[rating=2]

הסרט "התו האחרון" הוא מותחן צנוע ומסוגנן מאת היוצר הספרדי אוחניו מירה. הסיפור פשוט למדי, אם כי ברובו מגוחך: טום סלזניק (אלייז'ה ווד, "שר הטבעות") הוא נגן פסנתר מוכשר בעברו, שלא הופיע כחמש שנים, לאחר שנכנע ליצירה קשה בזמן נגינתה. עתה, אשתו, אמה (קרי בישה, "ארגו"), מנסה להחזירו לבמה. היא מסדרת לו קונצרט מתוזמר, אך ברגע שהוא עולה לבמה, טום מקבל הודעה, שאם ינגן תו אחד לא נכון – הוא ימות. כאן בעצם מתחילה העלילה.

הסרט הוא בעצם מחווה לסוגת הסרטים שבהם מתקיים מרוץ כנגד הזמן, דוגמת "תא טלפון" או "ספיד". עם זאת, הסרט גם מזכיר סרטים קלאסיים, בסגנון "האיש שידע יותר מדי" של אלפרד היצ'קוק, ותנועת המצלמה מוקירה את עבודותיו של הבמאי בריאן דה פאלמה ("הבלתי משוחדים"). בסופו של דבר, התוצאה היא דה פאלמה והיצ'קוק לעניים.

במהלך הצפייה בסרט מגלים כי הנבל הוא ג'ון קיוזאק ("קוד פרוץ"), אם כי לא רואים אותו כמעט, כיוון שסלזניק נמצא רוב הזמן על הבמה, תוך שהוא מנגן את היצירה הקלאסית. אם מזכירים את הפסקול הקלאסי, הוא קליל ונעים (פרי כתיבתו של ויקטור ריאס), ובהחלט מכניס את הצופים לאווירה הנמרצת בעלילה.

חשוב להדגיש כי תפקידו של נגן הפסנתר בסרט אינו רק להתחמק מאימת המתנקש, אלא גם לעשות פרצופים מצחיקים עד סתומים – כאילו הוא זה שבאמת מנגן את היצירה, אך לא פחות מכך, לעיתים רבות נדרש ממנו להתחמק מהבמה – מבלי שקהל המאזינים באולם ישים לב לכך (באופן מגוחך לחלוטין, שאף מעליב את ההיגיון הפשוט).

ברגע שצופי הסרט בקולנוע יעכלו את העובדה שמדובר כאן בסרט טראשי (מה שמקובל לכנות "בי-מוביז"), ולפסוח על המהמורות בתסריט, אפשר גם מעט ליהנות ממנו – בשל תנועת המצלמה הווירטואוזית באולם הקונצרטים, אשר אף נכנסת לנבכי הפסנתר עצמו בזמן הניגון.

כפינאלה, אין תו אחד של היגיון בסרט "התו האחרון", אבל יש להודות שהוא לפחות נאה לצפייה, כמו גם שהמוזיקה נעימה באוזן. כבמאי, למירה בוודאי יש עוד עתיד גדול – אך זה לא הסרט שיעשה אותו מפורסם.