ביום ג' השבוע התקיים באוניברסיטת תל אביב כנס של ארגון "שוברים שתיקה", שעסק בהשלכות הטרור היהודי על תהליכים מדיניים.

הכנס התקיים לציון עשרים שנה לטבח ברוך גולדשטיין במערת המכפלה והוא חלק מהפעילות של "שוברים שתיקה" לציון הטבח. מלבד הכנס יתקיימו מספר פעילויות שיבחנו את ההשלכות של הטבח על האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, ביניהן סיורים לעיר חברון ומפגש עם חיילים ששירתו בעיר.

במהלך החודש יפרסם הארגון עדויות של חיילים ששירתו בחברון. בין העדים חיילים וקצינים ששירתו בחברון בתקופה הטבח, חיילים ששירתו בתקופת האינתיפאדה השנייה וכן חיילים וחיילות ששירתו בשנים האחרונות.

בכנס אתמול השתתף כרמי גילון, ראש השב"כ לשעבר ומי שעמד בשנות ה-80 בראש המחלקה היהודית בשב"כ והיה מעורב בין היתר בלכידתו של יונה אברושמי, רוצחו של אמיל גרינצוויג, וחשיפת המחתרת היהודית. השתתפו עוד ח"כ מרב מיכאלי ופרופ' מנחם יערי שהיה חבר בוועדת שמגר לחקירת הטבח במערת המכפלה.

את הערב פתחה מנכ"לית "שוברים שתיקה", יולי נובק, שסיפרה על המציאות היום יומית בחברון כפי שהיא משתקפת מעיני הלוחמים והקצינים שמשרתים בעיר. "הטבח שהתרחש ב-25 בפברואר מהווה נקודת מפנה ביחס של צה"ל והרשויות לאוכלוסייה הפלסטינית, שהובילה למצב של העיר היום: מרכז העיר הפך לאזור רפאים ריק מפלסטינים וחיילי צה"ל מסיירים ברחובות הריקים יום ולילה כבר עשרים שנה".

מאות עדויות של חיילים ששירתו בעיר מציגות את הקשרים ההדוקים הקיימים בין הצבא למתנחלים בעיר, ומראות כיצד האינטרסים האידיאולוגיים של מתנחלי העיר משפיעים על ההתנהלות היום יומית של צה"ל. יותר מכל, העדויות הללו, שנאספו לאורך עשרים השנים שחלפו, מציגות מצב בו צרכי הביטחון הפכו לסיסמה חלולה כדי לסייע להתנחלות בלב חברון לגדול ולשלוט באוכלוסייה הפלסטינית.

נובק התייחסה בדבריה לאיומים שנשמעים נגד הארגון בקרב חוגים בימין, "אנו עדים להקצנה הולכת וגוברת מצד המתנחלים, סיורים שלנו נתקלים באיומים ואלימות. רק אתמול המשטרה הודיעה  לנו שהיא מבטלת את האישור שניתן לסיור שלנו בחברון. הסיור כבר קיבל אישור, אבל בעקבות לחץ של המתנחלים, שמבקשים להסתיר מהציבור את הזוועה שמתרחשת בחברון – המשטרה התקפלה והחליטה לדחות את המועד".

את הפאנל הנחה ד"ר אסף שרון מאוניברסיטת ת"א. לטענתו, אפשר לראות את התייחסות השלטון הישראלי לטרור היהודי בכל ההסכמים עם הפלסטינים. בעוד שבכל ההסכמים יש סעיפים שקובעים שעל הפלסטינים למנוע טרור אין אפילו סעיף אחד שקובע שעל ישראל למנוע טרור יהודי.

פרופ' מנחם יערי התייחס בדבריו לפעילות ועדת שמגר: "עבדנו כארבעה חודשים, שמענו עדויות רבות, קיימנו דיונים והגשנו דו"ח אבל הדו"ח מעלה אבק ואני בספק אם מישהו בכלל קרא אותו שלא לדבר על יישומו. בדו"ח יש פרק שלם על נושא אכיפת החוק בשטחים, הבנו שלמצב של 'מערב פרוע' שהיה בשטחים יש קשר ישיר לחקירת הטבח. אני מסכים עם הטענות. לצערי בסוף יצא דו"ח רופס והוא לא הוביל לשינוי במדיניות הישראלית". 

כרמי גילון התייחס  להגדרת הטרור היהודי כעבריינות אידיאולוגית, "לטרור מסוג זה יש שני פנים: פן אחד שמטרתו לעצור תהליכי שלום, שאופיו גם משיחי. הפן השני הוא טרור נגד טרור, פעילות כמו זו שביצע ברוך גולדשטיין. הדברים נעשים פשוט כך. בלי אידיאולוגיה, מתוך גזענות ורצון להרוג ערבים כדי להרוג ערבים.

"הבעיה היא שיש סלחנות ולגיטימציה של הציבור הישראלי למקרה אלימות כלפי ערבים וגם כלפי אנשי שמאל, ואנו רואים שלגיטימציה מחלחלת גם לדרג המשפטי וגם לדרג המבצעי. המקרה המובהק ביותר הוא המחתרת היהודית, קבוצה קיצונית שניסתה לפוצץ את כיפת הסלע ובהמשך רצחה אנשים חפים מפשע. ואיך זה נגמר? המדינה בצעד חסר תקדים חוקקה חוק לחנינתם ומי שהיה חתום על החוק הוא ראש הממשלה יצחק שמיר, כל חברי הכנסת של הליכוד וגם 3-4 ח"כים מהעבודה".

גילון מבקר את התוצאות שמשיגה המחלקה היהודית בשב"כ: "מצד אחד מגדילים את כוח האדם של המחלקה היהודית בשב"כ, משניים שלושה אנשים היא צמחה לחטיבה. אם תהליך השלום יתקדם היא עוד תהפוך לאגף  – אבל תוצאות אין. יהיו עוד ועדות חקירה ועוד דו"חות שגם אותם אף אחד לא יקרא. ההנהגה לא מפנימה שהטרור היהודי הוא איום קיומי על מדינת ישראל".

בסיום דבריו התייחס גילון למצב המדיני והביע תקווה שיוזמת השלום של קרי תקרום עור וגידים. "אם לא יהיו לנו פוליטיקאים אמיצים, לא יהיה פה שינוי ושלא נשלה את עצמנו, עד שלא נצא מהשטחים ונסיים את הכיבוש שום דבר אינו חשוב. עד שלא נפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני –  שום דבר אחר לא ייפתר".

ח"כ מרב מיכאלי שיתפה את הקהל בזיכרון מיום הטבח, "היה יום שישי, בוקר פורים, ואני הגשתי תכנית בערוץ 2 שנקראה שישי חי ששודרה בשידור חי. באותו יום היה לנו ספיישל לפורים, הפקה נורא גדולה. בצהריים שמענו על הטבח. לי היה ברור שאין תכנית, מקפלים והולכים הביתה. מנהל התכניות דאז, ארז טל, אמר 'השידורים נמשכים כרגיל'. אני אמרתי שלא יכול להיות. בסופו של דבר התקשר אליי אלכס גלעדי, שהיה המנכ״ל והנשיא, ואמר 'זה ישודר כרגיל. זה לא פתוח למשא ומתן'. וכך היה. אני והמגישות האחרות יושבות עם התלבושות ואומרות משהו כמו 'קרה דבר נורא אבל החיים צריכים להימשך'. זו הדגמה של סף הסבל של הציבור הישראלי לפגיעה בערבים. פגיעה בערבים זה לא באמת עניין, זה לא באמת חשוב. אפשר לראות את זה על בסיס יום יומי, זו ברירת המחדל. רשימת התירוצים ארוכה ובסופו של דבר זה פשוט מתקבל. החברה הישראלית, הפוליטיקה הישראלית מקבלת פגיעה בערבים כנתון".

בהתייחסה למצב הפוליטי ציינה מיכאלי: "השמאל צריך לתפוס את עצמו בידיים, לקבוע אג'נדה ברורה ולבוא עם זה לציבור עם אלטרנטיבה, כדי שהציבור ידע שיש על מי לסמוך".