אביב הגיע – חופשת פסח באה. החג הזה הוא זמן מושלם לניקיון יסודי של הבית, וגם ניקיון של משהו חשוב לא פחות: הממיר המקליט או התיקיות במחשב תחת השם: "סדרות". לפנינו שבוע (או יותר) של מנוחה, וזו הזדמנות מושלמת לצפות בסדרות הטובות ממש שאף פעם לא ממש הספקנו לראות, אבל אנחנו יודעים שאנחנו חייבים. מי שלא יכול להמתין עד החג, אפשר להתחיל כבר עכשיו.

סקנדל (HOT)

אם צריך לבחור מילה אחת כדי לתאר את "סקנדל", היא תהיה "וואו". אקשן, רומנטיקה, מתח עוצר נשימה, דרמה. בסדרה הזו יש הכל ועוד הרבה יותר. כיום משודרת העונה השלישית של הסדרה הפופולרית בארצות הברית ובישראל, והעונה הרביעית כבר בתכנון.

הסדרה, למי שלא מכיר, עוקבת אחר אוליביה פופ, "מתקנת בעיות" מקצועית של בכירים שונים בוושינגטון, שגם מנהלת רומן עם נשיא ארצות-הברית. העונה הראשונה של הסדרה, הכוללת שבעה פרקים בלבד, זורקת אותנו הישר אל העולם הקדחתני של פופ והצוות הנאמן שלה (המכונים "גלדיאטורים בחליפות"), בקצב מסחרר של עלילות ותתי-עלילות. העונה השנייה כבר הרבה יותר מורכבת, ונותנת לנו, הצופים, את כל מה שיכולנו לבקש מסדרת טלוויזיה. העונה השלישית ממשיכה לשבור שיאים של טוויסטים שמותירים את הצופים עם פה פעור, כשכל פרק משאיר טעם של עוד.

מה שמייחד את הסדרה מדרמות אחרות הוא הקצב המהיר של העלילה. "סקנדל" נועדה למי מאיתנו שחסר סבלנות לסצנות ארוכות ולהתרחשות דלה. נון סטופ אקשן זה כאן. את "סקנדל" יהיה קשה מאד להתחיל לראות מאמצע העונה השלישית (השידור בישראל), כיוון שהדמויות והעלילה התפתחו מאד מהפרק הראשון, ויש לא מעט איזכורים לאירועים קודמים בסדרה שכדאי להכיר. לכן, רגע לפני שהעונה השלישית נגמרת, פסח הוא הזמן המושלם להשלים פערים ולהתחיל להתמכר לאחת הסדרות הטובות בטלוויזיה.

מד מן  (HOT)

ב-13 באפריל, ממש בתיאום מושלם עם פסח, תעלה, במקביל, בארצות הברית ובישראל, העונה השביעית והאחרונה של סדרת המופת "מד מן". למי שעומד לפרוץ בבכי על לכתה של אחת הסדרות הטובות ששודרו על מסך הטלוויזיה שלנו – אל חשש, העונה האחרונה תפוצל לשתי מיני-עונות (שבעה פרקים כל אחת), כך שיש לנו עוד שנה שלמה לפני הפרידה הדרמטית.

אחרי עונה חמישית, שהיתה חלשה לכל הדעות, נדמה היה שהמסך ירד על הגברים והנשים של שדרות מדיסון, אך רשת AMC לא אכזבה, ואחרי התחלה מעט צולעת לעונה השישית, קיבלנו מספיק טוויסטים בעלילה שיבטיחו עונה שביעית טובה. העלילה עוקבת אחר משרד פרסום בניו יורק של שנות ה-60 עם דגש על איש הפרסום הממולח והמסתורי – דון דרייפר. כל פריים אפוף עשן סיגריות, וכל פרק מביא עמו מנה יפה של שוביניזם בהסתכלות ביקורתית של המאה ה-21. העלילה נחמדה והמשחק משובח, אך מה שעושה את הסדרה ל"יצירת אמנות" של ממש הם הצילום, התאורה, התלבושות והאופן המופתי שבו הצליחו יוצרי הסדרה ללכוד את רוח התקופה.

הקצב של הסדרה הוא די איטי והעלילה לא מתחכמת מדי, כך שאפשר להתחיל לצפות ישר בעונה השביעית, (למרות שהעונה האחרונה הסתיימה עם לא מעט פיתולים ושינויים בעלילה), אבל האמת? חבל לפספס את העונות הראשונות שהפכו את הסדרה הזו ללהיט הן בעיני הצופים והן בעיני המבקרים.

משחקי הכס (YES)

העונה הרביעית של סדרת הפנטזיה זוכת הפרסים תעלה לשידור ב- 7.4 בארצות הברית ובישראל במקביל. רגע לפני, כדאי לנצל את פסח למרתון "משחקי הכס". צפייה של מספר פרקים אחד אחרי השני היא משימה לא קשה במקרה הזה. העלילה אמנם זזה בקצב איטי יחסית, אבל כמות העלילות, הקונפליקטים והדמויות יוצרים קצב מסחרר של מראות והתרחשויות, שעשויים להביא להתמכרות של ממש. אקשן ועירום בעולם קסום של דרקונים, נסיכים ואסטרטגיה.

העלילה מציגה תת עלילות מורכבות בפני עצמן, כולל הרבה שמות של דמויות ואינספור מערכות יחסים. לכן, כדי ליהנות מהסדרה כמו שצריך, כדאי להתחיל לצפות בה מהפרק הראשון. אין זמן טוב מפסח לפנות קצת זמן להתמכרות חדשה.

שובר שורות  (YES)

את "שובר שורות" כמעט מיותר להציג. אחרי עונת הסיום המופתית ששודרה בשנה שעברה, אין כמעט אדם שלא שמע על וולטר וויט ועסקי המת'מפטאמין. אבל אם בכל זאת לא שמעתם, הסדרה עוקבת אחר מורה לכימיה, אדם מוכשר ופוטנציאל מבוזבז, שמגלה יום אחד שהוא חולה בסרטן סופני, מחליט לשנות כיוון בחיים, ופותח עסק לייצור סם המת'מפטאמין יחד עם בחור צעיר מסומם ובודד בשם ג'סי.

בשיא הכנות, שתי העונות הראשונות לא מדהימות ואפילו די משעממות (מה שמסביר את העובדה שהסדרה הפכה ללהיט פופולרי רק לקראת סיום). העלילה מתמקדת בעיקר בחייו העצובים של וולט ובלבטים שלו האם להמשיך את העסק מאחורי גבם של אשתו ההריונית, בנו בן ה- 16, וגיסו העובד ברשות למלחמה בסמים. העלילה כבדה ואיטית ולפרקים אפילו משעממת, אבל הכל שווה את ההמתנה לקראת החצי השני של הסדרה – החל מסוף העונה השלישית ועד סוף העונה החמישית והאחרונה.

העונות האחרונות מגדירות מחדש את עולם התוכן הטלוויזיוני, ומעמתות את הצופה עם הדחף להזדהות עם האנטגוניסט. הדמויות שם אנושיות להפליא, מצרך נדיר בטלוויזיה, כך שהמונחים "טוב" ו"רע" מתעמעמים ככל שהעלילה מתעמקת. הסדרה הכבדה והרצינית תשאב אתכם לתוכה עד לסוף המפתיע. כיוון שמדובר בחמש עונות (כ- 12 פרקים כל אחת), אולי יהיה קצת קשה לראות את כל הפרקים במהלך חופשת הפסח. לכן, והמשפט הבא נאמר באומץ, אפשר לנסות ולדלג על פרק פה ושם בעונות הראשונות.

מרוששות (HOT)

"מרוששות" זו הסדרה הכי מצחיקה בטלוויזיה. נקודה. עם אפס צנזורה ומוכנות ללכת עד הסוף הן בתסריט והן בתחום הקומדיה הפיזית, הסדרה, שחודשה לא מזמן לעונה רביעית, עושה את כל מה שהוא לא פוליטיקלי קורקט, ואת כל מה שסדרות לפניה לא העזו.

העלילה עוקבת אחר שתי מלצריות בברוקלין: מקס – מלצרית עם פה גדול ועבר אפל, שגדלה עם אם לא מתפקדת ובלי אב, ומנהלת את חייה ללא שאיפות כלשהן; וקרוליין – לשעבר סוג של פריס הילטון, שביום בו אביה נכלא לאחר שביצע הונאת "פונזי", מנושלת מכל נכסיה ונאלצת "לרדת" לברוקלין ולהתחיל למלצר. השתיים הופכות לחברות נגד כל הסיכויים (מה שמספק אינספור רגעים קורעים מצחוק) ומחליטות לפתוח עסק משותף של קאפקייקס. העלילה עוקבת אחר שתי הבנות ושלל דמויות משעשעות שעובדות ומבקרות בדיינר בו הן ממלצרות.

כיוון שמדובר בקומדיה, אין בעיה להתחיל לצפות בעלילה מכל נקודה שהיא, אבל האמת – חבל. "מרוששות" מצחיקה, לעתים קרובות עד דמעות, וחבל לדלג על ההזדמנות להיחשף לסדרה שלא מפחדת מכלום.

המפץ הגדול (YES)

רשת CBS המשדרת את "המפץ הגדול", הודיעה לפני כמה ימים על חידוש הסדרה לשלוש עונות ברצף – אקט נדיר מאד בעולם הטלוויזיה, מה שמראה על בטחון אדיר בהצלחת הסדרה. האמת? לא מפתיע. הקומדיה על ארבעת החנונים ושלוש הנשים בחייהן הפכה לאחת הקומדיות המוצלחות בהיסטוריה של הטלוויזיה. מה שהתחיל כסדרה נישתית וסוג של "הימור", הפך מהר מאד לחוד החנית של ההומור הטלוויזיוני.

עם קאסט של קומיקאים מוכשרים, בהובלת זוכה האמי ג'ים פרסונס (ד"ר שלדון קופר) ותסריט חכם, "המפץ הגדול" היא סדרה שיותר משווה לראות. העונה השביעית משודרת כיום, וכיוון שמדובר בקומדיה קלילה, אפשר לצפות בפרקים לסירוגין ועדיין ליהנות מכל רגע.