נוחי דנקנר לעליון: פסק הדין המשלים נותר חידה

בערעור הנוסף שהוגש היום לעליון נטען, כי בפסק הדין המשלים שבו הועברה השליטה לאלשטיין ובן משה נמנע מהנושים ומצדדים נוספים לקבל מידע חשוב, כי השופט אורנשטיין הותיר את הדוח של רשות ניירות ערך, כונס הנכסים הרשמי והמשקיף חגי אולמן – חסוי

Print Friendly

נוחי דנקנר

נוחי דנקנר

נוחי דנקנר וחברת גנדן הגישו היום לבית המשפט העליון ערעור נוסף והפעם הם מערערים על פסק הדין המשלים של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין, שניתן ב-5.1.2014, שבו הוא העביר בפועל את השליטה באי.די.בי לאלשטיין ולבן משה. בערעור הנוסף נטען, כי בהחלטה הזאת נמנע מהנושים ומהצדדים הקשורים לתיק לקבל מידע חשוב, מאחר והשופט אורנשטיין הותיר את הדוח של רשות ניירות ערך, כונס הנכסים הרשמי והמשקיף חגי אולמן – חסוי.

בתחילת החודש ערערו דנקנר וגנדן לעליון על פסק הדין הראשון של השופט אורנשטיין, שניתן ב-17.12.2013 ובו בוא הם ביקשו לבטל את העברת השליטה בקונצרן, "על סמך ראיות חדשות שמספיקות כדי לפתוח מחדש את תיק אי.די.בי"ץ

שגיאות מהותיות

בערעור הנוסף מסבירים באי הכוח של דנקנר וגנדן, שמוליק קסוטו, גיא נוף ורונן בר-און, כי פסק הדין המשלים, כמו פסק הדין הראשון, כולל כמה שגיאות מהותיות וכדי להסביר את טענותיהם הם ציינו כמה רכיבים מהותיים שעמדו בבסיס פסק הדין הראשון, כיוון שאמורים הם היו להיות אבני היסוד גם בפסק הדין המשלים:

• בית המשפט ציין, כי הרוב שהושג באסיפות הנושים לאישור ההסדר אשר הוצע על ידי קבוצת אקסטרה-אלשטיין הוא "רוב זעום". בשים לב לרוב זעום זה, ובשכלול העובדה, כי בנקודת הזמן שבו ניתן פסק הדין הראשון, רב היה הנסתר על הנגלה בעיקר בכל הנוגע לזהות מרכיבי קבוצת אקסטרה-אלשטיין.

• בית המשפט הבהיר, כי הוא דבק בעקרון ולפיו הוא אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הנושים וכי ממילא, הנושים הם אלה שאמורים להחליט בסופו של יום איזו הצעה עדיפה מבחינתם. בית המשפט גם הבהיר, כי ראוי שהחלטה שכזו תיעשה לאחר שהונחו בפני הנושים כל הנתונים באופן המאפשר להם לקבל החלטה מושכלת בעניין.

• בית המשפט קבע קביעה עובדתית, כי נכון למועד מתן פסק הדין הראשון – לא מונחים בפני הנושים די נתונים על מנת לגבש סופית את הכרעתם.

• בית המשפט הציב יעד ברור לבדיקה ולמענה לשלוש שאלות מהותיות ביותר אשר אמורות לעמוד ביסוד שיקול דעת הנושים ובית המשפט בשאלה אם לקבל או לדחות את ההסדר, ואלה הן:

שאלה ראשונה: האם אמנם אלשטיין ובן משה הם בעלי השליטה היחידים בקבוצות הנחזות להיות בשליטתם – או שמא, עומדים עמם או מאחוריהם בעלי שליטה נוספים שאינם נחשפים ומוכרים לציבור הנושים ולבית המשפט;

שאלה שנייה: האם יש יסוד להניח, כי לשתי הקבוצות דלעיל, יש את האיתנות הפיננסית הנדרשת על מנת לעמוד בהסדר;

שאלה שלישית: האם יש יסוד להניח, כי מקור הכספים של הקבוצות דלעיל (בדגש על אקסטרה) הינו מקור "שלילי", קרי: האם המדובר בכספים לא חוקיים;

לדברי באי הכוח של דנקנר וגנדן, לשאלות אלה חשיבות רבה, כי לא יעלה על הדעת להעביר את השליטה למי שעלול שלא לעמוד בהסדר ובאופן שבו ימצאו עצמם הנושים והציבור הישראלי במצב אבסורדי שבו בתום שנה ייקלעו הקונצרן ובעלי השליטה החדשים בו לחדלות פירעון אשר השלכותיה תהיינה חמורות ביותר עד כדי הרות אסון כלכלי ממש.

מינוי צוות בדיקה

לצורך גילוי המידע החסר אודות אקסטרה מינה בית המשפט צוות בדיקה המורכב מנציגי הכונס הרשמי, הרשות לניירות ערך והמשקיף, שאמור היה בעיקרו של דבר, לשלול היתכנות למקור שלילי של כספי קבוצת קבוצת אלשטיין-אקסטרה, כמו גם לשלול היתכנות, שאלשטיין ובן משה אינם אלה ששולטים למעשה בחברות שבקבוצה. עוד התבקש צוות הבדיקה לבחון, שנכון למועד זה, לא נצפה שהקבוצה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הפיננסיות".

משימה בלתי אפשרית

הלכה למעשה, טוענים באי הכוח של דנקנר וגנדן, בית המשפט הטיל על צוות הבדיקה משימה בלתי אפשרית – להפיק דוח מלא על פירמידת החברות של אקסטרה ואלשטיין, וכל זאת בתוך מספר ימים, כאשר רוב התקופה הינה בין חג המולד לראש השנה האזרחי, כלומר בשעה שרוב מדינות העולם ובכלל אלה הרלוונטיות 'משותקות' הלכה למעשה, והרשויות הרלוונטיות נמצאות בחופשה.

משום כך, ובתנאים אלה, נדון דוח זה, לכתחילה, לפספס ובגדול את המטרה לשמה הוא נוצר והיא: להביא בפני הנושים והצדדים בתיק תמונת מצב עובדתית מלאה לצורך שקלול וכלכלת הצעדים שלהם.

פסק משלים הפוך ומנוגד לפסק הדין הראשון

אלא שבנקודה זו, מציינים באי הכוח של דנקנר וגנדן, "ניחתה על הצדדים בתיק ההפתעה הגדולה נוספת, כאשר בפסק הדין המשלים, באופן מפתיע וחסר תקדים – פעל בית המשפט באופן הפוך ונוגד לחלוטין את פסק הדין הראשון ומתוך יוזמה עצמאית שלו – מנע מהנושים ומהצדדים לתיק את קבלת המידע האמור, מנע מהם ללמוד את המידע, לבדוק את נכונותו, ולשכלל את צעדיהם בהתאם".

לדבריהם, בית המשפט הותיר למעשה את דוח הבדיקה האמור, אשר נערך בתנאים בלתי אפשריים ובלתי מעשיים, חסוי ותחת איפול מלא ומנע מהנושים, כמו גם מכל יתר הצדדים בתיק המושפעים מדוח זה, לעיין בו.

בכך, קובעים באי הכוח של דנקנר וגנדן, כי ובניגוד מוחלט לפסק הדין הראשון, מנע בית המשפט כל אפשרות מהנושים לקבל החלטה מושכלת על יסוד המידע האמור. בכך למעשה החליף בית המשפט את שיקול דעתם של הנושים בשיקול דעתו שלו, ואת ההחלטה הסופית אם לבחור בהסדר כזה או אחר על יסוד מידע מלא – הוא הותיר לעצמו. דווקא משקבע בית המשפט, כי "לא יכפה את דעתו על זו של הנושים", ממילא היה עליו, לפי שיטתו שלו, להעביר את דוח הבדיקה לעיון הנושים, על מנת שיוכלו להפעיל שיקול דעת ולקבל בעצמם החלטה מושכלת.

ניהול משפט ב"קלפים פתוחים"

לדבריהם, "די לטעמנו באמור לעיל כדי להביא לביטול פסק הדין וקבלת הערעור", כשהם מדגישים כי
"המהלך המפתיע שתואר לעיל, שלל באחת מהמערערים כאן (ולמעשה מהנושים כולם) את זכות היסוד הבסיסית העומדת ביסוד שיטת המשפט הישראלית (האזרחית כמו גם הפלילית) והיא: ניהול משפט "בקלפים פתוחים" תוך שכל הנתונים, החומר והמידע מונחים בפני הצדדים המתדיינים, וכל אחד יכול לנסות ולהפריך נתונים שמביא משנהו בפני בית המשפט הנכבד.

"ואמנם, במצב העניינים המפתיע ביותר שנוצר, מצאו עצמם המערערים במצב שבו אין ולא היה להם מושג מה נאמר בדו"ח ומהם הנתונים שעל בסיסם קיבל בית המשפט את החלטתו בפסק הדין המשלים".

הזכות לעיין בדוח ולנסות לסתור אותו

הם מציינים, כי מקום בו דו"ח הבדיקה הוגש לבית המשפט, הרי שבכך דוח הבדיקה הפך ל"ראייה" ככל ראיה אחרת והחלים עליו דיני הראיות. ומאחר והדוח הפך לראייה בתיק, הרי שלמערערים, לאי.די.בי. ולנושים ולכל צד רלוונטי אחר קמה זכות חוקתית לעיין בראייה זו ולנסות לסתור אותה, בין באמצעות הגשת ראיות מפריכות ובין באמצעות דרישה לחקור את עורכי הדוח בחקירה נגדית.

פסק הדין המשלים – חידה

הלכה למעשה, טוענים באי הכוח של דנקנר וגנדן, "איננו יודעים כלל על יסוד מה ניתן פסק הדין המשלים. חוסר הבנה זה, לכשעצמו, יוצר את הקושי לבסס טעמים ונימוקים לערעור על פסק הדין. שהרי, אם אין אתה יודע על יסוד מה ביסס בית המשפט את פסק דינו (כיוון שחומר הראיות לא נמסר לידיך) הכיצד זה תדע על מה לערער? נמצא אתה נאלץ לערער על התוצאה, תוך שידיך כבולות מאחור בניסיונות כנים לנחש מה הביא את בית המשפט להגיע למסקנה אליה הגיע. במובן זה, פסק הדין המשלים היה ונותר כ'חידה'".

Print Friendly

על אודות עמי אטינגר

עורך חדשות ב"דבר", "ידיעות אחרונות" ו-25 שנה עיתונאי ב"מעריב" בתפקידים: עורך חדשות, עורך כלכלי, רכז כתבים וכתב לענייני תעופה, תיירות ותעשיות ביטחוניות
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, כלכלה, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.