להקת הבלט הישראלי חגגה 45 שנים במופע גאלה חגיגי בתל אביב וניסתה לשבור את הדימוי שיש למחול הקלאסי. בקטע האחרון (של הכוריאוגרף הבינלאומי איציק גלילי) היא גם הצליחה כאשר הרקדנים הפגינו מחול חופשי, עוצמתי ומעורר השראה >> ציון 8

בכורה במחול / גיא באום

להקת הבלט הישראלי חוגגת 45 שנים להיווסדה במופע מרשים במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ובמופעים נוספים ברחבי הארץ. הערב כולל שלוש יצירות של ברטה ימפולסקי ועוד אחת של הכוריאוגרף הישראלי הבינלאומי איציק גלילי.

המופע הראשון היה היצירה החדשה "Co-Venti", שהוצג בארץ לראשונה, לאחר הבכורה בפסטיבל הבינלאומי בזלצבורג בשנה שעברה. היצירה הניאו- קלאסית, המעוטרת בצלילי קונצ'רטו מספר 20 של וולפגנג אמדאוס מוצרט, נמצאת נטולת סיפור מלבד הסימטריה והאסתטיקה על הבמה.

הרקדנית אנסטסיה סובורובה מפליאה לנגן בפסנתר קטעים מן היצירה, שאת צליליה צייר בריקוד עמית ירדני יפה התואר. הדבר הקשה ביותר לביצוע ביצירה היה שמירה על קווים ורווחים מושלמים בין הרקדנים ואני חייב להודות, כי בביצוע זה ראיתי את עבודת התיאום הטובה ביותר בין רקדנים בלהקה ישראלית.

היצירה השנייה היתה הדואט "La-Crimosa" מתוך היצירה "אקסטה". על הבמה כיכבה שירה עזוז, אשר הקסימה בשלהי אשתקד בתפקידה הראשי בבלט "סינדרלה". בליוויו של אלכסנדר אוטקין, עזוז הפגינה רוך, עדנה וטכניקה קלאסית נפלאה, אשר התבטאה באלונז'ה אינסופי וכוח מתפרץ בעת הצורך.

הקטע השלישי של הערב, אשר נלקח מארכיון הבלט הישראלי, היה כזה שכבר שנים לא ניתן לסרב לו  – "וואלס לאונרד כהן" לצלילי השיר "This Waltz". במהלך הקטע ליוו וחיזרו ארבעה רקדנים אחר הרקדנית רוני אפללו, שאף שהיא בעלת נוכחות בימתית, מלבד באי אלו מחוות ופוזיציות, לא הרשימה מאוד בשל העדרה של זרימה תנועתית.

את הערב סגרה היצירה "היקריזטו" מאת הכוריאוגרף איציק גלילי עם מוזיקה מקורית מאת הרכב כלי ההקשה היפני "פרקוסה". היצירה נוצרה עבור "בלט שטוטגרט" בשנת 2004 והועלתה על ידי הבלט הישראלי לראשונה בחודש מאי 2011. היצירה היא המתכון המושלם למופע מחול – רקדנים מוכשרים קלאסית, אשר מבצעים כוריאוגרפיה של בלט עכשווי.

עם תחילת המוזיקה האנרגטית עלתה הרקדנית שני פרץ לבמה, והגשימה את חזון השילוב בין המודרני לקלאסי – בקווים מדויקים הזורמים להם בגלים חסרי מסגרת, אל תוך עיצוב התאורה המיוחד, אשר חילק את הבמה לריבועים של צבעים חמים. רקדני הלהקה התפרצו לבמה בשלל דיאלוגים, ריקודים קבוצתיים ומוטיבים כוריאוגרפיים – כאילו הגיע זמנם להתפרק וליהנות ממחול חופשי, עוצמתי ומעורר השראה.

למרות  הקשיים הכלכליים שעמם מתמודדת הלהקה והסטיגמות על הרקדן הקלאסי הישראלי, הוכיח הבלט הישראלי שיש דור נפלא של רקדניות ורקדנים קלאסיים בארץ. היצירה האחרונה של גלילי הראתה במיוחד, כי בכל הזדמנות שתינתן לחברי הלהקה להוציא לחופשי את יכולתם על הבמה בדרך אנרגטית, חמה וחריפה, כיאה למזג הים התיכוני, יש ביכולת הלהקה לפאר כל במה בעולם.

עוד בתרבות: מירי מסיקה לא ממריאה

וגם: מהתקווה עד וודסטוק