Skip to content

כשהעיתונות מתגייסת- התותחים רועמים

ההתגייסות ההמונית לטובת ערוץ 10 עלולה לפעול נגדו כבומרנג, בעיקר כשההתבטאויות הקיצוניות מגחיכות את 'לוחמי חופש הדיבור' שחלקם משתכרים סכומים של שש ספרות. ועם זאת, ערוץ 10 חייב להמשיך להתקיים.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

ההתגייסות ההמונית לטובת ערוץ 10 עלולה לפעול נגדו כבומרנג, בעיקר כשההתבטאויות הקיצוניות מגחיכות את 'לוחמי חופש הדיבור' שחלקם משתכרים  סכומים של שש ספרות. ועם זאת, ערוץ 10 חייב להמשיך להתקיים.

כשהתותחים של ערוץ 10 רועמים, המוזות מתפרעות. ההתגייסות ההמונית לטובת ערוץ 10, שהגיעה לשיאה (בינתיים) הגרוטסקי באמירה של אורנה בן דור יוצרת 'מעושרות', לפי תהיה סגירת הערוץ "שואה" (טוב, היא בכלל לא הגזימה), מתחילה, לתחושתי, להזיק לערוץ יותר משהיא מועילה לו. מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, בדיון משותף לועדת הכלכלה וועדת החינוך של הכנסת אף הוסיף שמן למדורת ההתבטאויות שלא יישכחו במהרה כשהשווה את המעשה לפעילות "של סטאלין וז'דאנוב". לורשבסקי היה מספיק אומץ לבקש לאחר מכן למחוק את דבריו מהפרוטוקול.אלא שהמסע ממשיך להתגלגל, ולא מעורר עודף אמפתיה, בלשון המעטה.

 

בה בעת שערוץ 10 יורה לכל הכוונים, הוא הגיש בקשה להכיר בתכנית הפופולארית 'מעושרות' כ.. סוגה עלית. במקביל, ממשיכים להתנהל מגעים לכניסת בעלים חדשים לערוץ 10, חזי בצלאל, שאף ביקר השבוע במשרדי הערוץ.

היזם אראל מרגלית פצח במסע פרסום "בואי שרה'לה סוגרים", תוך שהוא מאשים את נתניהו ואת 'הימין הקיצוני' שבראשותו בכל העוולות החברתיות שאנו עדים להן, ובכללן, כמובן, סגירת ערוץ 10.
עד כדי כך צלח המאבק המתוקשר, שאפילו הניו יורק טיימס קישר את תחקיר ביביטורס של רביב דרוקר עם הניסיונות לסגירת ערוץ 10. ככה כן בונים תיאורייה של רפובליקת בננות.

ואם מישהו רוצה מתכון איך להמאיס את עצמו שילמד משורת הציטוטים, חלקם מדברים שנאמרו בועידת גלובס לעסקים, אחרים בשורת ראיונות, בטוויטרים, בסטטסוסים בפייסבוק. ציטוטים שמגחיכים הערוץ בכלל ואת יוצרת מעושרות בפרט.

אלא שבערוץ 10 דווקא נראה כי החלו להפנים את המסר כשהחלו לשדר מה-1 בינואר את מהדורת החדשות מירושלים וכאשר פנו, במפתיע, וביקשו רישיון שידור בניגוד לזכייניות ערוץ 2, קשת ורשת שנמנעו להגיש בקשת רישיון.

במקביל, נכנסים גורמים שונים, מלבד המשקיע בפוטנציה בצלאל, למעורבות להצלת הערוץ -האחרון שבהם התנועה לאיכות השלטון שקראה להאריך את זיכיון הערוץ עד להסדרת ענף השידורים המסחריים ושוק התקשורת בכלל. אחת ההצעות האופרטיביות שצצו באחרונה נשמעה כמו האוטופיה של מגפון: הפיכת הציבור לבעל המניות. אלעד מן ובן ציון ציטרין מציעים, במאמרם ב'עין השביעית', מין מודל אמורפי שלפיו יוצאו בעלי המניות מידי הזכיינים, שימשיכו להזרים תמיכה כלכלית לערוץ, או שלא יהיו מעורבים בתכניו. איך בדיוק תנטרלו אותם ובה בעת תשכנעו אותם לשים כסף? לא פלא שבתחילה נבהלתי. מה הם מציעים, שנשלם עוד אגרה? או שעוד בעל הון יעשה לנו תספורת על האג"חים שנשים בערוץ שלו? ולשם מה?

כששומעים חלק מאנשי ערוץ 10 ונציגיהם, לא ממש חשים חמלה. המסר 'חייבים לנו' לא עובד בכל תנאי. הנה דוגמית: ברוך קרא, הפרשן המשפטי של ערוץ 10: סגירת הערוץ היא 'התנקשות פוליטית'; אילן שילוח (בעל משרד הפרסום מקאן אריקסון) :'נתניהו וליברמן הם האחים המוסלמים'.
והיו גם התבטאויות יותר נורמטיביות, שלא נשמעות כמו התבטאויות של אנשים שחרדים לעתידם ולפרנסתם: אורי רוזן, מנכ"ל חדשות 10 לשר התקשורת משה כחלון: "רד כבר מהגדר"; רביב דרוקר, בעל התחקיר על ביביטורס: 'לשכת ראש הממשלה מעורבת עד צואר באי דחיית חובות ערוץ 10'. מאוחר יותר, בטקס שבו הוכתר עם אחרים כזוכה פרס סוקלוב, דיבר דרוקר על "מתקפה נחושה שמובלת על-ידי ראש הממשלה ולשכתו, מתקפה שנועדה לסרס ולהחניק כל תקשורת ביקורתית נגדם". עמיתו לפרס יגאל סרנה השווה את מצב העיתונות היום למצב הטיטאניק השוקעת, אבל אפילו דרוקר הודה בסוף דבריו כי הניסיונות להכניע את התקשורת לא יצלחו. הווה אומר: ערוץ 10 לא ייסגר כל כך מהר. משהו שכל בר דעת ידע כבר מזמן. אבל למה להפריע לנרטיב:
יוסי ורשבסקי מנכ"ל ערוץ 10: 'הרגולטורים רוצים ערוצי ברודקאסט חלשים. ערוץ 10 דרך על יבלת של איש חשוב בתחקיר (מתייחס לראש הממשלה)'; בעיתון הארץ כינו את חברי ועדת הכלכלה 'התליינים של נתניהו'.  כותרת שיכולה להתפרש, אגב, לשני הכיוונים.. העיתונות הכתובה שיתפה פעולה בכותרות ענק על סגירת הערוץ, על ההיערכות לסגירתו שכללה פנייה לעובדים שינצלו את החופשה המגיעה להם ודורון גלעזר קרא ליום שביתה של התקשורת כנגד סגירת הערוץ.

רק מוטי קירשנבאום, ואין חכם כבעל הניסיון, הרשה לעצמו להעריך בקול רם שערוץ 10 לא ייסגר. טוב שמישהו חשב על האופציה השפויה הזו.
בנקודה הזו אני חושבת שקצת ענווה לא היתה מזיקה. אני בעד ערוץ 10 וחושבת שקיומו חשוב לפלורליזם התקשורתי. אני בעד פריסת החובות בסך 45 (יש אומרים 60) מיליון ש"ח לבעלי הערוץ. אני לא אוהבת התבטאויות שחצניות המכנות את ערוץ 1 "סמרטוט" וזוכרת היטב שדווקא החטיבה הדוקומנטרית של ערוץ 1 סיפקה לנו, אפילו בשנים האחרונות והקשות, כמה מפסגות היצירה התיעודית- והאחרונה שבהן הסדרה של ירין קימור על ג'ני מיי שלוותה בתחקיר מעמיק, לא פחות מהתחקירים של עובדה.

מצד שני, חובה עלינו לשאול מה הסיכויים שהערוץ ייסגר באמת.
אחד המהלכים המכוערים – וכל הזכויות שמורות לממשלת ישראל- היה בסמיכות של קבלת ההחלטות למחוק לערוץ 1 חובות בסך 300 אלף ש"ח, אותן היתה צריכה הרשות לייעד להפקות מקור, בד בבד עם דחייתה המתוקשרת של בקשת בעלי ערוץ 10 לדחיית חובות תמלוגים בשעור הרבה יותר נמוך. המשמעת הקואליציונית שהוטלה על ח"כי ועדת הכלכלה בענין זה, והחגיגות לאחר קבלת ההחלטה מפיצות ריח רע במיוחד. אם תעז הממשלה הזו לתרום לסגירת הערוץ בשל החלטה שרירותית ובלתי פרופורציונלית, יירשם לה הדבר כמעשה בריונות שאינו תורם לדמוקרטיה השבירה ממילא בימים אלה. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, שההחלטה על מחיקת החובות לרשות השידור הגיעה לפתחו בבג"ץ של ארגוני היוצרים, מחה גם הוא על העיוות: "תמהני כיצד יכולים המשיבים לשאת פניהם כאשר המצב שונה בתכלית, כנטען בעתירה ולא הוכחש, לגבי הערוצים המסחריים" אמר.

מאידך, אנשי ערוץ 10 צריכים לעשות חשבון נפש. משכורות של 100,000 ש"ח בחודש לא מעורררות סימפטיה. יש לנו מספיק אוליגרכים. נמאס מטקסי ההכתרה העצמית של סלב'ס בתקשורת. תתפכחו בבקשה. לא רוצים לשמוע טיעון מנוכר כמו "המשכורת שלי מהווה אחוז קטן מהכנסות הערוץ". זה לא מעניין אותנו. תרדו מהאולימפוס בבקשה.

רקע:

המשבר האחרון של ערוץ 10 אינו הראשון, ומן הסתם גם לא האחרון. הפרשה האחרונה של הערוץ נסבה סביב שידור ההתנצלות בפני בעלי העיתון 'ישראל היום' שלדון אדלסון, הנחשב למקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעקבות כתבה שנערכה אודות אדלסון.

ערוץ 10 אולץ להתנצל תוך הקראת תגובתו המלאה והמשפילה של אדלסון לכתבה ובעקבות ההתנצלות התפטרו כמה  מראשי הערוץ, בהם מנכ"ל חדשות 10 ראודור בנזימן ועורכת 'השבוע' רותי יובל.

מבקר המדינה החליט לבדוק התנצלות זו וברשות השנייה הוצע לבקש תיקון חקיקה שיגדיל את מספר נציגי הציבור בדירקטוריונים של חברת החדשות.

הכתב אבנר הופשטיין שעשה את הכתבה העיד שהוא עיתונאי מפוחד ורותי יובל סיפרה, בפורום בכנס העיתונות באילת, על השתלשלות העניינים שקדמה להתנצלות: כיצד החלה המערכת להיות מוצפת במכתבי איום מרומז, חתומים בידי עו"ד אביגדור קלגסבלד בנוסח: "תיתבעו ביבשה, באוויר ובים", ואזי, לדברי יובל, שודרה הכתבה וחלפה לה חצי שנה שקטה, לאחריה דרשו נציגי אדלסון כי ערוץ 10 יפרסם שני תיקונים: "אני טוענת שההתנצלות היתה הרבה פחות מדוייקת ואמינה מאשר הכתבה. ערוץ 10 נאלץ לפרסם דברים שאינם אמת, בגלל לחצים" סיפרה יובל.

ח"כ שלי יחימוביץ' העירה בנקודה זו כי "מול ההון הכבד, אין למערכת שיקול דעת. מול פוליטיקאי קיימת אפשרות בחירה. אין לך אפשרות לנהל דיאלוג מול בעלי הון וזוהי תמיד היטפלות לאיזה פרט קטן בכתבת תחקיר. אין אפשרות להתגונן כי זה כוח של הון מאוד מאוד גדול. הכוח באיום, בהפחדה, בסירוס בטרור. כוח שמשתק מראש את חופש הדיבור של עיתונאים"

דורון גלעזר העיר באותו פורום כי אל לו ליוסי ורשבסקי 'להתבכיין' על שהפוליטיקאים סוגרים לו את הערוץ: ורשבסקי, כמנהל, אמר גלעזר, עשה בדיוק מה שהפוליטיקאים עושים לו כאשר כפה על המערכת לפרסם את ההתנצלות.

ואכן, בפורום אחר, העיר ורשבסקי כי "הזובור שאנחנו עוברים יכול בפירוש להחליש כל אחד. אם הערוץ היה מתייצב על רגליו האחוריות, ההתנצלות לא הייתה נעשית".

אז מי, בעצם, החליט להתנצל? ורשבסקי או חברי דירקטוריון החדשות המונים גם נציגים של בעלי הערוץ יוסי מימן ורון לאודר? והאם התנצלות זו הייתה עוד אבן בניסיון להשתיק את ערוץ 10?

4 Comments

  1. מגפון עיתון ישראלי עצמאי
    15 בינואר 2012 @ 16:05

    […] זו היתה הפרק השני של המאבק שכלל שורת התבטאויות קיצוניות של אנשי הערוץ […]

  2. מגפון עיתון ישראלי עצמאי
    4 בינואר 2012 @ 17:07

    […] המסחרי, בד בבד עם ההחלטה למחוק את חובות רשות השידור היא מקוממת ומכעיסה. קשה גם שלא לתהות על הטרוניה של זקן נגד התביעה כי רשות […]

  3. מגפון עיתון ישראלי עצמאי
    1 בינואר 2012 @ 10:16

    […] הבחישות הפוליטיות בתקשורת: משבר ערוץ 10 (סגירת ערוץ 10 'שואה' או ביטוי למגלומניה של הדובר/ת?)  ערוץ 1 הנאבק על קיומו באווירת פוליטיזציה בוטה, מעריב של […]

  4. עיתונאית
    15 בדצמבר 2011 @ 19:48

    כתבה מאוזנת ורהוטה. תודה

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן