ההידרדרות במצב הביטחוני בארץ הגיעה אתמול לשיא חדש: בסמוך לפסטיבל השוקולד, שהתקיים במתחם התחנה בתל אביב, ירו שני רעולי פנים בתושב יפו. זה רצח על רקע פלילי ולא לאומני.

האישומים המיידיים הנשמעים בתקשורת הם נגד בתי המשפט המקלים בעונשם של עבריינים, ונגד המשטרה המתקשה לאכוף את שלטון החוק במדינה. כולם רוצים שאירועים מסוג זה לא יחזרו – והם צודקים. אבל אם לא נלמד בדרך ממה שקורה לעולם לא נוכל להתקדם.

פסטיבל השוקולד בתחנה

מעשי הרעלה איטיים

אני סקרן לגבי העובדה שהרצח נעשה יומיים לאחר תוכנית התחקירים של גלית גוטמן, בה היא בודקת את מידת הרעילות של הירקות והפירות ומגלה שיש אנשים שמרעילים אותנו.

גם מקרה הרצח וגם תוכנית הטלוויזיה ממחישים יותר מכל, כי אנשים שיש להם כוח בידיים משתמשים בו לרעה. יש הרוצחים אדם אחד, יש המרעילים אוכלוסיות ענק. במילים אחרות, כל אחד עושה מה שהוא רוצה מבלי לחשוב לעומק על ההשלכות.

הוסיפו למציאות הזו את העובדה כי מקרה הרצח התרחש ליד פסטיבל שוקולד והגיע הזמן לחזור פנימה, אל עצמנו. תזונאים רציניים יאמרו שאכילת שוקולד ומתוקים אחרים, מעבר לכמות מינימלית סבירה, היא סוג של הרעלה איטית מכוונת, גם אם לא מודעת.

אם נחקור את התזונה שלנו, כשם שהמציאות מעודדת אותנו לעשות, נראה כיצד פעמים רבות אנו משתמשים באוכל באופן שפוגע בנו. זלילת שוקולד היא דוגמא מצוינת לאופן בו אנחנו מכניסים לגוף שלנו חומרים שאינם טובים עבורנו ו/או במינונים שאינם טובים עבורנו. כלומר, עושים שימוש לרעה בכוח שלנו ופוגעים בעצמנו.

זה לא מקרה רצח מיידי לזלול שוקולד, אבל אם תדובבו את הלבלב שלכם באותו רגע יש סיכוי סביר מאוד שהוא יזעק ויצעק, ועם הזמן עלול למות מעומס יתר.

במילים אחרות, רגע לפני שאנחנו קוראים למפכ"ל המשטרה להתפטר ולהעמיד לדין את החקלאים, כדאי שנסתכל פנימה. אנו דומים להם יותר מכפי שאנו מבינים.

לקחת אחריות אישית

זעקות ומחאות נגד השלטון נשמעות לא רק בישראל. זה קורה בימים אלו גם באנגליה, שם מציף נהר התמזה אזורים נרחבים ומותיר מיליוני אנשים ללא מים לשתיה ו/או חשמל ו/או מקום מגורים. בתגובה זועמים הבריטים על הטיפול הקלוקל של הממשלה במציאות.

ישנן פעמים בהן קיימת אחריות ממשלתית לפגעי טבע. השריפה בכרמל למשל התבססה על הזנחה אנושית, ובשילוב עם תנאי מזג אוויר קיצוניים נוצר האסון שנוצר. אך במרבית אסונות הטבע האחרונים מדובר במציאות אחרת, כזו שאי אפשר באמת להתכונן אליה. פעמים רבות מדובר במציאות אקלימית שאיש מהאנשים החיים בעולם שלנו לא חווה מעולם, ולכן גם לא יכול להיערך אליה כפי שאנשים היו רוצים.

ההצפות באנגליה והיובש בישראל מלמדים אותנו שלפעולות שלנו יש מחיר. הם גם מלמדים אותנו שדבר אינו מובן מאליו – אם וכאשר אנו זורקים בקבוקי פלסטיק לפח, למשל, הדבר תורם לשינויים הדרמטיים במזג האוויר ולפגיעה באיכות החיים שלנו.

לפעולות שלנו יש מחיר, לאופן בו אנו מתייחסים לגוף שלנו ולאדמה כאחד. יש בידינו אחריות רבה שכדאי לקחת, לפני שאנו דורשים מאחרים שיקחו אחריות. השיעור החשוב ביותר שעלינו ללמוד הוא שאנו משלמים מחיר כבד על היחס הזה ואם אנו רוצים שינוי, עלינו ללמוד להתייחס לעצמנו ולאדמה אחרת.

* הכותב הינו מתקשר ומנחה סדנאות חופש להרגיש