בעוד כארבעה חודשים, ביום 27.7.2014. נשיאה התשיעי של מדינת ישראל מר שמעון פרס יסיים את כהונתו כנשיא מדינת ישראל. בהתאם לחוק יסוד: נשיא המדינה, הבחירות יתקיימו בתקופה שבין 90 יום ועד 30 יום קודם לסיום הכהונה. הנשיאות בישראל מהווה מעין רשות נוספת, מוסד שמקומו האמיתי נמצא מעל לפוליטיקה היומיומית ויותר מכל היא מהווה את אחד מסמליה של המדינה.

אם נניח רגע לקריאות לביטול המוסד, שיותר משיש בהם טעם של ממש הן בחזקת קריאות פופוליסטיות, נמצא ש"הנשיא מסמל את המדינה, ואת ערכיה המוסריים דמוקרטיים. הוא עומד נישא מעל למאבקי הכוח ומייצג ערכים של מוסר חברתי שאינם שנויים במחלוקת פוליטית…" [השופטת פרוקצ'יה, בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועמ"ש]. יתרה מזו, בחברה שסועה, מפולגת ורבת פנים ראוי לה שתתאחד תחת מוסד שיבקש להציג את פניה האחרות של האומה הישראלית. ואין לך מוסד שיכול לבטא זאת טוב יותר מאשר נשיא המדינה.

אלא שהיסטורית, כאשר מתבוננים על נשיאי ישראל לדורותיהם החל מרגע הקמת מדינת ישראל ועד כה, עולה שמתוך תשעה נשיאים – שבעה היו חברי כנסת או שרים. רק שניים, נשיאה הראשון, ד"ר חיים ויצמן, והנשיא הרביעי של מדינת ישראל, פרופ' אפרים קציר, לא הגיעו מהפוליטיקה.

מצב זה בו חברי כנסת מוצאים להם עניין במוסד הנשיאות, ולגבי כמה מהם מדובר במסלול המשך לפוליטיקה שהם עשו עד כה, הוא פסול ואינו ראוי מכמה טעמים:

ראשית, אם מקבלים אנו את הנחת המוצא שמוסד הנשיאות הינו מוסד ייצוגי, א-פוליטי, שאמור לאחד את העם, הדבר אינו מתיישב עם מועמד שדעותיו ידועות ושמזוהה עם מפלגה בעלת צבע פוליטי מובהק. איך אדם שהצליח במהלך כהונתו כחבר כנסת לקומם עליו מגזרים, להתבטא נגד קבוצות, גם אם לא בצורה מפורשת, גם אם כתוצאה של משמעת סיעתית או סתם דיל מסריח – יכול להיות דגם לאחדות. ואם נדגים ונפרט, כיצד תוכל קבוצה מסוימת בחברה, כמו פעילי שמאל, לראות בנשיאם ח"כ שעד לא מזמן אחז בעמדות ימניות ושבהתאם לתפיסתם לא עשה מספיק למען השלום? איך מתנחלים יוכלו להתחבר לנשיא שבעבודתו הפרלמנטרית הצביע בעד החזרת שטחים או הצביע לטובת שחרור מחבלים? וכך גם לגבי חרדים, מעמד הביניים, חזקים, חלשים, פריפריה ועוד.

הרי עד כה, בנקודות מפתח עבור אותה קבוצה גילה הפוליטיקאי שעתה מתמודד לתפקיד הנשיאות עמדות הפוכות לאמונתה. בנסיבות אלו וכדי להגשים את ייעודו של מוסד הנשיאות יש לאיישה בדמות ממלכתית א-פוליטית. במקרה כזה נכון יהיה להביא מועמדים מחוץ לפוליטיקה, כאלו שבגלל היעדר צבע פוליטי מסוים יוכלו לאחד את העם ולהוות סמל, כדוגמת מדענים בכירים, שופטי בית המשפט העליון, מבקרי מדינה, או כל אזרח אחר שאינו דמות פוליטית.

ואם יתהה התוהה, א-פוליטי? אין חיה כזו, הרי כל אדם נושא עמו אג'נדה מסוימת. וכי לשופט אין דעות, האם מדען מנותק מההוויה הישראלית? התשובה לכך פשוטה. בוודאי שיש להם דעות וגם הם נושאים עימם מטען תרבותי ותפיסות עולם, אלא שאלו לא נצרכו לחשוף אותם. נכון, ייתכן שדעותיהם הושמעו לא פעם באמצעות עשייתם ופועלם. אלא שעדיין אין אף קבוצה שיכולה לנכס את האישיות אליה, כפי שאפשר לנכס ח"כ או שר שפעל מתוך מפלגה מסוימת.

שנית, התמודדות של ח"כ מכהן מעניקה לו יתרון בלתי הוגן על פני מתמודדים חיצוניים, שלעיתים בולטים באיכותם ובטיבם על פני המועמד הנבחר לנשיאות. שכן הגוף הבוחר את הנשיא הינו כנסת ישראל, הרשות המחוקקת, אותם חברי כנסת שאתמול חיזרו אחרי אותו מועמד וביקשו את תמיכתו בחוק שהוגש על ידם, אותם אלו שזכו לעבוד איתו במשותף על הצעת חוק. איך יוכלו עתה לבגוד בחברם שצעד איתם כברת דרך והיה להם שותף נאמן.

דומה בעיניי שאם מבקשים למלא את ייעודו האמיתי של מוסד נשיא המדינה ולהציב דמות שאכן עיני כל העם תהיינה נשואות אליה, יש לעשות כן באמצעות קביעה או תיקון חקיקה בו יקבע שחבר כנסת או שר מכהן לא יוכלו להתמודד לתפקיד האזרח מס' 1, בעודם חלק מהגוף הבוחר לתפקיד נשיא מדינת ישראל. ומי שרואה עצמו מועמד, שיתכבד ויעבור תקופת צינון מחוץ למשכן הכנסת או אז יהיה זה נכון ליתן לו הזדמנות להתמודד.

אפשר גם לאמץ את התפיסה שאדם הוא בן חורין לקבוע לעצמו את מסלול חייו, ומכאן שיש מסלולים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. כשם שהבוחר להיות איש צבא לא יוכל לפתוח עסק עצמאי, ואיש משטרה לא יוכל להיות פוליטיקאי, כך גם המבקש להיות פוליטיקאי צריך להבין שבבחירתו הוא ויתר על ההזדמנות שלו להתמודד על תפקיד הנשיאות.

אלישי בן-יצחק הוא עורך דין, מרצה בפקולטה למשפטים במכללת שערי משפט הוד השרון.