יובל דיין היא הדבר הבא במוזיקה הישראלית

"לאסוף", אלבום הבכורה של יובל דיין מוכיח כי לא חייבים לנצח ב-The Voice כדי להוכיח כישרון. יובל אראל האזין לאלבום שיוצא היום לחנויות וטוען שמדובר בהבטחה אמיתית למיינסטרים הישראלי הצעיר

Print Friendly

אשכרה ילדה, עוד לא בת 20, כולה חיילת "צבע טרי", אבל יובל דיין היא הבטחה אמיתית למיינסטרים הישראלי הצעיר. אמרו עליה שכל התותחים שכיכבו בתוכנית הריאליטי The Voice ממש נלחמו ביניהם מי יעטוף את חסותו המקצועית עליה לאחר האודישן במהלכו בצעה את השיר "שאריות של החיים" של עידן רייכל.

עניינים שבינו לבינה. דיין. צילום: יח"צ

בסופ"ש האזנתי לחומרי האלבום שמגיע היום לחנויות – "לאסוף" על שם הלהיט באותו שם שיצא לפני שנה בדיוק, כולו פרי כשרונה, מילים ולחן. שיר של כאב ועצב הנסוך על סיפורו, יובל מבקשת לעשות מעשה כדי לזעזע את אהובה, היא מכריזה כי תלך למקום אחר, אך מבקשת כי יגיע לאסוף, את מה? את שברי האהבה? את רסיסי התקווה? סוג של מצב רוח כחול רגעי.

המעטפת המוזיקלית המעטרת את התמליל נוסקת אט אט קדימה במעין מתח ההולך ונבנה אך מתפוגג בהמשך, מערסל אותך בניד וניע. הפקה מוזיקלית מצויינת של פטריק סבג ההופך את העיטור המוזיקלי לסוג של אקלקטיה מלטפת בשלל כלי נגינה בשילוב מסקרן של בוזוקי וצ'לו עם גיטרה אקוסטית.

האלבום הטרי מכיל עשרה שירים אשר מתוכם חמישה שירים הנם פרי עטה והלחנתה של יובל, היא משתפת פעולה באלבום עם יוצרים מוכשרים ומגוונים – שלומי שבת, גלעד כהנא, דודו טסה, עידן חביב, לאה שבת, גיא מנטש, נועם חורב, תומר הדדי, ואמיר דדון עמו אף יצאה לסבב הופעות.

מי יאסוף את שברי האהבה. דיין ב-The Voice

 כבונוס מצורף לאלבום השיר שחשף את יובל בפני ציבור צופי הטלוויזיה בזמנו – "שאריות של החיים". פטריק סבג, שעל כתפיו הוטל תפקיד המפיק המוזיקלי, קיבץ כמה מוזיקאים, נגנים מהשורה הראשונה, שנותנים את הצליל המדוייק למסגרות התמלילים באלבום: שמשון יחיא בגיטרה אקוסטית, קלאסית וחשמלית, אייל מזיג בגיטרות ובוזוקי, אבי סינגולדה בגיטרות, אורן צור בכינור וויולה ומנדולינה, רוניוס בכינור, עמוס פרידמן ועדי הר צבי בגיטרת בס, אמיר אלייב בקנון, עדי גולדשטיין בפסנתר, מארק אליהו בקמנצ'ה, עידן חביב בגיטרה ושירה, שלומי שבת בשירה, רועי ווצ'ינסקי בפסנתר וגיטרה אקוסטית, מאיה בלזיצמן בצ'לו, קרן טפרברג בכלי הקשה, גלעד שמואלי ורון אלמוג בתופים. פטריק סבג עצמו בקלידים, פסנתר, מחשבים ותכנות.

לא אוסיף הרבה על השיר "עד שתחזור", שאותו כתב והלחין עידן חביב. השיר שהושק באביב שנה שעברה הפך לסוג של המנון אהבה וחצה את מיליון הצפיות/האזנות ביוטיוב. גם על הסינגל שכתב גלעד כהנא אינני רוצה להרחיב – "אל תאמר" הושק להאזנה כסינגל הרביעי. אני אגע בשיר שהושק כסינגל השלישי מהאלבום – "פעם אחת". גם שיר זה לוקח את יובל, שכתבה והלחינה, לעניינים שבינו לבינה, אך הפעם לא מדובר ברומנטיקה, הפעם מדובר בשיר שנכתב בעקבות ויכוח שפרץ בינה לבין אחיה, שיר רך ונוגה, המילים לא ממש מעודדות, כעסים, לבטים, ברוגז, רוגז, אך הכל דוהה ומטשטש לו עם קצב הזמן, מה שנקרא – הזמן הוא המרפא הכי טוב. גם בשיר זה בוצעה עבודת הפקה מצויינת בשילוב הפסנתר, הגיטרות והמתח האלקטרוני.

מזרח ומערב, עבר, הווה ועתיד. דיין. צילום: יח"צ

לאחר ההאזנה לאלבום אני יכול לומר כי יובל דיין, למרות גילה הצעיר מחזיקה בכישרון האולטימטיבי, סינגר סונגרייטרית מקומית, שיריה מהווים סוג של תעודת זהות ישראלית המגיעה לקהל רחב, יש בה מן העומק של היוצרים הוותיקים, יש בה נגיעות אתניות קלות עם רמיזות סלסול מעת לעת, סוג של קיבוץ גלויות בין מזרח, מערב, עבר, הווה ועתיד. האם יובל דיין היא הגשמת החלומות של המיינסטרים הישראלי? אתן לזמן לענות.

להאזנה לאלבום:

http://www.musix.co.il/#/Album/לאסוף/Performer/יובל-דיין

Print Friendly

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, מוזיקה, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.