היום שבו חבטתי במוכס

הכל עניין של כוח וכל דאלים גבר. אז נכון, במקרה הזה דווקא הנוסע היה הצד האלים, אבל האלימות ההיא הייתה תוצאה ותגובה על חוסר אונים מוחלט מול אדנותם של בעלי השררה

Print Friendly

קניתם משהו דרך האינטרנט מסין? ברור שיהיה יותר זול, לא פחות ברור הוא שהמדינה תמצא דרך לסחוט אתכם. ואכן, מוצרים זולים שמגיעים בדואר, כך התבשרנו באחרונה, ישוחררו רק אם ישולם עליהם מס קנייה בתוספת שלוש פעמים מע"מ. סך הכל – 69% מס. נו אז מה חדש, שגם המכס גונבים מכם?

הסיפור הנ"ל העלה בי זכרונות מהיום שבו נתקלתי בסוכן המכס באופן אישי. אל תטעו, זה לא סיפור גבורה. זה סיפור של ניצול כוח ושררה, התעמרות בציבור, שבמקרה הסתיים בקטטה.

החשוד המיידי - ה-CD

הסיפור אירע לפני כעשר שנים, אולי יותר. רצה הגורל ונחתתי מטיסה ארוכה ומיגעת מטייפה דרך בנגקוק הישר לשביתה כללית. השביתה אמורה היתה להתחיל ב- 08:00 אבל הוקדמה במיוחד בשבילנו, ג'מבו מלא נוסעים.
בכל מדינה בעולם שביתה פירושה שלא עובדים. בישראל, שביתה במכס פירושה שעובדים כפול ומתעללים במי שרק אפשר.

אל עמדת המכס הגענו בשורה ארוכה, שכן המכס מעביר את הנוסעים אחד אחד. זו דרכו להראות שהוא שובת.

אחרי המתנה מורטת עצבים הגיע תורי לעבור. משקית הניילון שבידי ביצבץ ה-CD הנייד (עמו יצאתי מהארץ ובו השתמשתי מאז שבק חיים ה-CD הפנימי במחשב הנייד שלי). המוכס, בחור גדל גוף, זימן אותי אליו ודרש את החשבונית של המכשיר. הסברתי לו שלא רק שלא רכשתי אותו בחו"ל אלא שגם אם הייתי רוכש אותו שם – אין מכס על הציוד הנ"ל.

"אני מחרים אותו", הודיע לי המוכס חגיגית. "אתה לא מחרים אותו", אני מודיע לו הרבה פחות חגיגית. "אני כן", "אתה לא", "אני כן", "אתה לא" ויומיים של חוסר שינה ושעתיים המתנה עושים דרכם אל מערכת העצבים שלי במהירות. היכיתי אותו עם כל הלב, לעיניהם המשתאות של מאות נסעים שחלקם אפילו מחא כפיים. עשרים שניות עברו והתנפלו עלי שבעה מוכסים (חמישה מהם מגויסים במיוחד למקרים בדיוק כאלו) והחלו מכים אותי נמרצות. הם שברו את שני מכשירי השמיעה שלי ואת יד ימיני.

כל זה התנהל עד שהגיע שוטר מתחנת נתב"ג וסיים את הסיפור. כאן המקום לציין כי מעבר המכס בשדה התעופה הוא שטח הפקר, וכולו נתון לשליטת המכס ואפילו למשטרת ישראל אין סמכות בו.

וכך, עם שני מכשירי שמיעה שבורים, אוזן מדממת ויד שבורה, החליטו המוכסים לפרוק את כל המטענים ממני ולנסות לאתר מה אני מבריח. כמובן שלא מצאו כלום, מה שלא מנע מיו"ר ועד עובדי המכס להתראיין לרדיו בנושא ולספר לעם ישראל שנתפס מבריח שהתפרע במכס.

בתום האירוע הובלתי אחר כבוד לתחנת המשטרה, שבה זכיתי להרבה סימפטיה. בעת כניסתי לתחנה יצא משם המוכס שאותו היכיתי. החקירה היתה קצרה והשוטרים בתחנה היו מאוד סימפטיים. שיטת השביתה של המכס מורטת את העצבים שלהם גם כן.

בתום החקירה הרמתי טלפון לבתי. את השיחה קיבלה גרושתי, שמיד אמרה: "זה אתה שהכה מוכס?"; כן, הודתי ביבושת. "אז שתדע לך שאמרו שאתה מבריח", היא מספרת לי, וזה כמובן העלה את חמתי שוב. חזרתי הביתה, גיבסתי את ידי והתקשרתי לחבר שעובד במעריב ובערב סיפרתי את כל הסיפור שלמחרת התפרסם בעיתון.

מה בעצם הסיפור כאן?

1. איך ייתכן שהמכס הוא שטח הפקר, שבו יש סמכות רק לאלו שהשררה עולה להם לראש?

2. מדוע יכול מוכס להתעלם מחוקי המכס עצמם ולהחליט על דעת עצמו מה הוא מחרים ומה הוא לא מחרים?

3. מדוע במקום לגרום נזק כספי למדינה שנגדה הם שובתים, הם מכבידים את ידם דווקא על הנוסעים?

מה שמחזיר אותי לשאלה: מאיפה החוצפה לגבות שלוש פעמים מכס בתוספת מס קנייה על מוצר שנשלח בדואר לאנשים?

הכל עניין של כוח. כל דאלים גבר. אפשר לומר כי שבמקרה זה יצאתי אני האלים, אם כי האלימות שלי הייתה תוצאה של חוסר אונים מוחלט נגד בעלי השררה. בסופו של דבר, אולי לטובה. כי זו הייתה הפעם האחרונה שמוכסי נתב"ג ראו אותי.

 

Print Friendly

על אודות עמית מנדלזון

צלם, עיתונאי, ארכיטקט, מעצב ואיש הי טק, חי במארסיי, צרפת. יזם שותף ונכון להיום עורך ראשי של מגפון. מתמקד בצילום חדשות, צילום רחוב, וכתיבה http://www.amitm.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על היום שבו חבטתי במוכס

  1. מאת שונרא‏:

    כלומר? מתה מתכוון להציע ובנוסף איך יוצרים קשר?

  2. מאת גידי‏:

    וואלה עמית זה פעם ראשונה שאני מרגיש כלפיך אמפתיה. אגב עדיין לא יום כיפור וזה נשמע כאילו אתה רוצה להתנצל(ואין סיבה) .אני מציע שתעביר את הכתבה לנמרוד נוי שיבין אחת ולתמיד שהפרדיגמה שלו הזוייה,הוא מאשים את הראשים.אני הגבתי לו פעם ואמרתי שבשרות הציבורי הדג מסריח מהזוטרים.ושם כל ממזר מלך. אגב איך נגמר הסיפור ,קיבלת כתב אישום,התיק נסגר מהסיבה של חוסר עניין לציבור(ויש עניין).כמו כן המכס הוא מקום מצולם ,אם יש לך דיסק הייתי רוצה לראות איך פיצצו אותך…

  3. מאת 'פסיכולוג'‏:

    הגיע הזמן לתעל את כל הזעם כנגד הנבלות שממררות את חיינו באופן נכון ומאורגן – לפרטים צור קשר.