נלחמים על הבית: רשות השידור

עובדי רשות השידור יוצאים לקרב מאסף. יד על הלב: המלצות דו"ח לנדס עלולות להרוס את השידור הציבורי בישראל. נקודה. הדו"ח, הנוגע בשורת ליקויים אמתית וקשה ברשות השידור, אינו חף משיקולים זרים, מאינטרסים ומפופוליזם, שבשורה התחתונה שלהם עלולים לגרום נזק בלתי הפיך. לא כדאי לשפוך את התינוק עם המים

Print Friendly

הרבה מים עכורים יש ברשות השידור, בעיקר בשדרה הניהולית הבריונית, הבטוחה שהרשות היא הבית של האבא שלה. אבל יש שם גם תינוק: רוב עיתונאי רשות השידור שרק כדי לשמר את עבודתם המקצועית ראוי להמשיך ולהפיח חיים ברשות.

מה עושה דו"ח לנדס, הוועדה שמונתה על ידי השר גלעד ארדן? מייתר אותם. קובע שלא צריך שתי מערכות חדשות גם לרדיו וגם לטלוויזיה ודי במערכת אחת שתעשה את העבודה לשני המדיומים. הוא גם קובע שרשות השידור לא תעסוק בהפקה ותוציא את הפקותיה למיקור חוץ. ובעיקר קובע, בהחלטה תמוהה, לפטר את כולם ואחר כך, נראה.

בית רשות השידור, מתחם שערי צדק בירושלים: נדל"ן יקר

אמרנו שיקולים זרים: האם זוהי החלטה תמימה? האם חיסול מחלקת התעודה המעולה של רשות השידור, שנותנת פייט אמתי ולא אחת מנצחת תכניות תעודה כמו עובדה (ערוץ 2) או המקור (ערוץ 10), הוא סביר? או שמא מינויו של רם לנדס, בעל חברת הפקות פרטית, לעמוד בראש הוועדה החשובה, השפיע על ההחלטה להוציא הפקות החוצה?

נכון, רשות השידור צריכה להזרים כספים להפקות חיצוניות ולתת להן במה. אבל למה לחסל מחלקה שעשתה כמה מהתכניות המטלטלות שראינו לאורך השנים, וגם בשנה האחרונה? סתם, כי למישהו בא שהכסף כולו ילך למקום אחר, או כי מישהו חשב שהתכניות ששודרו בערוץ 1 היו "חתרניות" מדי? שהן לא נעמו למישהו שיושב במחוזות השלטון שמתחבר כל כך יפה עם ההון והתקשורת?

אמרנו אינטרסים: סגירה של רשות השידור, חוץ מהחסכון בתשלומי שכר, עוד רווח ניכר ומידי בצדה. נדל"ן יקר ערך שיכול להיות פוטנציאל נפלא לעוד פרויקט הולילנד אחד ועוד אחד ועוד אחד. אדמות יקרות בתל אביב ובירושלים, שפתאום נורא נתפלא איך זה שקבלן נחמד אחד קיבל עליהן חזקה, כולל אישורים לחריגות בנייה. הכל כדי שירים שם עוד מגדל בבל או שניים, תוך שכיסיהם של כמה אנשים תופחים על הדרך. והנה, עוד לפני תשעה חודשים אישרה הוועדה לתכנון ולבנייה בירושלים בניית בנייני מגורים בני 12 קומות במתחם רוממה שבו שוכן בניין ערוץ 1 ובית קול ישראל. עכשיו צריך לפנות את הדיירים המוגנים, ומה טוב מהחלטה לסגור את הבאסטה?

אמרנו פופוליזם: מה יותר פופולארי מהכרזה גואלת על ביטול האגרה? די לקרוא את הטוקבקים המתלהמים נגד האגרה כדי להבין לאן נושבת הרוח. לאלה נלוות השמצות נגד רשות השידור. דברים בנוסח "מי בכלל צופה בערוץ 1". אותו ערוץ שמביא לנו מדי פעם, לבד מתכניות התעודה, גם סדרות נפלאות מבית הבי.בי.סי שמתירות לנו להתרפק, ולו לרגע, על דרמות טלוויזיונית מבית היוצר הטוב ביותר שיש (אחוזת דאונטון, לדוגמה).

ואלה רק דוגמאות.

ובשורה הסופית של המאזן: עוד אבטלה של אנשים מוכשרים.

אז איך גומרים אתם? עם כאלפיים עובדים שיישלחו הביתה? במלות הספד אוהדות, כפי שמצוטטות מדו"ח לנדס: "הם (העובדים המסורים) משולים היום לאנשים ששטים בספינה שבורה בלב ים, וכל עיסוקם הוא לשרוד ולא לטבוע. אין אפשרות לקחת ספינה זו, כמו שהיא, לחוף מבטחים. מדובר באנשים טובים שהארגון המעסיק אותם איבד את המצפן שלו, ואף שמסקנותינו לא קלות עבור חלק מהם, אנו מבקשים לומר תודה לכל אלה שעבדו ונתנו את שנותיהם בתנאים קשים למען הכלל".

כאילו, באמת תודה, אבל תתחפפו. תטבעו, תיעלמו, לא חשוב. העיקר שלא נצטרך להסתכל לכם בעיניים, כי זה עושה לנו לא נעים.

השבוע, בימים שלישי ורביעי, יערכו עצרות מחאה של עיתונאי רשות השידור תחת הכותרת "שידור ציבורי לא קוברים: לא משתיקים את ערוץ 1 ואת קול ישראל". אלו תהיינה יריית הפתיחה למאבק ציבורי ומשפטי בניסיון למנוע את פיטורי כ-2000 עובדים והכנסתם למעגל האבטלה.

מחר, יום שלישי, בשעה 12.00 תתקיים עצרת חירום של עיתונאי קול ישראל, ערוץ 1 וכלל עובדי רשות השידור – בבית סוקולוב בתל – אביב ומחרתיים, ביום רביעי בשעה 09.00 בבוקר תתקיים הפגנת עובדי רשות השידור מול הכנסת במקביל לדיוני ועדת הכלכלה והכספים בדו"ח לנדס.

המאבק יוצא לדרך

בין הדוברים בעצרת החירום בבית סוקולוב: ראשי אגודת העיתונאים בירושלים ותל-אביב אחיה גנוסר ורותם אברוצקי, אילה חסון, פרופ' מוטי קרמניצר, יעקב אחימאיר, פרופ' משה נגבי, איתי לנדסברג, יוסי שריד, צ'יקו מנשה, דרור מורה, ליאת רגב, יוסי שריד ודוד דאור. מנחה: חיים זיסוביץ'.

עיתונאי ועובדי הרשות דורשים מהממשלה להורות על שינויים מהותיים ברשות השידור, שמשמעותם הבראה והתייעלות שיתרמו לשידור ציבורי אמין וניתוק הזיקה בין הדרג הפוליטי לעיתונאי הרשות.

בנייר עמדה של האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל מובעת הסתייגות מן "הדו"ח החד צדדי שמשמעותו סגירת רשות השידור והכנסתן של 2.000 משפחות למעגל האבטלה".

בין ההמלצות: תהליך בחינה ותיקון, כך שהשידור הציבורי והממלכתי לא יהפוך לערוץ מסחרי מוחלש (שכל הפקותיו חיצוניות), כפי שמוצע עתה, התנגדות לפיטורים גורפים של 1800 עובדי רשות השידור: "העיתונאים מבינים את הצורך בשינוי עמוק ומחויבים לו, אבל פיטורים של כלל העובדים הוא בעל עלות עצומה למשק, אינו הכרחי ונועד לחסל את העבודה המאורגנת. העובדים לא צריכים לשלם את כל המחיר של ההנהלות הכושלות וההתערבויות הפוליטיות". כן, תובעים העובדים כיבוד הסכמי עבודה – שנחתמו לפני חודשים אחדים ומעולם לא בוטלו במסגרת הרפורמה שעודנה בתוקף, ייצוג ארגוני שימנע קבלת החלטות חד צדדיות.

מתוך מודעות לסיכון שביישום ההסדרים החדשים, מוסיפים העובדים ותובעים יישום הסכמי פרישה ודאגה לייצוג גבוה על פי מכסה שתיקבע מראש, של עובדי רשות השידור ברשות החדשה.

ועוד מתביעות עיתונאי הרשות: "העיתונאים מביעים חשש מסגירה, פתיחה ומחשכת "ימי הביניים" – המתווה המוצע אינו כולל התייחסות למנהלת ההקמה, ולא בכדי. מדובר ב"חור שחור" בהליכי פתיחת הרשות החדשה, בו גוף לא מוגדר שלא ברור מי יעמוד בראשו (ההנהלה הישנה?), יבחר עובדים ללא מכרז וללא פרמטרים מקצועיים. ברור שלאחר שהמנהלת תסיים את עבודתה ייהפך החוק לאות מתה.

העיתונאים דורשים לבטל את רעיון המנהלת הלא מוגדרת. על המדינה לוודא ניהול תקין של הרשות ורצף של השידור הציבורי, גם בתקופת הביניים. יש לוודא מימון ביניים לתפעול הרשות והפקות מקור.

העיתונאים תובעים ניתוק הפוליטיקה מן השידור הציבורי : מתווה לנדס אינו מציג מודל של ניתוק מהפוליטיקה ואף מגביר את התלות באוצר ובפוליטיקאים על ידי תקצוב של המדינה (מהיכן יבואו הכספים בתקציב המדינה?). העיתונאים תובעים תקציב נפרד שימנע חיזור שנתי על הפתחים או הטלת אגרה על כלל הציבור (דרך הגדלת אגרת הרכב, תשלום דרך חשבון החשמל וכו').

חוק רשות השידור במתכונתו הנוכחית, אם תיכנס לתוקף, נותן מענה למרבית הבעיות המועלות בדו"ח, וחבל שהוועדה לא בחנה אותו".

כמו כן, טוענים העיתונאים כי דו"ח לנדס לא מתמודד עם נושא קול ישראל על שמונה רשתותיו שנמחק, לדבריהם, לחלוטין מתזכיר החוק והמדינה למעשה אינה מחויבת לשמור עליו או על עובדיו שהביאו אותו להישגים ויבטיחו את שמירת עצמאותו.

 

Print Friendly

על אודות אורה עריף כץ

עיתונאית, ספרנית, מידענית, כותבת, מתמקדת בתקשורת, חקר תרבות ושאר ירקות. לבלוג שלי ב'רשימות' טחנות הרוח: https://ora21.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיה, פנאי, תקשורת-הון-שלטון, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על נלחמים על הבית: רשות השידור

  1. מאת שייקה קומורניק‏:

    יישר כוח אורה על הדברים הנכוחים והאמיצים ,אל מול ההמון המוסת של הטוקבקיסטים . אפשר להעלות עוד הרבה סיבות לכך שדו"ח לנדס הוא מופרך ומוטה אך את העיקר הבאת . הערה : אפילו הנדל"ן לא שייך לרשות השידור אלא היא חוכרת אותו כך שממילא הוא שייך למדינה ונקווה שלא יגיע לידי הגורמים האינטרסנטיים החומדים אותו .
    http://www.the7eye.org.il/100794 גדעון עשת במאמר מסביר זאת

  2. מאת יפה‏:

    תודה על המאמר המפורט.

    הפוליטיזיה היא שקברה את רשות השידור וההמלצות של הועדה רק מחזקות את האחיזה של הפוליטיקאים. הנושא המטריד הראשון הוא התקצוב שעבורו תצטרך הראשות ליישר קו עם הפוליטיקאים שידם על השיבר ; אבל גם מטרת סגירת הראשות ופתיחתה מחדש נועדו לשנות את פניה של הראשות לפי דמותה וצביונה של הממשלה. לא עוד קרן נויבך המרגיזה ושאר עיתונאים שמאלנים להכעיס. בראשות המתחדשת רק ציונים שהוכיחו את נאמנותם לשלטון יוכלו להקלט.

    במקום לשחרר את הראשות מהחבל הטבור לממשלה הופכת הועדה את הראשות לכלי תעמולה מסוכן מאי פעם.