משה אבוטבול, ראש העיר החרדי של בית שמש, זכה בבחירות החוזרות לראשות העיר וקיבל 19,401 מהקולות. יריבו החילוני, אלי כהן, קיבל 18,643 מהקולות. בשורה התחתונה הציונות נחלה תבוסה צורבת. החרדים, לעומת זה, נחלו ניצחון ענק – שרובם אולי לא תופסים את מימדיו. בית שמש נפלה – ואם לא נסיק את המסקנות היא עלולה לגרור אחריה את כל המדינה.

בית שמש היא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל. מי שרוצה שמדינת ישראל תיראה כמו בית שמש, בעוד 20-30 שנה, יכול להמשיך ולשבת בחיבוק ידיים, או לשחק בפוליטיקה הקטנה והמאוסה של הדילים והקומבינות – עד שהדמוגרפיה תעשה את שלה ותחסל את מדינת ישראל הציונית, בלי שאויביה וצורריה של מדינת ישראל יצטרכו להזיז אפילו אצבע. מי שרוצה למנוע את הפיכת מדינת ישראל לשטייטעל גלותי על אדמת ארץ ישראל – תוצאת הבחירות בבית שמש צריכה לשמש לו צפירה עולה ויורדת של אזעקת אמת.

כמה תובנות מיידיות מהתבוסה בבית שמש:

• בראש ובראשונה, עצה ידידותית ליו"ר מפלגת העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג, שרואה עצמו מועמד לראשות הממשלה: היזהר מחיבוק הדוב של החרדים. כולנו ראינו אתמול איך נשבע אריה דרעי להכתיר אותך לראשות הממשלה – אל תבנה על זה.
  שמעון פרס נהג לומר כי  "סקרים הם כמו בושם, אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות". על אותו משקל אפשר לומר: "הבטחות מצד מפלגות חרדיות הן כמו בושם – אפשר להריח אותן. לא כדאי לשתות".
  המפלגות החרדיות הוכיחו כבר בעבר שכאשר מדובר על מדיניות השלום – הן משענת קנה רצוץ. ברגעי ההכרעה, כאשר נדרשו לתמוך ביוזמת שלום כלשהי, נסוגו החרדים תמיד לעמדת ההימנעות – או חזרו לסביבתם הטבעית, לקואליציה עם הימין.
  ולבסוף, ראוי שמנהיגי מפלגת העבודה יתחשבו בציבור בוחריהם. אין שום דבר משותף בין ציבור זה לבין בוחרי המפלגות החרדיות ואחת הסיבות לנטישתה של מפלגת העבודה, ע"י בוחריה, הייתה "מכירת" האינטרסים של הציבור החילוני, החופשי – בעבור אשליית התמיכה של החרדים במדיניות מפלגת העבודה.
• את המסקנות צריכים להסיק גם ראשי הערים והיישובים החילוניים בישראל, כדי למנוע השתלטות עויינת, כפי שהתרחשה בבית שמש. אין מדובר כאן על "גזענות" או "שנאת דתיים". מדובר על זכותו של ציבור להגן על אורח חייו ולחיות אותם על פי בחירתו החופשית – מבלי שינסו לכפות עליו אורח חיים חרדי-קיצוני.
  הניסיון המר בישראל הוכיח כי בכל מקום שבו הצליחו החרדים להשתלט על יישוב או שכונה חילונית – התוצאה הייתה ריב ומדון שבסופו נאלץ הציבור החילוני להתקפל ולברוח. לא עוד. הזחילה של אוכלוסייה חרדית, אל תוך ערים חילוניות – חייבת להיעצר. מצד שני הציבור החילוני ולא רק החרדי חייב לדרוש מהממשלה, שתדאג לפתרונות דיור לחרדים. אם יש צורך בהקמת יישובים חרדיים חדשים – זה עדיף מיצירת חיכוכים וחזיתות חדשות בין החרדים לחילוניים.
•  ובאשר לבית שמש עצמה – אין מנוס מלהפריד בין שתי האוכלוסיות ולפצל את בית שמש לשתי רשויות מוניציפאליות נפרדות. המשך המציאות – שבה נמצא הציבור חילוני, המסורתי והדתי, תחת משטר חרדי קיצוני – הוא בלתי נסבל. אי אפשר להפקיר את הציבור הזה לגורלו. חייבים לתת לו את הכלים, שיאפשרו לו להמשיך ולחיות את חייו עפ"י מצפונו.

איפה הסופרטנקר?

מה עוד צריך לקרות כדי שראש הממשלה, בנימין נתניהו, יתעורר מהתרדמת שבה הוא מצוי – ויעשה משהו כדי להציל את שירות החוץ של מדינת ישראל? לאיזה קטסטרופה עלינו להמתין כדי שגם שר החוץ, אביגדור ליברמן – שיודע לדפוק על השולחן וגם להפוך אותו, כשיש צורך – יתעורר משלוות גן העדן, שבה הוא מצוי?

כשזוכה מכל סעיפי האישום – חשבנו שליברמן ישנס מותניים וייכנס בכל הכוח לסוגיית סכסוך העבודה במשרד החוץ, כדי לפתור אותה. אז חשבנו. ליברמן העדיף כנראה עיסוקים אחרים, מעניינים יותר מבחינתו.

מילא, ליברמן. אבל נתניהו? דווקא הוא – האיש שהיה פעם שגריר ישראל באו"ם; האיש שאמור לדעת את חשיבות שירות החוץ למדינת ישראל – ממשיך לשבת על הגדר בעוד השיתוק מתפשט והולך בזרועות הדיפלומטיות של מדינת ישראל. אותו נתניהו – שהתפאר בכך ש"היה הראשון לזהות" את הבעיה בשריפה הקטלנית בכרמל ושלא הפסיק להזכיר כי בזכותו הובא ה"סופרטנקר" שכיבה אותה – ממשיך לנמנם, בעוד שריפה מסוג אחר מאכלת את משרד החוץ והופכת אותו לאודים עשנים.

נתניהו היה צריך לזהות את הבעיה עוד כשנולדה, לפני חודשים רבים, כאשר עובדי משרד החוץ הכריזו על סכסוך עבודה. ליתר דיוק, הבעיה נוצרה עוד שנים רבות לפני כן – אבל הדיפלומטים המנומסים מדי ממשרד החוץ, חיכו עד שהמים הגיעו ממש עד נפש. ואת המחיר משלמים עכשיו אלפי ישראלים שזקוקים לשירותים קונסולריים דחופים בחו"ל. את המחיר משלמת גם מדינת ישראל שזרועה האסטרטגית, ביחסי החוץ ובדיפלומטיה הציבורית,  הופכת בקצב  הולך וגדל לאיבר מנוון.

כשניסה נתניהו, במסיבת העיתונאים השבוע באילת, לעניין את דעת הקהל העולמית, בספינת הנשק שנתפסה – גילה כי מאוחר מדי. הוא בחר להתלונן וקבל על "ההתעלמות של הקהילה הבינלאומית מתפיסת הספינה הזאת", שהיא "עדות נוספת לעידן הצביעות שבו אנו חיים". אבל לו היה מקדיש מזמנו לפתרון סכסוך העבודה במשרד החוץ, היה המסר שלו עובר לכתובות הרלוונטיות, גם דרך נציגויות ישראל בחו"ל. 

תנו להם לסרב (או חוקקו חוק גיוס שוויוני)

מי לא התעצבן כאשר קרא על עשרות בני הנוער, ששלחו מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו – ובו הצהירו על כוונתם לסרב להתגייס לצה"ל?

"אנו החתומות/ים מטה מתכוונות/ים לסרב להתגייס, והסיבה העיקרית לסירובנו היא התנגדותנו לכיבוש השטחים הפלסטיניים על ידי הצבא", נאמר במכתב. "הפלסטינים בשטחים הכבושים חיים תחת שלטון ממשלת ישראל, על אף שלא בחרו בה ואינם יכולים להשפיע באופן חוקי על קבלת ההחלטות שלה. מצב זה אינו שיוויוני ואינו צודק".

עוד ציינו בני הנוער במכתבם לראש הממשלה: "בשטחים אלו מופרות זכויות אדם ומתבצעות פעולות הנחשבות לפשעי מלחמה על פי החוק הבינ"ל על בסיס קבוע, כגון חיסולים – הוצאות להורג ללא משפט, בניית התנחלויות בשטח כבוש, מעצרים מנהליים, עינויים, ענישה קולקטיבית וחלוקה לא שוויונית של משאבים כמו מים וחשמל. כל שירות צבאי תורם לשימור המצב הקיים, ולכן, על פי מצפוננו, איננו יכולות/ים לקחת חלק במערכת אשר מבצעת את המעשים שתוארו".

נכון שזה מרגיז? נכון שזה מעצבן ומקומם?

אבל לפני שאתם מעלים קצף על השפתיים ולפני שאתם מורחים את בני הנוער האלה בזפת ובנוצות ומגלגלים אותם מראש ההר – כפי שעשה שר האוצר לפיד בעמוד הפייסבוק שלו (ראה למטה) – כדאי לחשוב שוב. גם אם בני הנוער האלה הם מהזויי השמאל הקיצוני – וממש בא לכם לאפסן אותם בכלא ולזרוק את המפתחות – כדאי לבדוק אם אין להם זכות לסרב להתגייס, כל עוד אין שוויון בגיוס לצה"ל.

כל עוד המדינה משחררת מגיוס בכל מחזור, אלפי בני נוער אחרים; כל עוד לחובש כיפה סרוגה ניתנת הפריבילגיה לשרת כמחצית מתקופת השירות של נער חילוני וכל עוד מתאפשרת ההשתמטות ההמונית של חרדים מצה"ל (והיא מתאפשרת גם אחרי החוק שלפיד כל כך מתפאר בו) – אין לאיש זכות למנוע מבני נוער אחרים את זכות הסירוב מטעמי מצפון.

רוצים שהשמאלנים ישרתו בצה"ל? גייסו גם את החרדים ובטלו את ישיבות ההסדר.

במקום חקיקה מעוותת, מסובכת ואי-שוויונית – כמו החוק שיצא מתחת ידי יאיר לפיד ונפתלי בנט – צריך חוק גיוס פשוט וקל להבנה שיחול על חילוניים, דתיים וחרדים; על נשים וגברים ועל יהודים, מוסלמים ונוצרים. מי שאינו משרת בצבא או בשירות לאומי/אזרחי (למעט בעלי סיבה רפואית מוצדקת) יאבד את זכויותיו האזרחיות (זכות ההשתתפות בבחירות, דרכון, רישיון נהיגה) ויאבד את זכותו לקבל הטבות כלכליות, מכל סוג, מכספי המדינה. אין צורך בסנקציות פליליות. אפשר לפרק את יחידות לוכדי העריקים במשטרה הצבאית. די בסנקציות האזרחיות והכלכליות.

אז לפני שאתם מתעצבנים על בני הנוער המעצבנים האלה (כן, כן, גם אני התעצבנתי) – כדאי שתפנו את הכעס, בעיקר אל יאיר לפיד – שעבד עלינו והוציא מתחת ידיו את החוק, שינציח את אי השוויון בגיוס. וכדאי מאוד – ברגע שהחקיקה המעוותת הזאת תעבור – לעתור שוב לבג"צ, כדי שיסלק את החוק הבלתי חוקתי הזה מהשולחן.

[related-posts]