[rating=4]

"פילומנה" הוא סרט על עוול נוראי שהתרחש באירלנד במשך עשרות שנים ופגע באלפי נשים צעירות. העלילה מבוססת על סיפור אמיתי – כזה שגורם לנו להרהר עליו עם עליית כותרות סיום, בשל היותו כה מדהים ומקומם.

הסרט מתאר את החיפושים של פילומנה לי (ג'ודי דנץ', "סקייפול") אחר בנה בן ה-50. מסתבר, שכאשר היתה צעירה, בנה הועמד לאימוץ בבית יתומים קתולי, והיא עברה מסכת של עבדות, חרפה וטראומה. חוקי האימוץ האכזריים של אירלנד טרפדו כל ניסיון לאתר ילד מאומץ לאחר מעשה, וכך פילומנה האמינה שהגיע לה שייקחו את בנה, כיוון שנכנסה בטעות להיריון. אבל ביום ההולדת ה-50 של בנה, היא בוהה בתמונתו כפעוט ומחליטה שעליה למצוא אותו.

לסיפור נכנס מרטין סיקסמית' (סטיב קוגן, "בעיניים של מייזי", אשר גם סייע לכתוב את התסריט ולהפיק את הסרט), כתב BBC לשעבר ועובד מדינה שנזרק מעבודתו ברחוב דאונינג 10. עם זמן מיותר, מרטין פוגש את פילומנה ומציע לעורכת הספרותית שלו כי הוא יסייע לפילומנה למצוא את בנה במטרה לכתוב סיפור צבע אנושי.

חלק גדול מן היופי שבסיפור של "פילומנה" מגיע ממושכות הבמאי, סטיבן פרירס ("המלכה"), המפרט ומדייק בהסברים, כמו גם בחיבור היוצא דופן בין זוג הדמויות השונות בגיל וברקע. מרטין ופילומנה הם זוג יוצא דופן באווירה הקולנועית, אשר מבלבלים ומפתיעים אחד את השנייה ללא הרף, אם כי שניהם חדורי מטרה להמשיך בחיפוש.

מרטין סיקסמית' (שגם כתב את הספר עליו מבוסס הסרט) הוא מעט סנוב ממעמד בינוני גבוה, ואילו פילומנה שייכת למעמד הנמוך ונהנית מרומנים למשרתות. דנץ', בתפקיד זה, נפלאה ונוכחותה המאופקת בתפקיד שומרת על הסרט מלהיות רגשני יתר על המידה. הסרט אינו קודר, חשוב לציין, והצופים זוכים גם ללא מעט הומור וציניות, בעיקר בהצהרותיה של פילומנה בכל הקשור למין, שמדהימות את מרטין כפי שהן מדהימות את הצופים.

מוקדם יותר השנה, אירלנד התנצלה באופן רשמי בפני כ-10,000 נשים שנאלצו לעבור מסכת השפלות בבתי מחסה תחת השגחתן של נזירות. רבים סירבו לקבל התנצלות זו, באופן מובן, אך הם עשויים להעריך כיצד הסרט "פילומנה" מציג באור קולנועי מרגש את המדיניות הנוראה של אותה תקופה. "פילומנה" היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר: הסרט הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר (ג'ודי דנץ'), התסריט הטוב ביותר והפסקול הטוב ביותר.