קברט מקסים של חנוך לוין

מוני מושונוב, ליליאן ברטו ודרור קרן לקחו מערכונים ושירים שכתב חנוך לוין ויצרו את "אוי אליאס אליאס!" – הצגת קברט משעשעת וגם נוגעת ללב עד כאב. אנחנו צוחקים על הדמויות של לוין, אבל בעצם צוחקים על עצמנו

Print Friendly

★★★★

רוחו של חנוך לוין שורה על מופע הקברט "אוי אליאס אליאס!" לא רק מפני שהמופע מבוסס על שירים ומערכונים שכתב, אלא נראה כאילו לוין מביט מלמעלה על שלושת השחקנים הנפלאים ופורץ בצחוק יחד עם הקהל באולם "צוותא" בתל-אביב. אולי אני כותב זאת כי זכיתי להכיר את לוין ולעבוד איתו בתיאטרון הקאמרי. אני זוכר איך היה "מתגנב" לאולם לאחר שההצגה החלה, עומד לבד בחושך ונהנה כל פעם מיצירתו שמקבלת חיים על הבמה. הוא עשה זאת כמעט בכל ערב שבו הועלתה הצגה שכתב וביים.

מה בסך הכל הם רוצים? אהבה, אושר וסיפוק. מושונוב, ברטו, קרן. צילום: גדי דגון

"הוי אליאס אליאס!" אינה קומדיה. בכל צחוק יש עצב והם מהולים בהשקפת העולם החנוך לוינית על העולם, על החיים ובעיקר על היצורים המוזרים האלה, הנקראים בני אדם, שכל רצונם להיות מאושרים, לאהוב ולהיות נאהבים, לקבל הכרה ולזכות בחמלה. "הוי אליאס אליאס!" היא הצגה משעשעת-מרירה. גיבוריו של לוין בודדים, חולמים, מתוסכלים, אומללים, פאתטים, ובעיקר מחמיצים את החיים שעוברים לידם.  כמו במחזותיו הגדולים והפרובוקטיביים, גם כאן המסר על פי לוין, שאין משמעות לחיים. לא חייבים להסכים כדי לאהוב את הטקסט.

בניגוד למחזותיו הגדולים והבועטים, הקברט "אוי אליאס אליאס!" הוא חנוך לוין לייט. אין כאן סצנות נועזות וטוטאליות או כאלה שמטיחות את האמת בפרצוף. מדובר במופע צנוע המורכב משירים קצרים וממערכונים שלעיתים מסתיימים ללא פואנטה. הקטעים לקוחים מתקופות שונות של לוין, לא כולם באותה רמה, חלקם מבריקים, אחרים פחות, אבל רובם מיוחדים, מקוריים ומפתיעים. המבחן האמיתי הוא מה עושים עם הטקסטים האלה על הבמה.

וכאן אני מגיע לחלק המקסים של הערב: שלושת השחקנים – מוני מושונוב, ליליאן ברטו ודרור קרן פשוט נפלאים, מצחיקים ונוגעים ללב עד כאב. הם מחליפים דמויות במהירות ומעניקים לקברט את הקצב הנכון. לפעמים היתה לי תחושה שחסר שחקן או שניים גם לשם הגיוון וגם כדי לא להעמיס יותר מדי דמויות על שלושה שחקנים בלבד.

"אוי אליאס אליאס!" הוא תיאטרון "עני" במובן הטוב של המילה – תפאורה מינימליסטית בלי אפקטים וניצנוצים, אבל זהו תיאטרון עשיר בשחקנים מצוינים ובטקסט מעניין המעורר מחשבות והרהורים. אנחנו צוחקים על הדמויות של לוין, אבל בעצם צוחקים על עצמנו.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על קברט מקסים של חנוך לוין

  1. מאת מיכל בראל‏:

    מה באמת נשאר לנו אחרי ככלות הכל? חנוך לוין, זה מה שנשאר. אוהב לא אוהב, אין לך ברירה. הוא גאון. הוא מדבר עליך. על המהות שלך, הגלותית, היהודית, הקורבנית, האנושית.
    נהניתי מאוד מאוד.
    לילאן ברטו (לוין) שחקנית ענקית, נטולת מאמץ. היא פשוט פנטסטית. אני שפוטה. דרור קרן רק צריך להיות על הבמה עם הנוכחות המופלאה שלו (לא חייב לדבר כלל כדי שנלך שבי אחריו) ומוני מושונוב… נהדר אם כי נראה שנזהר והשאיר לליליאן מקום לזהור ולהקסים בכשרונה ובטיימינג המושלם שלה.
    בשבילי הביצוע שלהם לשיר "העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק" הוא יצירת מופת, יהלום גדול ומנצנץ, אבל כל השאר גם הם יהלומים. בשמחה אלך לקברט הזה שוב.