רושם ראשון. ובכן, זו אחת הפעמים הנדירות שתחת הכותרת "רושם ראשון" מגיעים כמעט לשורה האחרונה … הדיוק אמנם יפהפה לטעמי, אבל אופנוע קטן. מה זה קטן? קטנטן … ממש טוסטוס.

וכאן נעוצה הבעיה: מבחינת פלח שוק, הדיוק מכוון לבעלי רישיון מוגבל, שזהו להם האופנוע הראשון והם – לצערי – מחפשים אופנוע "פול-סייז", כך שנדמה שהוא לא יקסום להם ו … חבל, משום שאת מה שהדיוק מסוגל להעניק, מבחינת תענוגות הרכיבה, הרבה אופנועים גדולים לא מסוגלים להעניק וייתכן שרק רוכב מנוסה יהיה מסוגל למצות את יכולות האופנוע.

יחד עם זאת, העיצוב ה"שגרתי" של ק.ט.מ., השלדה הכתומה-זוהרת והגרפיקה המקושקשת על מיכל הדלק, מושך תשומת לב רבה ומעניק נוכחות בלתי מבוטלת לתינוק הזה.

הדיוק הוא "נייקד" (ר' הכתבה אודות המונסטר של דוקאטי), עם נגיעות עיצוביות של "סופר מוטו" (סוג של מירוצי אופנועים שתחילתו באופנועי שטח מוסבים לכביש), כמו הזנב הגבוה, וככזה, הוא נושא בגאון שלדה חשופה וסובל מהעדר מיגון רוח.

תנוחת ונוחיות הרכיבה

יותר מהכל, תנוחת הרכיבה מזכירה אופנוע דו-שימושי (המכונה "דו"ש", בז'רגון האופנועני), ישיבה זקופה, גבוהה, קרובה לכידון הרחב יחסית. המושב נמוך. עם זאת, הסנטימטרים לא משקרים ולאנשים גבוהים הוא יהיה "צפוף": הרגליים יהיו מקופלות טיפונת יותר מדי, הכידון יהיה קצת קרוב מדי.

המשקל האפסי, יחד עם התנוחה המתוארת, מייצרים יכולת שליטה חסרת מגבלות כמעט לחלוטין ונטולת מאמצים. במהירויות נמוכות, בעיר, נניח, מדובר ביתרון אדיר. במהירויות גבוהות, התנוחה מחייבת תשומת לב לניהוג.

ה"קפיצים", בולמי הזעזועים, מכוילים קשה ויחד עם המושב חסר הריפוד כמעט לחלוטין, נוצר חשש ראשוני לסבל, אבל … הפתעה: אחרי יומיים ומאות רבות של קילומטרים, ירדתי מהאופנוע רענן וללא כל כאב. תעלומה של ממש.

מיגון רוח אינו בנמצא, מה שאומר שעד גבול המהירות החוקית המצב נסבל (בתנאי שאין רוח נגדית חזקה) אבל מעל 150 קמ"ש (בחו"ל, כמובן, שם גם אפשר להגיע גם למהירות המירבית באזור ה- 170 קמ"ש) יאלץ הרוכב לשכב על מיכל הדלק, תנוחה בעייתית, לנוכח קוטנו של האופנוע וגם התחושה (משקל זעום וניהוג תזזיתי, זוכרים?) לא ממש בטוחה.

בקיצור, אפשרי, אך לא מומלץ.

מושב המורכב הוא לנוי בלבד, אפילו בתי בת ה-13 התלוננה … בקיצור, פרק נוחיות הרכיבה מסתכם בכך שאם נוחיות אתה מחפש, לא הגעת למקום הנכון.

ניהוג והתנהגות

האופנוע קצר מאוד, קל מאד והישיבה קדמית מאוד, מה שיוצר יכולת שינוי כיוון כמעט בלתי מוגבלת, מהירה ביותר וחסרת מאמץ. בעיר, כל רוכב – רגוע וותיק ככל שיהיה – ימצא עצמו מנהל קרבות רחוב פרועים מול כל שליח מזדמן וסיכוייו טובים לזכות בהם. מחוץ לעיר, נסו להמנע מרכיבה מנהלית, בה יתרונותיו של האופנוע לא באים לידי ביטוי, אבל בכביש מפותל, קשה למצוא אופנוע שיתחרה ברמת הפאן שמעניק הדיוק. אני לגמרי לא בטוח שעל הדיוק אני מהיר יותר מאשר על המונסטר, אבל כך אני מרגיש !!!

אילולא הגבלת הסל"ד (ניתוק אוטומטי של הזנת הדלק למנוע כשהרוכב עובר מהירות מנוע מסויימת, לפני שנגרם נזק למנוע…) היה הרוכב ממשיך למשוך כל הילוך … וזוית ההשכבה מוגבלת רק על ידי פחדו של הרוכב.

ואולי ננסח את זה כחידה: בכביש סדום ערד עלו ששה אופנועים: 650 סמ"ק, 1,200 סמ"ק (שניים), 1,250 סמ"ק, 1,600 סמ"ק ו … 370 סמ"ק … איזה מהם היה האופנוע המהיר ביותר ?

וכרגיל, יש תשלומים: מי שמחפש יציבות ותחושת ביטחון, שיחפש אותן במקום אחר, כאן מקבלים רק כיף וכיף מגיע מהמחוזות של האדרנלין … תשלום נוסף (שיש כאלה שיראו בו ייתרון דווקא …): האופנוע לא זז, אלא בסיבובי מנוע גבוהים יחסית, כך שיד ימין כבדה על הגז היא סטנדרט.

עבור אופנוע, 34 (או 44, אחרי ביטול ההגבלה) כוחות סוס לא נשמעים מי-יודע-מה אבל, כמו שאמרנו כבר, למי שיודע להשתמש בהם כהלכה, הם מספקים בהחלט.

בהתאמה – כי כידוע, אין ארוחות חינם – המומנט (זוכרים את ההסבר? ) עלוב יחסית ומחייב שמירה על הילוך נכון 100% מזמן הרכיבה, כלומר, העברות הילוכים תכופות. המזל הוא שלדיוק יש תיבת הילוכים קלילה ונעימה ושוב, היפוך: … למי שאוהב לשלוט על האופנוע יש בכך כיף אדיר.

הבלמים, לא יותר מסבירים ובעלי ABS מקורי. בבלימה לא מרגישים תחושת "נשיכה", אלא האטה מסויימת בלבד וה ABS נכנס לפעולה עוד לפני שנוצרה האטה משמעותית, כך שחוליגאנים מקצועיים, שיודעים ומסוגלים לבלום לתוך העקומה, יתאכזבו, ככל הנראה. המצמד רך ונעים ולנוכח המסופר מעלה, טוב שכך. כל המתגים נמצאים במקומם הרגיל, מה שמקל על ההסתגלות לאופנוע. המראות סבירות.

שימושיות

כבר אמרנו ש"אין שום דבר שימושי באופנוע"? אז בדיוק יש עוד פחות … אפילו להרכבה הוא אינו נוח. לא נראה לי שניתן להרכיב עליו "סבל" וגם אם ניתן, טכנית, לא נראה שמישהו יעשה זאת.

לא בדקתי עלויות תחזוקה ולמען האמת, גם לא בדקתי צריכת דלק (כי הייתי עסוק בצריחת המנוע …) וביננו, את מי שקונה את הדיוק הזה, ככל הנראה הנתונים הללו לא ממש יענייננו. מה שכן, מיכל הדלק ננסי. יש לזכור זאת ולצאת לדרך עם בקבוק דלק בתיק גב.

בשני משפטים?

הנאה גדולה במחיר סביר, עם תשלומים בשימושיות. אם ביום מהימים הביטוח בישראל יהיה כמו במדינות מתוקנות – ביטוח לרוכב ולא לרכב – ארצה אחד כזה בחניון.

עו"ד שי פורת, חובב רכיבה ותיק המשתף כל מי שחפץ בכך, בחווית הרכיבה האישית שלו.

אתרו של עו"ד שי פורת