Skip to content

מנהיג מאבק עממי בשטחים נגד אסלאמיסט ירדני: מודל ההתנגדות הלא-אלימה הוא נכון ויעיל

ראש הוועדות העממיות בכפר בודרוס, שאנשיו השיבו את חייל השריון לגבול ישראל בשבוע שעבר כשהוא שלם ובריא, מגיב לבעל-טור אסלאמיסט ירדני שקונן על "תרבות הכניעה" בגדה המערבית. "מודל ההתנגדות הלא-אלימה של מהטמה גנדי יעיל ומוכיח עצמו בשטח"
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ראש הוועדות העממיות בכפר בודרוס, שאנשיו השיבו את חייל השריון לגבול ישראל בשבוע שעבר כשהוא שלם ובריא, מגיב לבעל-טור אסלאמיסט ירדני שקונן על "תרבות הכניעה" בגדה המערבית. "מודל ההתנגדות הלא-אלימה של מהטמה גנדי יעיל ומוכיח עצמו בשטח"

מאת אסף דוד

הפובליציסט יאסר א-זעאתרה
ההתנגדות הפלסטינית מובלת על-ידי פעילים זרים. הפובליציסט יאסר א-זעאתרה

בעל-הטור האיסלאמיסט הירדני יאסר א-זעאתרה פירסם ביום א' האחרון מאמר בטורו הקבוע ביומון הירדני א-דוסתור, שכותרתו "החייל הישראלי שב לביתו בשלום!". במאמר, מתח  א-זעאתרה ביקורת על המנטליות הכנועה שהפגינו אנשי הכפר בודרוס, הסמוך לרמאללה, כשהשיבו את חיל צה"ל שנשכח בכפרם במהלך פעילות מבצעית של יחידתו. א-זעאתרה הלין על כך שבמקום להרוג את חייל השריון או לשבותו, הם עדכנוהו כי יחידתו כבר עזבה את הכפר והובילוהו בנועם אל גבולות גדר הביטחון "שגזלה חלק מקרקעות הכפר".

א-זעאתרה מתח ביקורת על ה"תירוץ" של אנשי הכפר, כפי שפורסם בידיעות אחרונות, ולפיו "אם החייל היה נפצע ולו קלות, היה הצבא הישראלי הורס את כפרנו", וטען כי על פי הדין הבינלאומי, רצח החייל בנסיבות אלה היה נחשב להתנגדות לגיטימית. א-זעאתרה ייחס את התנהגותם של אנשי הכפר ל"תרבות חדשה בגדה" שהביאו עמם אנשי אש"ף ופת"ח לשלטון "לאחר שנפטרו מיאסר ערפאת" – תרבות של "בנייה, פיתוח, 'ביזנס' והשקעות". הוא מאשים את שלטונות הרשות הפלסטינית בגדה בהוצאת ההתנגדות ("מוקאוומה") מכל סוג שהוא מחוץ לחוק, "למעט פעילות עממית מוגבלת נגד הגדר בימי שישי, בהובלת פעילים זרים".

שלושה ימים לאחר מכן, על דפי אותו העיתון, הגיב עאיד מוראר, מייסד הוועדות העממיות למאבק בגדר ובהתנחלויות בכפר בודרוס, למאמרו של זעאתרה. מוראר השיב מנה אחת אפיים לבעל הטור המפורסם "שכנראה הניח שאנו כפר קטן ומרוחק ושאין סיכוי שנקרא מה שהוא כותב, ושגם אם נקרא, בוודאי לא תהיה לנו יכולת להגיב".

מוראר כתב במאמרו כי חללי הכפר, פצועיו ובניו המוחזקים בבתי-הכלא בישראל, מעידים על תרבות ההתנגדות של הכפר, אולם יותר מכל הוא גאה בכך ש"מאז 2003 ביססה בודרוס מודל של התנגדות עממית נגד הכיבוש בשיטות שאינן מכוונות להרג". בדרך זו הצליחו אנשי הכפר להיאבק בכיבוש ביעילות רבה, כשהם מאלצים את ישראל "להביא מאות חיילים מדי יום כדי להגן על הטרקטורים שלהם, שהרסו את אדמותינו כדי לבנות את הגדר המקוללת שלהם". מוראר העלה על נס את האחדות הפנימית שנדרשה מאנשי הכפר כדי להתגבר על הספקנים והמבקרים בקרבם, וכן את תפקידן החלוצי של הנשים בהתנגדות העממית.

מוראר הביע גאווה על כך שבליל ה-2 בפברואר, שבו התרחשה התקרית שבה נשכח החייל בכפר, כיתרו אנשי הכפר את הג'יפים של הצבא, והסכימו לבקשתו של מפקד הכוח לעזוב את הכפר רק לאחר ש"הורה לכל חייליו לחזור לג'יפים". הוא וחייליו עזבו את הכפר תחת "מטר צעקות ואבנים מצד אנשי בודרוס", מה שהובילם לשכוח את החייל מאחור. חוש של "אחריות ומנהיגות", כותב מוראר, הוביל את אנשי הכפר, ביניהם אנשי פת"ח וחמאס, "להסכים כהרגלם על דבקות במודל של התנגדות עממית" גם במקרה זה, וזאת כעקרון ומתוך אמונה ברוח משנתו של גאנדי ולא מתוך חשש לחירותם או לחייהם.

מוראר הטיח בא-זעאתרה כי לו היה מכיר את המתרחש בגדה, היה מבין כי רוח ההתנגדות העממית אינה לרוחה של הרשות הפלסטינית, שבכיריה "אינם יכולים להנהיג מודל כזה של התנגדות ממרום מושבם במשרדיהם המפוארים".

מוראר כתב כי אף שאינו מגנה כל צורה אחרת של התנגדות לכיבוש, מודל ההתנגדות שלהם זיכה אותם אף ב"פרס המנהיגות על שם המלך חוסיין" לאות הערכתה של ההנהגה הירדנית למאבק מאוחד ועממי, אשר מכשיר את אנשי הכפר "ללחוץ על הכובש ביתר עוצמה" ומתוך ניצול בעיות כוח האדם בצבא הישראלי ונטרול כוח האש העצום שלו. התנגדות מסוג כזה אף "מושכת את כל כוחות השחרור בעולם להביננו ולעמוד לצדנו ואיננו יכולים לוותר עליהם". לסיום, האשים מוראר את א-זעאתרה, בצידוד בעמדות רברבניות שכל מטרתן לפטור את הנוקטים אותן מהשתתפות במאבק העממי "בטענה כי הם אמיצים יותר וחזקים יותר".

1 Comment

  1. רחביה ברמן
    12 בפברואר 2012 @ 20:11

    מרתק. תודה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן