[rating=3]

כבר מן ההתחלה, יש נימה של מודעות עצמית לסרט "החבובות – מבוקשות". הוא נפתח עם קטע מוזיקלי תחת הכותרת "אנו עושים סרט המשך", הכולל בין היתר את מילותיו של קרמיט הצפרדע: "כולם יודעים שסרט המשך אף פעם לא טוב כמו הסרט הקודם". אבחנה מדויקת. הסרט הקודם יצא בשנת 2011 כאתחול מחדש לסדרת "החבובות", והוא הצליח מאוד בקרב הקהל, בקרב המבקרים ובעיקר בקופות, כך שסרט המשך היה רק עניין של זמן.

שיר הפתיחה המצוין בנוי כסאטירה מתוחכמת לטבע ההפכפך של הוליווד והרצון הכלכלי שלה לנצל את כל מה שהוא חם וטרנדי. עם זאת, רק בגלל שכוונותיה של הוליווד שקופות, לא תמיד זה מצדיק סרט המשך, בעיקר אם הוא אפוי בצורה חלקית בלבד. העלילה בפרק זה של החבובות מתרחשת בעקבות ההצלחה לה הם זכו בסרט הקודם. הם לוקחים את עצתו של מנהל חדש, גיא (ריקי ג'רבייס, "המשרד"), שמעודד אותם לצאת לסיבוב הופעות באירופה, בניגוד לרצון של קרמיט.

אבל לגיא מניעים נסתרים, שכן הוא בעצם חסיד של קונסטנטין, צפרדע מרושע ביותר הדומה באופן מדויק לקרמיט, פרט לשומה על לחיו. מטרתו של קונסטנטין היא להימלט מגולאג בסיביר – המנוהל על ידי מנהלת תובענית (טינה פיי, "רוק 30") – ולהחליף מקומות עם קרמיט, כך שיוכל לגנוב תכשיטים מבלי להתגלות על ידי שאר החבובות הנאיביות.

הרזומה הקולנועי של החבובות כולל כשמונה סרטים במהלך פרק זמן של 35 שנים, אם כי התוצר הסופי שלהם אף פעם לא נחרט כגאוני. הסרט הקודם, שניסה להכיר את מנעד הבובות של ג'ים הנסון המנוח לדור חדש של צעירים, שמר על הקסם והרוח המשעשעת, מבלי לפגום בתבונת הצופים. עם זאת, סרט זה הוא אכזבה יחסית בהשוואה לקודמו. הבמאי ג'יימס בובין חזר לכיסאו, אם כי השחקנים השתנו, בליווי מצעד מכובד מאוד של הופעות אורח.

התסריט של בובין וניקולס סטולר ("עד החתונה זה יעבור") הוא כהה ואפל יותר מאשר בסרט הקודם, עם עלילה דקיקה ושירים שלא יכנסו לקאנון שירי המחזמר הבלתי נשכחים. בצד החיובי, יש כמה בדיחות חכמות המפוזרות פה ושם והרבה מאוד ציניות. טיי בורל ("משפחה מודרנית") מספק את רוב הבדיחות כסוכן אינטרפול, המזכיר את פיטר סלרס בימיו כ"הפנתר הורוד".

כמו כל הסרטים בסדרה, "החבובות – מבוקשות" מתובל בבדיחות ובאזכורים לתרבות הפופ המאוד עדכנית לצעירים של היום. רק שהפעם, הבדיחות מרגישות מעט נדושות מאשר טריות.