Skip to content

החור השחור השואב אותנו חזרה אל ימי התום והבראשית

ראו לאן הובילו אותנו אותם "גיבורי החיל" ששמנו בהם את מבטחנו. תמה תקופה בישראל, הסתיים לו עידן בחיינו הלאומיים. אנו נדרשים עתה למשהו חדש שלא הכרנוהו מקודם, לדמות חדשה של ישראלי מוביל
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בישראל מתקיימת לה איזה סוג של דואליות מאוד חריפה. ככל שאנו מרוחקים מידה הארוכה של המדינה ומן הפוליטיקה, אנו עושים חייל ומשגשגים ולעיתים אף בגדול. ובכל האמור למשילות ולחיינו הציבוריים אנו דורכים במקום ואף נסוגים בדורנו. מציאות זו בלבד מחייבת אותנו לשאול את עצמנו את השאלות הגדולות באמת ולהרחיק לכת בחשיבה ובהגות על כך.

אחת התופעות היותר בולטות בסימן זה היא שהפכנו את זירת חיינו הציבוריים למעין שמורת טבע של ילדותנו האישית והלאומית. זה המקום היחידי בו אנו מרשים לעצמנו להתנהל כמו תנועת נוער וחברת ילדים ולשמר את דפוסי הפעולה וההווי שאפיינו את ימי טרום המדינה וראשיתה. ימי הפלמ"ח והמחתרות. זה החור השחור הגדול השואב אותנו חזרה אל ימי התום והבראשית. הימים שדי היה בהם ברוח כדי לעשות את הדברים. אך הרוח הטובה הזו של פעם חלפה לה ונמוגה ולא השכלנו להתמירה במערכות ציבוריות סדורות, נושאות תרבות וערכים ההולמים את פרקי הזמן החדשים, את מורכבותן המתפצלת והמתבדרת ואת אתגרי התקופה.

במיוחד אפשר להבחין בכך כשנחשפים לפוליטיקה שלנו. הייתי שם וגם ראיתי כיצד אנשים טובים ורציניים בתוכנו – אשר נשאו עמם הישגים גדולים באקדמיה, בצבא ובכל תחום אחר בחיינו – כשהגיעו לפוליטיקה השילו מעליהם באחת את חליפותיהם, ויתרו על חברותם במועדון הבוגרים האחראים והרציניים, וחזרו להתנהג ולהתנהל כילדים. הכאוס הסוחף והנעים הזה, המחפה על חוסר מוחלט בקיומן של אמות מידה ראויות ומקובלות להתנהלות מערכתית איכותית, כבש גם אותם.

נגיעה נוספת בדברים מניחה על שולחננו הציבורי את "קודש הקודשים" של חיינו והוא האתוס של "בחורינו הטובים ומלח הארץ גיבורי החיל". כשבוחנים את תרומתם למדינה ואת חולשותיהם, אפשר בהחלט להצביע על קריסתו של האתוס הגדול הזה.

קריסת האתוס. שרון ובר לב במלחמת יום הכיפורים (צילום: הארכיון הלאומי)
קריסת האתוס. שרון ובר לב במלחמת יום הכיפורים (צילום: הארכיון הלאומי)

עלינו להוקיר תודה לדור הממשיכים הזה, להסתייע בניסיונם בדברים שהצטיינו והצליחו בהם, ולהכיר בתרומתם הרבה למדינה ולחברה הישראלית. הם דור מצוין, אך מסיבות הראויות לניתוח סוציולוגי בן דורי, שלא כאן המקום להרחיבן, הם נכשלו בהובלת המדינה אל עבר העתיד. הם לא ידעו ולא השכילו להתחדש ולהתאים את מערכותיה למציאות החיים המשתנה תדיר, ולעצב לאורה את ערכיהם כנדרש. הם הצטיינו בעשיית עוד מאותו הדבר ובשימור המצב הקיים לאין קץ. במציאות זו גם לא יכלה לצמוח בתוכנו מנהיגות לאומית מכוננת וראויה לשמה, שכה חיונית והכרחית, ואנו מצויים בעניין זה במשבר עמוק ויסודי.

ראו לאן הובילו אותנו אותם גיבורי החיל ששמנו בהם את מבטחנו. תמה תקופה בישראל. הסתיים לו עידן בחיינו הלאומיים. אנו נדרשים עתה למשהו חדש שלא הכרנוהו מקודם. לדמות חדשה של ישראלי מוביל.

ואלו היו רק שניים ממרחב גדול של דברים אשר יחדיו מגדירים את תכולת המושג החשוב והיסודי הזה המכונה בשם "חולשת המערכת הפוליטית בישראל". על כך ועל מה עלינו לעשות למחרת לכשנקום בבוקר, כדי לחולל מפנה גדול בחיינו הציבוריים, כתבתי בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה".

[related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי"]

1 Comment

  1. גידי
    13 בפברואר 2014 @ 11:50

    המאמר הוא יחסי ציבור לספר שכנראה לא זכה להערכה. מאחר וחולשת המערכת הפוליטית היא בדיוק מחולשת הפרידגמה שהשימוש בו בתחום המדעי,ומי שמשאילו לתחום הפוליטי מתכוון למראה החיצוני ולא לפנים או היסוד.
    הניסיון המגוחך של הכותב לזלגל בדור המייסדים ולהמעיט בערכם של מי שבנו את המדינה וניצחו במלחמות פוגע בכותב ובאמינות שלו.
    אין ספק שצריך שינוי ואם גדולים וחכמים מימין ומשמאל אמרו שצריך חוקה אשמח אם נתחיל בזה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן