"היום הכריע כבוד השופט רוזן כי אין מדובר בסיפורי בדים כי אם בהתנהלות מקוממת ומסמרת שיער. קשה להפריז בחומרתם של המעשים והנזק שהיה בהם לכל אחד ואחת מאיתנו שמתקשים להאמין שנבחרי הציבור פועלים למעננו ביושר ובהגינות תוך בחינת שיקולים ענייניים ולא מתוך בצע כסף", כך סיכם היום בקצרה עורך הדין יונתן תדמור, נציג הפרקליטות והתובע במשפט הולילנד, את הכרעת הדין שהקריא דקות ספורות קודם לכן השופט דוד רוזן, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב.

כל הנאשמים, 13 במספר, יצאו מבית המשפט חמורי סבר וחיוורים. איש מהם לא ציפה לפסק דין כל כך נוקב וחמור. 16 נאשמים עמדו היום בדוכן הנאשמים בבית המשפט, שלושה מהם היו נציגי חברות בע"מ שנשפטו כגוף משפטי.

שולה זקן, מנהלת לשכתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, חיוורת כסיד, נאלצה להשתמש בשירותיו של מאבטח בית המשפט, שממש מנע בגופו את רמיסתה על ידי גדודי העיתונאים והצלמים שביקשו ממנה להגיב. "זהו מעמד קשה. אני מכבדת את בית המשפט והכרעתו", היא הסכימה לומר, "כבדו אותי ותנו לי לחזור הביתה לילדיי ולנכדים. יש לי מה לומר ואני אומר בגדול והרבה בבוא היום".

"נלמד את פסק הדין ונשקול לאן מועדות פנינו" אמר עו"ד דין אלי זוהר, פרקליטו של אולמרט. דני דנקנר  שהגיע מחויך לבית המשפט, יצא מהאולם והעדיף את מדרגות בית המשפט מהקומה השישית אל המבואה, מוקף בפרקליטיו ופניו חתומות בארשת קפואה. התביעה מסרה כי תעתור למאסר בפועל בעקבות ההרשעה. לגבי אורך תקופת המאסר אמר התובע עו"ד תדמור, שהחומר יילמד והמאסר שיתבקש יהיה חופף לחומרת העבירות. אין ספק כי פסק דינו של רוזן הכה את כולם בתדהמה. איש לא ציפה לזיכוי מוחלט, אך איש לא ציפה להרשעה קולוסאלית. בית המשפט בתל אביב נתן הבוקר את ההצגה הטובה ביותר בעיר.

"הכספים המזוהמים נמסרו לעובדי ונבחרי הציבור"

"ראשית דבר אני דוחה את בקשת הפרקליטות לדחיית הכרעת הדין", אמר השופט בפתח דבריו והסביר בקצרה כי הוא ישוב לנושא זה בסיכום דבריו.  במשך יותר משעה וחצי הקריא רוזן את עיקרי החלטתו וכמקובל הוא הודיע כבר בפתח דבריו כי הרשיע את כול הנאשמים בפרשה למעט שלושה. רחש של השתאות עבר באולם. גם העיתונאים הופתעו מההרשעה הגורפת.

רוזן לא חסך בביטויים המתארים את חומרת המעשים: "כתב האישום סב בעיקרו סביב ציר עדותו של שמואל דכנר ז"ל (להלן: עד המדינה)", הסביר השופט, "הפרשות המרכיבות את פרטי כתב האישום נחשפו על-ידו במשטרה, בעקבות סכסוך כספי שפרץ בינו ובין מר הלל צ'רני. עד המדינה, כמי שניצח, לבד ובעזרת אחרים, על פרשות השוחד שנדונו בתיק זה, נזקק למעמד של עד מדינה על-מנת שיוכל לתבוע את המגיע לו, לדידו, מאיש ריבו, מר צ'רני. לצורך קבלת מעמד של עד מדינה, פרש בפני חוקרי המשטרה פרשיות, מאורעות ומעשים מסואבים ומושחתים, שהשתרשו לאורך שנים ברשויות ציבור ושלטון. היריעה הרחבה שגוללה על-ידי עד המדינה חשפה במהלך המשפט מערכות ציבור ושלטון מושחתות, שהרקיבו והתרקבו לאורך השנים. מאות רבות של אלפי שקלים הוזרמו לעובדי ונבחרי ציבור, שטמנו הכספים באמתחתם. הכספים המזוהמים נמסרו לעובדי ונבחרי הציבור למען יקדמו עניינם של נותני אותם כספים, בדרך קלוקלת כזו או אחרת, כמפורט בהכרעת-הדין".

עד המדינה פנה למשטרה "לא מטעמי היטהרות הנפש"

השופט תיאר את אישיותו ומניעיו של עד המדינה, שמואל דכנר: "עד המדינה התייצב בבית-המשפט לאחר שנבדק על ידי רופאים מומחים מטעם המדינה שקבעו כי מדובר באדם חולה הסובל ממחלות רבות, מורכבות וקשות. הרופאים המליצו על הגבלת שעות הדיונים בהם אמור העד להעיד. עד המדינה, חרף קשייו הרפואיים וגילו הבוגר, עשה מאמצים עילאיים מבחינתו והתייצב בבית המשפט במשך חודשים רבים"… דכנר "ביקש למלא חובתו על-פי חוק… השיב לשאלות הפרקליטים המלומדים כמיטב יכולתו כשהוא משתדל לשכנע, בכל מאודו, באמיתות גרסתו".

רוזן לא הסתיר את דעתו לגבי דכנר. "למותר לציין, כי עד מדינה, ככלל, הינו עבריין השותף למעשי העבירה עליהם הוא מעיד, המונע מטעמים אישיים, אינטרסים כלכליים ואחרים. בענייננו, הדברים מוסכמים. עד המדינה פנה למשטרה לא מפני נקיפת לב ופעימת הרוח, גם לא מטעמי היטהרות הנפש. עד המדינה החליט לעשות מעשה, לעלות לדוכן העדים, להניע לשונו ולגלות שחיתות שהרקיבה מוסדות ציבור ושלטון לאחר שבחן מכלול השיקולים הרלוונטיים עבורו ולטובתו והגיע למסקנה כי עריכת הסכם עם המדינה עדיפה וטובה לו מהאפשרויות האחרות הקיימות בעניינו". השופט והסביר כי "עד המדינה גמר אומר לחשוף המעללים שביצע יחד עם הנאשמים ורבים אחרים על מנת שיוכל לתבוע בבית משפט כספים שלדידו, מגיעים לו, ובמקביל לבוא חשבון עם האיש, שלדידו הפר הבנות והסכמים עמו. בעיניים כלות ופקוחות, חתם על הסכם עד מדינה במסגרתו התחייב לומר בעדותו בבית-משפט את האמת כולה בשלמותה ולספר את הקורות אותו יחד עם הנאשמים, שחלקם היו, מי יותר ומי פחות, ידידים קרובים לו".

השופט למעשה מאמין לדברי העד דווקא בשל העובדה שדכנר הודה כי "זייף מסמכים, הונה, שיקר ועיקר העיקרים, שיחד בצורה שיטתית פקידי ונבחרי ציבור עמם בא במגע במהלך עבודתו"  ודווקא בגלל שעד המדינה לא הסתיר כי "פעל לאורך שנים בנכלוליות במגעיו עם מוסדות ציבור ורשויות חוק ושלטון. בשנים האחרונות לא נרתע מלשקר, לזייף ולהונות לשם השגת מטרותיו". מול בית המשפט "ניצבות עובדות שהינן בבחינת אבני תושבת לעדותו בבית-המשפט".

רוזן פירט את העובדות הללו וקבע כי "עד המדינה תרם לנאשם 6 (ראש עירית ירושלים, אורי לופוליאנסקי) באמצעות יד שרה, מאות אלפי שקלים. עד המדינה מסר 'עבודות' לנאשם 7 (אורי שטרית) בשווי מאות אלפי שקלים, עד המדינה שילם חובו של נאשם 7 … לבנק הפועלים, ומסר לאחיו של נאשם 7 סך 130 אלף שקל. עד המדינה העביר לאחיו (יוסי אולמרט) של נאשם 8 (אהוד אולמרט) כחצי מיליון שקל. עד המדינה העביר לנאשמת 9 (שולה זקן) לאורך השנים סכומים הנאמדים במאות אלפי שקלים. עד המדינה 'תרם' לנאשם 11 (אברהם אריה פיינר) באמצעות מוסדות בית מלכה מאות אלפי שקלים. נאשם 12 (דני דנקנר) העביר לנאשם 5, באמצעות עד המדינה, כ-1.3 מיליון שקל… עיקרים אלה הוכחו בבית-משפט בצורה מוחלטת", פסק השופט.

הלעג לעד המדינה

השופט מתאר את היחס הלעגני לעד המדינה מצד ההגנה של אולמרט: "בשבועות האחרונים של חייו חזר והדגיש כי ימיו ספורים והוא עושה כל אשר לאל ידו על-מנת להגיע לבית-משפט, חרף מגבלותיו הרפואיות שהינן קשות מנשוא, ולסיים את המטלה הכבדה שנטל על עצמו להעיד אמת בבית-המשפט. דבריו אלה נתקבלו בבית-המשפט כדברים בעלמא, שלא לומר בגיחוך ומבט מתלעג. למגינת הלב, תחזיתו המצמררת של עד המדינה בבית-המשפט נתגשמה". רוזן מוסיף: "עד המדינה דיבר כאן אמת וידע מה הוא אומר".

המורשעים 

הלל צ'רני (היזם ובעל הקרקע) הורשע בגין שש העברות כספים לעד המדינה למטרת תשלומי שוחד לנבחרי ופקידי ציבור בסך כולל של 2,823,280 שקל בשנים 2000-2001. ועוד 705 אלף שקל שהעביר לדכנר במספר הזדמנויות לשם תשלומי שוחד  לפקידי ציבור. ועוד 1.250 מיליון שקל שהעביר לראש העירייה לופוליאנסקי בעאמצעות "יד שרה". ועוד 680 אלף שקל שהעביר לאברהם אריה פיינר באמצעות מוסדות "בית מלכה".  כמו כן הורשע צ'רני במתן הוראה לרישום כוזב של מענקי השוחד תחת סעיפים שונים כמו הלוואות ומקדמות שכר טרחה לעד המדינה.

אביגדור קלנר (ניהל חברות דרכן נרשמו כספי השוחד במסווה): הורשע בגין העברות כספים למטרות שוחד לידי עד המדינה במספר הזדמנויות בסך כולל של 825,240 שקל.  ועוד, בפרשת הזרע הורשע קלנר בהעברת 584,640 שקל לעד המדינה לצרכי שוחד ועוד 522,215 שקל בהזדמנות אחרת למטרות שוחד. קלנר הורשע בהלבנת הון וברישום כוזב של השוחד כמתן הלוואה ומקדמות שכר טרחה. 

מאיר יעקב חיים הכהן רבין חיימוב (יד ימינו של דכנר): הורשע בגין תשלום שוחד לנאשם מס' 10, אליעזר מנחם שמחיוף. ובקבלת שוחד של  1.2 מיליון שקל מדני דנקנר, אותם הלבין באמצעות העברתם בחברת ש.א.ד.

אורי לופוליאנסקי (ראש עיריית ירושלים): הורשע על-כך שנטל מנאשם 1 (צ'רני) סך 1.25 מיליון שקל.  על-כך שנטל מעד המדינה סך 785 אלף שקל לבניית בית-הכנסת. על-כך שנטל מעד המדינה סך 77,057 שקל עבור ארון קודש לבית-הכנסת. על-כך שנטל מעד המדינה סך 84,300 שקל עבור ריהוט בית-הכנסת. על-כך שנטל מעד המדינה סך 88 אלף שקל עבור אירוע בית השגריר. על-כך שנטל מעד המדינה סך 255 אלף שקל עבור רכישת כיסאות גלגלים. על-כך שנטל באמצעות בנו, יצחק לופוליאנסקי, מעד המדינה, סך 30 אלף שקל עבור הישיבה אותה ניהל בנו.

אורי שטרית (מהנדס עיריית ירושלים): הורשע על כך שקיבל, באמצעות אחיו יורם, מעד המדינה סך 130 אלף שקל. על כך שקיבל מעד המדינה סך 30,780 שקל באמצעות תשלום לחברת שגיא. על כך שקיבל מעד המדינה 401,125 שקל באמצעות תשלום חובו לבנק הפועלים. על כך שקיבל מעד המדינה סך 883,500 שקל עבור, כביכול, עבודות היתכנות. על כך שקיבל כספי שוחד מעד המדינה בסך 883,500 שקל למשרד האדריכלים שבבעלותו, כנגדם הוציא קבלות וחשבוניות כוזבות, על-מנת לשוות לכספי השוחד כסות של תמורה לעבודות אדריכלות.

אהוד אולמרט (ראש הממשלה, נאשם מספר 8): הורשע בשתי עבירות שוחד. הראשונה: קבלת חצי מיליון שקל מעד המדינה באמצעות אחיו יוסי אולמרט, והשני קבלת שוחד בסך 60 אלף שקל מעד המדינה באמצעות ראש לשכתו שולה זקן ועו"ד אורי מסר.

השופט לא יכול היה להתאפק ואמר כי תיאוריו של אולמרט את התנהלותו מול דכנר "אינם משקפים המציאות שנתהוותה באותם ימים". כך לדוגמה אומר השופט כי אולמרט "ציין כי עד המדינה היה טרדן ונודניק, אדם ששלח מכתבים ואיומים". רוזן מאמת את דבריו של אולמרט מול דבריהם של יתר הנאשמים וכותב כי "אף לא אחד מהנאשמים ציין ו/או התנהג אל עד המדינה כאל טרדן ונודניק. לא היה אחד שסיפר על איומים שאיים עליו עד המדינה. עד המדינה לא רק שלא איים, אלא השפיע מ'טובו' על בעלי התפקידים הציבוריים, טובות הנאה הנאמדות במיליוני שקל".

עוד דוגמה שהביא השופט: "עד המדינה הוזמן לארוחת ערב במלון מצודת דוד, שנתקיימה בניצוחו של נאשם 8 בדצמבר 2001 לכבוד מושל וראש העיר ניו-יורק.  עד המדינה הוזמן לאירוע דומה באותו שבוע, ארוחת ערב לה רשימת המוזמנים הייתה מצומצמת (סך הכול 19 שולחנות). עד המדינה נקבע לשבת בשולחנם של הנכבדים מוזי ורטהיים, עידן עופר, אליעזר פישמן, שמואל דנקנר ומוטי זיסר. עד המדינה הוזמן לאירוע התרמה, קונצרט חגיגי, שהתקיים במרכז דוידסון סמוך לכותל ביום 22.09.02 לטובת הקרן החדשה לירושלים שהנאשם 8 היה הנשיא שלה, עד המדינה רכש עשרה כרטיסים בשווי 1,200 דולר, לבקשתו של נאשם 8 (אולמרט)".

עוד ציין השופט כי "עד המדינה הוזמן למסיבת החתונה של בתו של נאשם 8, שמחה אליה הוזמנו מספר יחסית מצומצם של נכבדים ובלשונה של נאשמת 9 (שולה זקן): "באמת חתונה צנועה במקום מאוד מאוד צנוע…".

רוזן: "העובדה כי עד המדינה הוזמן לאירועים הנכבדים שצוינו לעיל אינה מתיישבת בשום פנים ואופן עם תיאוריו של נאשם 8. הזמנתו של עד המדינה מלמדת, על-פני הדברים, כי מדובר באישיות שנמצאה ראויה, אליבא דנאשם 8, לכיבודים ולהשתתפות בצוותא חדא עם אישים רמים ונישאים בחברה. עד המדינה הוזמן לערב התרמה למרות, שלדידו של הנאשם מדובר במי שהינו "קמצן", אדם "לא מאוזן". ולכן, פוסק השופט כי אולמרט פשוט "ביקש בבית-המשפט להשחיר ולשקץ את עד המדינה שלא לעניין, גם במחיר אמירת שקר בעדותו בבית-המשפט".

לשתיקה של זקן היה מחיר אותו שילמה בעיניים פקוחות

לגבי אמינות עדותה של שולה זקן קבע השופט כי "ניכר היה בבית-המשפט כי נאשמת 9 מוכנה להקריב עצמה למען נאשם 8, תרתי-משמע, ולא לומר מילה או חצי מילה, שבכוחה לפגוע ולו קצת שבמקצת באיש לו היא חבה כל-כך הרבה, האיש עמו שהתה וחוותה אירועים גדולים ומפוארים בחייה. נאשם 8 מודע לנאמנותה חסרת הגבולות של נאשמת". על נאמנותה זו, אמר השופט, היא משלמת מחיר אחרי ש"בחרה שלא להעיד בבית-המשפט המחוזי בירושלים כעדת הגנה במשפט בו הואשמה יחד עם האיש הנערץ עליה. לשתיקה במשפט היה 'מחיר' אותו שילמה הנאשמת 9 בעיניים פקוחות, למשמעות המשפטית המכבידה של שתיקת נאשמת בבית-משפט".

סיפור ה-100 אלף שקל – עד המדינה העביר 100 אלף שקל לזקן, מתוכם העבירה 60 אלף לאולמרט ואת היתר שלשלה לכיסה. "הנאשמת הייתה מודעת לעובדה כי מדובר בכסף מזוהם. נאשמת 9 אישרה בבית-משפט שביקשה מעד המדינה כסף מעל הסכום המותר על-פי החוק, ובוודאי הסכום שהעבירה לעד המדינה לא היה בהתאם לחוק". לטענה כי דכנר העביר תרומה כ"מתן בסתר", הגיב השופט רוזן ואמר כי מתן בסתר נותנים צדיקים והוכח שעד המדינה ושולה זקן אינם צדיקים שכאלו. קהל השומעים ואנשי התקשורת באולם לא יכלו להתאפק וצחקו.

פרשת החצי מיליון 

אולמרט הורשע בקבלת חצי מיליון שקל מדכנר באמצעות אחיו, יוסי אולמרט. בפגישות בהן הועבר הכסף נכחה אישיות מפוקפקת נוספת, אברהם נתן. נתן מילא תפקידים בכירים בשירות הציבורי, ובין השאר שימש כמנכ"ל עיריית לוד, נציב שירות המדינה, מנהל רשות השידור, ציר כלכלי בשגרירות ישראל בלונדון, וחבר בדירקטוריונים של חברות כמו חברת החשמל, חברת קשת (טלוויזיה), חברת קמור, בנק מזרחי. נתן זומן כעד התביעה. הוא עבד עבור פרויקט הולילנד בין השנים 1998-1996. העד נשכר לעבודתו על-ידי עד המדינה לסייע לו בקידום תב"ע ג' ושכרו לאותה תקופה הסתכם בכ-345 אלף דולר. נתן מסר עדות במשטרה בה אישר את גרסתו של דכנר, אבל בעת העדות מעל הדוכן חזר בו מדבריו.

על כך פסק רוזן כי "אברהם נתן עלה על דוכן העדים כאזרח הנחוש 'לא לדעת', או ליתר דיוק, אזרח שבחר להעיד כמי שלא ראה ולא שמע דבר". רוזן העיר בציניות מסוימת כי על פי קו ההגנה של אולמרט "אנשים נדיבים ובעלי ממון משפיעים עליו מטובם ושותקים. אנשים נדיבים מוצאים 'להשקיע' מאות רבות של אלפי שקלים באחיו – אותו לא הכירו מעולם, וממילא לא היה מעניינם… וממשיכים לחיות בדרכם, מבלי לספר או להתגאות בפניו כי סייעו לאח הנזקק, שנקלע לחובות כספיים". ועוד: "השנים חלפו נקפו וה'צדיקים' שמרו את סודם מפניו. לגישתו של נאשם 8, בטח ציפו אלה להכרת תודה וגמול מהקדוש ברוך הוא על כך שנקרא בדרכם אדם הזקוק לסיוע והמה נרתמו לטובתו והעבירו לידיו מאות אלפים של שקלים בדממה מוחלטת".

על דוגמה נוספת ל"צדיקות האנשים", אמר השופט כי "נראה כי נאשם 8 בחר בתצוגה קבועה. תצוגתו בעניין עד המדינה דומה לתצוגה בעניין הפקדת הכסף על-ידי מוריס טלנסקי. נאשם 8, שם כמו כאן, הינו בבחינת מי ש'לא יודע, לא שומע'. טלנסקי מתוך: 'צדיקות לשמה' – חיפש אחר אחיו, מבלי שנתבקש, מבלי שהכיר את יוסי, ובטח יוסי לא היה מעניינו, ושם בחשבונו עשרות אלפי שקלים".  

"הכרעת הדין נפלה עלינו כרעם ביום בהיר והפתיעה את צוות ההגנה. לטעמנו, גם כעת, לאחר קריאת הכרעת הדין, הראיות והעובדות שהוצגו לבית המשפט הן כאלה שיש בהן לזכות את אולמרט באופן מוחלט", אמרו פרקליטיו של אולמרט. 

שולה זקן – (מנהלת לשכתו של אולמרט):  דוד רוזן דחה מכול וכול את טענותיה של זקן בדבר ה"ידידות המופלאה", שצמחה בינה לבין דכנר ש"התאהב" בה וכתב "לא מדובר ב'חברות' ולא מדובר בידידות אמת. אנו לא במישור זה כלל ועיקר. מדובר בשניים שנפגשו בעבודתם, כל אחד במקומו וכל אחד עם רצונו שלו. עד המדינה ביקש לכבוש 'יעד משני' בדרך לכיבוש 'היעד העיקרי' (אולמרט) לקידום ענייניו, והנאשמת ביקשה לעשות לביתה, כמו גם להגדיל עוצמתה בדרך העשרת קופת הבחירות של האיש לו סגדה, האיש שנטל אותה מביתה בהיותה צעירה בגיל 16 שנים וקידמה עד לתפקיד יועצת בכירה לראש עיר, לשר, משנה לראש הממשלה וראש לשכת ראש ממשלה בישראל".

בתו של דכנר, ד"ר אדית וולף דכנר, הגדירה אחרי פסק הדין את טענתה של זקן כי הייתה המאהבת של אביה כ"קישקוש בלבוש". "אבא אמר שזקן אמרה לו שזה יהיה קו ההגנה שלה והוסיף כי יום יבוא ואולמרט יתקע לה (לזקן) סכין בגב".  זקן הורשעה על כך שקיבלה מעד המדינה סך 100 אלף שקל. על כך שקיבלה מעד המדינה סך 50 אלף שקל. על כך שביקשה מעד המדינה לממן סקר עבור אולמרט שעלותו כ-70 אלף שקל. על כך שנטלה מעד המדינה טובות הנאה כמו: תמונת שמן, עגילים, נעליים. ובהלבנת הון על כך שהפקידה כספי השוחד בחשבונות בנק במטרה להסוות את מקור הכספים וזהות בעלי הזכויות בהם. "יש לי מה לומר ובגדול. הייתי רוצה לומר הרבה דברים", אמרה זקן בצאתה מבית המשפט, "אבל אני מנועה מלומר אותם, אבל יבוא יום ואומר את הכול".

אליעזר מנחם שמחיוף (סגן ראש עיריית ירושלים: הואשם בקבלת שבע המחאות בשווי 20 אלף דולר והכחיש. לגבי טענותיו קבע השופט כי "לאחר דיון, לא היה מנוס מלקבוע, כי גרסתו של הנאשם 10 (שמחיוף) נשמעה בבית-המשפט זרה ועקורה. מדובר בגרסה מופרכת מיסודה. ניתוח הגיוני של גרסת נאשם 10 מתיישב עם התרשמותי הבלתי אמצעית מאופן מסירת עדותו. מדובר בגרסה שדינה להידחות מכל וכל". השופט קבע כי שמחיוף "קיבל לרשותו שבעה שיקים בשווי 20 אלף דולר. מדובר בשיקים פרטיים של עד המדינה. שיקים פרטיים אלה של 'דכנר שמואל', הועברו ל'קרן ברכת משה' ושם נפרטו למטבע זר…עד המדינה העביר השיקים לנאשם 10 על-מנת להניעו למשוא פנים לטובת פרויקט הולילנד". הוא הורשע על-כך שקיבל באמצעות שבע המחאות בסך 95 אלף שקלים מעד המדינה ועל-כך שקיבל שתי המחאות בסך 70 אלף שקלים מעד המדינה.  

אברהם אריה פיינר (חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר בוועדת הכספים, ממלא מקום של חבר בוועדת התכנון ובנייה, חבר ועדת מכרזים, חבר בוועדת הארנונה ומחזיק תיק מחלקה שנקרא "ח"ן חרדי", חברה ונוער חרדי. בקדנציה האחרונה החזיק את תיק תרבות תורנית) –   הורשע בכך שקיבל מ"דכנר את צ'רני" שוחד בין השנים 2006-2000 בסך 680 אלף שקל לקידום ענייני הולילנד. 

דני דנקנר (לשעבר, יו"ר תעשיות המלח ויו"ר בנק הפועלים): דנקנר הואשם כי העביר סך של כ-1.3 מיליון שקל למאיר יעקב הכהן רבין חיימוב. לגרסתו, שכר את שירותיו הטובים של חיימוב כ"מאכר" על-מנת לקדם העסקה בין תעשיות המלח ומנהל מקרקעי ישראל. בהקשר לשירותי המכער קרא השופט למחוקקים ואמר כי הגיעה העת שהדבר "יוסדר בחוק ואדם יוכל לפעול כשדלן אך לאחר קבלת היתר מוועדה משרדית שתוקם בכל גוף ציבורי. שמות השדלנים שקיבלו היתר יפורסמו בפרסום רשמי הפתוח לציבור. על השדלן יחולו כללי פעילות ואיסורים שייקבעו בחוק, כמו גם תוצאות הפרת האיסורים. דנקנר הורשע במתן שוחד ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.