[rating=3]

הנה מגיע עוד מותחן פעולה למסכי הקולנוע בארץ, והפעם בכיכובו של ליאם ניסן ("רשימת שינדלר") החביב, שהתרגלנו לראותו במספר סרטי פעולה בשנים האחרונות. גם הפעם, הסרט "נון סטופ" הוא סרט כיפי, מבדר וחסר משל או אינטליגנציה. אז מה אם העלילה לא הגיונית? מטרתו של סרט פופקורן הוא לגרום לקהל להשאיר את השכל וההיגיון מחוץ לאולם הקולנוע, ולהגיע לשעתיים של בריחה מהמציאות, לספוג את המתח וההומור, ולא לחשב את יחסי הגומלין בין הדמויות החכמות לטיפשות.

ניסן מגלם את קצין הביטחון התעופתי, ביל מרקס. הוא תמיד נלחץ בהמראות, ואין זה משנה כמה מאות טיסות ביצע בחייו. לצידו בטיסה הטרנס-אטלנטית יושבת אישה מעט מוזרה, ג'ן סאמרס (ג'וליאן מור, "דון ג'ון"), והם לומדים להכיר אחד את השניה. לפתע, ביל מקבל לטלפון הנייד מסרוני איומים מאחד הנוסעים: אם לא יופקד סכום כסף בחשבון בנק, יהיו קורבנות.

מנקודה זו, מתחיל בעצם סרט המתח, כשהבמאי, ז'ום קולט-סרה ("זהות לא ידועה" – שגם שם שיחק ליאם ניסן בתפקיד פעולה), משתמש בכותלי המטוס הקלסטרופוביים למדי כדי לגולל את העלילה, ומנצל את התקציב האיתן של הסרט (כ-50 מיליון דולר) כדי לקדם את העלילה הדקה כמו נייר.

אמן הצילום פלביו לביאנו מנצל את התפאורה המוגבלת ואת התאורה המסוגננת ומעניק לסרט מראה מודרני ומסקרן. שימוש יצירתי בגרפיקה על המסך מעבירה את חילופי המסרונים בין ביל והנבל הבלתי ידוע, ואלו רק מוסיפים לעיצוב החזותי המבריק.

ליהוק חכם מציב את מישל דוקרי ("אחוזת דאונטון") מול לופיטה ניונג ("12 שנים של עבדות") כזוג הדיילות בטיסה, המבצעות את תפקידן ללא רבב, ומזכירות את תפקידי המשנה במיטב סרטיו של היצ'קוק. ניסן ומור חולקים כימיה מגניבה, שמרוממת את המתח בעלילה. ביל סומך על ג'ן, כדי שזו תסייע לו בשעת משבר. עם זאת, יש לו ספקות לגביה, בייחוד כשמתפתחות מספר טרגדיות בסיפור.

הסרט בהחלט מיועד לחובבי פעולה ומתח בסגנון מיושן, אבל גם מתאים לבני נוער. אין טיפה אחת של דם – הבמאי מותיר את המסך ממוקד ונקי, עם קורטוב של מתח רומנטי למען הסדר הטוב. יש גם קצת הומור בתוך הכאוס שבאוויר, ובספקטרום המגוון של הנוסעים במטוס. יוצרי הסרט חשבו לעשות סרט כיפי וכנראה לא ממש רציני. יתכן יהיו כאלו שיחשבו שהוא מזלזל בצופים – זה נכון, אבל לפחות הם מרוויחים שעתיים של בידור ושעשועים.