Skip to content

זה לא היה קונצרט, זו היתה תפילה

המלחין והמנצח קז'ישטוף פנדרצקי סחף את הפילהרמונית ואת הקהל לחוויה עוצמתית ומרתקת, כשניצח על הרקוויאם פרי-עטו בבנייני האומה בירושלים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=4]

אם האזנה ליראת יום הדין ברקוויאם של ורדי "libera me" ("גאל אותי") מעוררת צמרמורת ותחושה של אפסות האדם יחד עם ניצחון הרוח, הרי שברקוויאם של המלחין הפולני בן-זמננו קז'ישטוף פנדרצקי, מדובר בתפילת אשכבה לנספים מאד קונקרטיים: את חלקו הראשון של הרקוויאם חיבר פנדרצקי במלאת עשור להתקוממות תנועת סולידריות לזכר הנספים במרד הפולני. Lacrimosa"" – "יום הנהי", הוזמן ע"י לך ולנסה, מנהיג התנועה.

את "Agnus Dei" ("שה האלוהים") חיבר המלחין לזכר מנהיגה הרוחני של פולין שלאחר המלחמה – ראש הכנסייה הקתולית הקרדינל וישינסקי. את פרק ה"Recordare" ("זכור נא") הקדיש פנדרצקי לזכרו של הכומר מקסימיליאן  קוֹלבֶּה, שהקריב את עצמו והלך לתאי הגזים באושוויץ תחת אסיר אחר בעל משפחה. אף "יום הדין" – ה-Dies Irae"" מלא הזעם, הוא לזכר הנספים באושוויץ.

סערה סוחפת ושיר קינה כואב. פנדרצקי

 אך מה שהופך את היצירה המונומנטאלית למוחשית, כמעט בת מישוש בפלסטיות שלה, הוא תזמורו הגאוני של המלחין, ההופך את הטקסט של התפילה הקתולית לחיזיון ויזואלי. וכך, כאשר 19 כלי הקשה של הפילהרמונית עטים על האוזן בשטף של צליפות שוט שורקות וחותכות בבשר החי, הופכת דמותו של ישו לתלת ממדית.

השימוש שעושה המלחין בקטעי מילים, שאותן הוא שובר להברות מלאות קצף והניגודים הקיצוניים בטקסטורה, הופכים את תפילת האשכבה לזעקה נוקבת – כמעט לצפירה של יום זיכרון או ליצירה מלאת עומק של תפילה בכלי הקשת הקודרים ובשירת הסולנים האדירה והמקהלה. מופלאה הייתה הדרך בה "התנקז" כל שיא ל"התפרקותו" בפעמוניות ובצ'לסטות, שהזכירו את הדהוד פעמוני מגדל הכנסייה.

יותר מכל כובשים ביופיים ובעידונם דווקא קטעי השירה א-קפלה (ללא ליווי תזמורתי), שהזכירו שירה כנסייתית גרגוריאנית, ופרק ה"Sanctus" ("קדוש") התזמורתי הפותח את שירת המקהלה. השימוש של פנדרצקי בטכניקה הכנסייתית של "שירת המענה" ובצליל דרון (צליל קבוע – כמו בחמת חלילים) בעל גוונים כהים עליהם מסתלסלת שירת הסופרן, היה מופלא.

מבין הסולנים בלטה זמרת המצו-סופרן אגניישקה רליס בכישרונה הדרמטי. כל הכבוד למקהלה ע"ש גארי ברתיני ולמקהלת האקדמיה למוזיקה הירושלמית, שהחלו בקול ענות חלושה, אך בהמשך הרשימו בלכידות השירה. אף התזמורת הענקית הצטיינה בלכידות נגינתה ובדייקנות הריתמית המרשימה בעיקר של נגני כלי ההקשה.

היה זה מפגש מרתק עם סערה סוחפת ושיר קינה נוקב. עם גרסה פלסטית "בת מישוש" לנצרות הקתולית הפולנית הרחוקה מרחק שנות אור מ"אוונגרד" וממוזיקה מופשטת.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן