Skip to content

מיני תרגימא – לואיז גלוק, Louise Gluck

לואיז גלוק כותבת מתוך כנות מפוקחת ואירונית ובכל זאת רבת חמלה. נתקלתי בשירים בודדים שלה, אשר משכו את תשומת לבי, בנגיעות הרגישות האנושיות שלהם, ביכולת שלה להעמיק ולגעת במקומות חבויים של הנפש האנושית והנשית
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

Pen and ink drawing of Glück. Wikipedia

תיאוריה של זיכרון

לפני זמן רב מאד, לפני שהיתי אמנית מיוסרת,נגועה בגעגועים ובכל זאת לא מסוגלת ליצור  יחסים מתמשכים, זמן רב לפני זה, הייתי שליט מהולל המאחד את כל חלקי הארץ המחולקת – כך, נאמר לי, על ידי מגדת עתידות שבחנה את  כף ידי. דברים גדולים, היא אמרה, לפניך, או אולי מאחוריך, קשה להיות בטוח. ועוד, היא הוסיפה, מה ההבדל? ברגע זה את ילדה המחזיקה ידה של מגדת עתידות. כל השאר הוא השערה וחלום.

 פנטזיה

אגיד לכם משהו : בכל יום
אנשים מתים וזוהי רק ההתחלה.
בכל יום בבתי לוויות, נולדות אלמנות חדשות,
יתומים חדשים. הם יושבים עם ידיים שלובות,
מנסים להחליט על החיים החדשים האלה.

ואז הם בבית הקברות, לכמה מהם
זו הפעם הראשונה שם, הם מפחדים לבכות,
לפעמים מפחדים לא לבכות, מישהו נשען מעליהם
אומר להם מה הדבר הבא לעשות , שלפעמים משמעותו
לומר כמה מילים, לפעמים
לזרוק עפר לקבר הפתוח.

ואחר כך, כולם שבים אל הבית ,
אשר לפתע הוא מלא במבקרים.
האלמנה יושבת באופן מאד רשמי  על הספה ,
אנשים אז עומדים בשורה כדי להתקרב אליה,
לפעמים לוקחים את ידה, לפעמים מחבקים אותה,
היא מוצאת משהו לומר לכל אחד,
היא מודה להם על בואם.
ובליבה, היא רוצה שהם ילכו כבר.

היא רוצה להיות שוב בבית הקברות,
חזרה במחלקה, בבית החולים, היא יודעת
שזה בלתי אפשרי. אבל זוהי תקוותה היחידה,
המשאלה לנוע לאחור. ואך מעט
לא כה רחוק כמו הנישואין או הנשיקה הראשונה.

זיכרון ראשון

לפני שנים רבות, נפצעתי. חייתי
לנקום עצמי
נגד אבי, לא
בגלל מה שהוא היה –
בגלל מה שאני הייתי: מראשית הזמן,
בילדות, חשבתי
שכאב משמעותו
לא הייתי נאהבת.
כלומר, אני אהבתי.

וידוי

לומר שאני חסרת פחד –
זה לא יהיה נכון.
אני מפחדת ממחלה, השפלה.
כמו כל אדם יש לי חלומות
אך למדתי להחביא אותם,
להגן על עצמי
מהגשמתם: כי כל אושר
מושך אליו את כעס אלות הגורל.
הן, אחיות  פראיות —
בסופו  של דבר,
אין להן רגשות, מלבד קנאה.

לואיז גלוק מהמשוררות המובילות בארה"ב, ילידת 1943, גדלה בניו יורק, בלונג איילנד.
למדה ב-Sarah Lawrence College  וב-Columbia University.

גלוק נחשבת לאחת המשוררות המובילות בארה"ב וזכתה בפרס פוליצר לשירה בשנת 1993 עבור קובץ השירים: Wild Iris, זכתה ב-the National Book Critics Circle Award ובפרס האקדמיה למשורר האמריקאי. הייתה עמיתה של גוגנהיים מספר פעמים.
חיה בקמברידג' ומלמדת בוויליאמס קוללג', באוניברסיטת ייל ובמספר מחלקות באוניברסיטת איוואה.

גלוק פרסמה עד כה אחד עשר ספרי שירה, קובץ מאמרים אודות השירה ומחקרים, היא חברה באקדמיה האמריקאית לאומנות ובשנת 1999 נבחרה להיות הקנצלר של האקדמיה של משוררים אמריקאים. בשנת 2003 מונתה להיות שופטת לסדרת ספרים של משוררים צעירים ומאז היא מכהנת בתפקיד זה.
בשנים 2003-2004 מונה להיות  US Poet Laureate המינוי הנכבד ביותר למשורר אמריקאי בן זמננו.

נתקלתי בשירים בודדים שלה שמשכו את תשומת לבי, בנגיעות הרגישות האנושיות שלהם. ביכולת שלה להעמיק ולגעת במקומות חבויים של הנפש האנושית והנשית. כתיבה מתוך כנות מפוקחת ואירונית. ובכל זאת רבת חמלה.

מאנגלית: חוה פנחס-כהן

 [related-posts title="מיני תרגימא"]

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן