ניתוח פשוט של רעיון אפס המע"מ לרוכשי דירה (חדשה מקבלן) של שר האוצר של העתיד, מוכיח חד משמעית שמדובר באדם שמקיים הבטחות: הוא הבטיח להיטיב עם בוחריו – הוא מקיים. ובגדול.

ההנחה שהוא רוצה לתת (במתנה, לקבוצה מסוימת מאוד באוכלוסייה, מעט מאוד משפחות, על חשבון הכסף הציבורי) לבוחריו, היא הנחה של עד 18% (תיאורטית) במחיר של דירה חדשה (מקבלן) עבור דירות חדשות שמחירון ינוע בין מיליון למיליון וחצי שקלים (פלוס מינוס). ובכסף ריאלי: הנחה של 150 עד 250 אלף שקל ברכישות דירה (חדשה, מקבלן).

וגם אם נעזוב כרגע את שאלת ההיצע והביקוש; השאלה הגדולה של מה באמת יקרה עם שוק הדירות יד שנייה; שוק הדירות המופקר להשכרה; פיקציית הדיור הציבורי; וגם את שלל האפקטים האפשריים של תגובת השרשרת (רמז: יש מצב שהמהלך לא רק לא יוריד את מחירי הדירות, אלא דווקא להיפך): למי הוא הולך לתת את ההנחה הזאת? לזוגות מגיל מסוים; זוגות נשואים כמובן (בינתיים הוא הוסיף גם זוגות בני אותו מין, ידועים בציבור, רווקות, רווקים…), עם ילד אחד לפחות (ונדמה שגם העניין הזה יתגמש, תיאורטית); שלא הייתה להם דירה בבעלותם קודם לכן (ובינתיים שר השיכון דורש שזה יחול גם על משפרי דיור, כאלה שיש בבעלותם דירה); למשפחה שבה שני בני הזוג עובדים (בינתיים זה הוגמש לאחד מבני הזוג לפחות שעובד…); ששני בני הזוג שירתו בצבא או בשירות לאומי (ובינתיים יספיק משרת/ת אחד/אחת); וזה באזורים, בערים, בשכונות ופרויקטים שעוד ייקבעו. עד כמה זה ריאלי עוד נראה.

תכנית סדורה, הגיונית, אפויה ומנומקת. מה יש לדבר.

עכשיו, בהנחה שמדובר בדירה ראשונה; חדשה מקבלן; שתעלה בממוצע (אחרי ההנחה) בין מיליון למיליון וחצי שקל; ועל זה צריך להוסיף עוד עניינים של מס רכישה, עלויות משפטיות ועוד; ובידיעה שאותה ממשלה באותה המדינה הגבילה בחוק ובתקנות את יכולת הבנקים למשכנתאות למכור משכנתא מעל ל-50% מערך הנכס; זה אומר שבממוצע, כל זוג כזה (אבא-אימא-ילד-צבא-עבודה), בני 30 בערך, צריכים להביא מהבית משהו כמו 700-600 אלף שקל לפחות. הון ראשוני. עצמי. בלי זה אין הנחה ואין עסקה ואין דירה.

ועכשיו, ברשותכם, בואו נבדוק מי לא נכלל בעסק הזה: רווקות ורווקים (אולי כן ואולי לא); גרושות וגרושים (באמת, מה יהיה איתם ואיתן?); חד-הוריים וחד הוריות (?); וכמובן – חרדים, ערבים, כאלה שאין להם עבודה שלא באשמתם (נדיר, הא?); שלא שירתו בצבא ו/או בשירות לאומי כלשהו; משפחות ללא ילדים, מכל סיבה שהיא; יחידות ויחידים שהחליטו לא להינשא ו/או לא להביא לעולם ילדים. ובטח יש עוד כמה סייגים.

אבל רגע, זה לא אותו שראוצר שקבע רק לפני שבוע – בחוק – שהחרדים פטורים משירות צבאי לפחות לעוד 3 או 4 שנים? זה הוא שפטר אותם מהחובה הזאת, ככל שאני מצליח לזכור. אז אם החוק לא מחייב אותם – על מה הוא מעניש אותם? והערבים? האם יש חובת גיוס לערבים? חובת שירות לאומי? משהו השתנה בעניין הזה מאז ימי בן-גוריון?

זה שרוב מוחלט מהמנודים הם רוב מוחלט באוכלוסייה, זה לא נוגע לשראוצר. הם לא הבוחרים שלו.
יש להם מכנה משותף אחד מובהק: הם לא בחרו יש עתיד.

אז אחרי שאמרנו את כל זה, בואו נראה מי כן נכלל במאושרים: זוגות נשואים; בדרך-כלל חילונים (עובדים ועשו צבא…); לא ערבים (צבא?); שיש להם עם ילד או שניים; שהם בגיל הנכון; וגם יש להם הורים שהיה להם השכל והניסיון לא לרשום על שמם דירה.

אה, וכמעט שכחתי: כאלה שיכולים לגייס מהבית הון ראשוני של קרוב למיליון שקל וגם להתחייב למשכנתא של עוד מאות אלפים וגם להביא ביטחונות וערבים וגם לעמוד בתשלומים.

אז מי אלה? בוחרי יש עתיד. אחד לאחד.

ויותר מזה: אלה ההורים שלהם שישלמו את זה, והם אלה שבחרו בלפיד בהמוניהם.

אחלה מתנה לבוחר.

כי הבטחות צריך לקיים.

[related-posts title="מדבר אל הקיר – טורים קודמים"]