שכן אם היא כל כך חשובה לישראל ממילא צריך להעניק אותה בדקה התשעים ובתמורה הולמת. מכל מקום, מבחינת המו"מ הדרישה הספציפית הזאת לא מפריעה לכלום.

רמז לכך מצאתי בדברי השרה ציפי לבני, שצוטטו במעריב וכך נכתב: "השרה לבני הפתיעה את השרים במהלך דיון על הצעת חוק הקובעת כי יש לחנך לכך שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. בתשובה לטענתו של השר אורבך, כי הפלסטינים לא יכירו לעולם בישראל כמדינת העם היהודי, ענתה: "חכה, עוד יהיו לך הפתעות".

מקולות המחאה של השמאל אפשר היה לחשוב לרגע, שכלפי פנים ולא כדרישה במו"מ נכון השמאל להגדרת ישראל כמדינת הלאום הישראלי. זה ממש לא כך. כזכור לכל, הונחה הצעת חוק יסוד שתכליתה לעגן בחוקה המתרקמת את העיקרון שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ומיד קמה זעקה גדולה שמדובר בחוק אנטי דמוקרטי ומסוכן מאין כמוהו. ובכלל – קביעת זהות לאומית ותרבותית של מדינה אינה צריכה להיזכר בספר חוקים מתוקן.

אני לא מתכוון לעסוק בשאלה אם אימוץ הגדרתה של ישראל כמדינת לאום של העם היהודי נחוצה  ואם ראוי לעגנה בהסכם בינלאומי או בחקיקה פנימית ומה בכלל התוכן שיינתן להגדרה זו. כל אלו שאלות חשובות מאוד החורגות מגדר דיון מצומצם זה.

מה שברצוני לטעון הוא שהדרישה להכרה בישראל כמדינה יהודית או כמדינתו של הלאום היהודי, מקובלת על גורמים רבים בעולם החותרים להסדר. דרישה זו אינה יוצרת קושי במו"מ  ודי ברור שאם יהיה הסדר, הכרה כזו תינתן במסגרתו.

מכאן, שהטעם היחיד להתנגדות השמאל הוא שהסכמה בינלאומית על אופיה היהודי של ישראל תשמוט את הקרקע מתחת להתנגדות להגדרת המדינה כיהודית במשפט הפנימי על כל המשתמע מכך. אין לשמאל בעיה שפלסטין תוגדר כפלסטינית אבל ישראל חייבת להיות מדינת כל אזרחיה. ראוי שלפחות אמת בסיסית זו תעמוד לנגד עינינו ושלא נטעה בכוונות השמאל הפוסט ציוני במדינת ישראל.

[related-posts title="מאמרים קודמים של עו"ד משה גולדבלט"]