על פי החוק הקיים, בהיעדר חניית נכים מוגדרת פנויה בקרבת מקום היעד, לאדם המחזיק בתו נכה קיימת הזכות להחנות את רכבו גם במקום שאינו מיועד לחניה, זאת כל עוד רכבו אינו מפריע לתנועה הסדירה. עם זאת, החוק אינו מגדיר באופן חד משמעי האם המחזיקים בתו נכה רשאים להחנות את במקום המוגדר כאזור פריקה וטעינה.

על אף הלקונה, בית המשפט העליון הכיר בעבר בצורך לאפשר לאנשים עם מוגבלות את החניה בשטח זה במצב של היעדר חניות נכים פנויות הקרובות לכניסה למקום היעד ותוך הגדרת טווח זמנים הדומה לזה המוקצב למימוש מטרתו המקורית של השטח-פריקה וטעינה של סחורות.

הצעת החוק של ח"כ אלהרר נועדה לעגן את הפסיקה בחקיקה ולהסדיר את זכותם של אנשים המחזיקים בתו הנכה להחנות באזור המיועד לפריקה וטעינה בכל שעה ועד 25 דקות.

בהתייחס להצעה, אמרה היום ח"כ קארין אלהרר: "כאשר קיימת האפשרות להחנות במקום המיועד לבעלי תו נכה יש להשתמש בה כעדיפות ראשונה. אולם, לצערנו אפשרות זו אינה תמיד זמינה ובהיעדר חלופה, נאלצים בעלי תו נכה להחנות את רכבם באזורים שאינם מותאמים לחניה או לוותר על הביקור ולשוב על עקבותיהם. יש לאפשר לאדם עם מוגבלות גישה לכל מקום ועדיף שהדבר יעשה במקום המיועד לעצירת רכבים, מבלי להפריע לתנועה הסדירה במקום".