ראש ממשלתנו היקר, מר בנימין נתניהו, מרבה להתנאות ולהתגאות בהישגיה הגדולים של ישראל בתחומי הטכנולוגיה. מילת הקסם 'אומת הסטרטאפים' לא פוסקת מלבקוע מגרונו. בעיקר הוא עושה זאת בפני הגויים ובפני יהדות התפוצות: הנה ראו כמה גדולים ומצליחים אנו.

אך לנו בישראל אין צורך לספר סיפורים. אנו יודעים שהפלא הגדול הזה, "אומת הסטרטאפים", מתרחש וקורה, ללא הפסקה ובעוצמות גדלות והולכות, למרות אנשים כמו בנימין נתניהו ולא בזכותו. למרות אנשי הקבוצה השלטת כיום במדינה החונקים כל יוזמות לשינויים בה ופועלים להנצחת המצב הקיים. למרות הריכוזיות במשק. למרות התקשורת שמשרתת את אותן קבוצות.

אנו גם יודעים שסיפור זה חורג כבר מזמן מגבולותיה של הטכנולוגיה והוא סיפור תרבותי וחברתי ענק. זהו סיפורם של אנשים צעירים החולמים בלילה חלום וקמים למחרת בבוקר ויוצאים להגשימו בלי שהם תלויים באיש. הם אינם זקוקים לאישור משום ממסד ומשום קבוצה שלטת. הם באים מיחידות צה"ל האיכותיות, הם בוגרי אוניברסיטאות ואף פריקים צעירים של טכנולוגיה שהשמים מבחינתם הם הגבול. הם במוקד הרוח הישראלית החדשה ומהווים אנטיתזה ללאומיות השבטית, הדתית, היהודית, הרגרסיבית, המשתלטת עלינו  – שנתניהו הוא אחד מגיבוריה.

בעוד בחיינו הציבוריים אנו שרויים במגמות קשות של שקיעה והתדרדרות והדברים שם תקועים תקיעה גדולה ואפילו קרן אור קטנה אחת של תקווה לשינוי ולהתחדשות לא נראית באופק הדורי שלנו, ההיי טק הישראלי הוא הערוץ הדינמי והמשמעותי ביותר בתוכנו. הוא מאפשר ליצור ולעשות דברים בתנופה גדולה וברוח יזמית ובהיקפים שלא הכרנו מאז ימי החסד הראשונים של הקמת המדינה וביסוסן הראשוני של מערכותיה. אותם ימים ראשונים של יצירה וחדשנות, שעם השנים הצמיחו קבוצות לאינטרסים מיוחדים ולחלוקה, השואפות להנציח את המצב הקיים במדינה, המקנה להן כוח, תגמולים ורנטות למיניהם וזאת על חשבון טובת הכלל.

בנקודה זו מן הראוי להדגיש כי ראש ממשלתנו הנוכחי איננו ממוקד בחובותיה האזרחיות של ממשלתו. עיקר מעייניו מוקדש לביטחון המדינה – עיסוק הגוזל ממנו את מירב האנרגיה, ומבחינתו מהווה סוג של מזבח שהוא אוחז בקרנותיו בהימלטו מן האחריות החברתית היסודית המוטלת עליו על פי הקונספט הדמוקרטי. הוא בורח מן הצורך להקדיש מאמץ מורכב ומתמשך לקידום מערכות חיינו הציבוריים במדינה, שחולשתן מייצרת הפסדים עצומים לחברה ולמדינה. הרחבת הפערים בעם היא רק אחד מהפסדים אלה.

תחת זאת, ראש ממשלתנו מרבה להשתמש בסיסמאות ובדימויים נוסח "השמן והרזה", "העושר וההצלחה יחלחלו כלפי מטה", "שוק חופשי" ועוד, וסבור שככה בפשטות יש לטפל בדברים. ואנו כולנו יודעים עד כמה כל אתגר חברתי ולאומי מחייבים חשיבה מאוד מורכבת ומקצועית, והדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. כך למשל, ללא פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים בתוכנו, דבר שמחייב לתת תשובה לחולשתה הבסיסית של המערכת הפוליטית במדינה, מירב הכוונות הטובות שלנו יימוגו עוד בטרם אפשר יהיה להגשימן. כך גם נתקשה להתמודד עם שאלות כמו נשיאה שווה בנטל והכרעות לאומיות נוספות. כאן נדרשת תעוזת הרוח ואומץ לב שראש ממשלתנו, כמו מרבית נבחרי הדור, לא ניחנו בה.

ואם נוסיף ונזכיר כאן שתעשיית ההיי טק מתאפיינת בכך שהכסף הולך אחרי הידע, אז נבין עוד יותר את עוצמתה של ההצלחה הישראלית הזו. לנגד עינינו – ללא החלטות הכנסת וללא שליטה מרכזית כלשהי ובכביש העוקף את חבורת המוטבים של הקבוצה השלטת במדינה – צומח מעמד חדש בישראל ומתרחשת חלוקה מחודשת של העושר בה. ואם המדינה לא עוזרת אז לפחות שלא תפריע. זה עדיין מעט ולא מספיק, אך מזמן כבר בעל משמעות יוצאת דופן לטובה.

אפשר לסכם שהמנהיגות הפוליטית שלנו, גם אם כוונותיה טובות, פועלת במגמות הסותרות את הצרכים האמתיים של המדינה, והדברים הטובים שנעשים כאן מתאפיינים בכך שהם אינם תלויים  בידה הארוכה של המדינה ובפוליטיקאים. רק לחשוב לאיזה גבהים יכולנו להגיע עם פוליטיקה אחרת ועם מערכת שלטונית איכותית יותר – כמה זה מצמרר.

[related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי:"]