רון פונדק, מראשי מחנה השלום בישראל ומאדריכליו הראשיים של הסכם אוסלו, מת הבוקר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. פונדק היה בן 59 במותו.

נשיא המדינה שמעון פרס, ספד היום לרון פונדק ז"ל: "רון פונדק היה לוחם שלום עד נשימתו האחרונה, איש של ערכים, אינטלקטואל בתפיסתו. הקדיש את כל חייו הבוגרים במאמץ להשיג שלום בינינו לבין שכנינו. למען השלום היה מוכן לעשות הכל, להקריב את חייו ולהקדיש כל רגע מחייו.  בעניין השלום.

"הוא לא ידע פשרות. הוא רדף צדק ונשא שלום", אמר פרס. "הוא היה לא רק איש מאמין, אלא איש נלהב באמונתו, והשלום בער בו כאש תמיד. הוא היה נלהב וידע להלהיב, הוא היה נסער וידע להסעיר, הוא היה מסור וידע לעורר מסירות. קשה לתאר את ההידברות בינינו לבין שכנינו הפלסטינים ללא תרומתו המתמדת. הוא היה שלם עם דרכו גם כשהדרך הייתה מלאה חתחתים. הוא מעולם לא אמר נואש גם מול קשיי המצב, גם מול החולי שפגע בו. הוא לא וויתר, הוא לא נכנע, הוא לא נואש. הוא היה בטוח שבוא יבוא היום שאנחנו ושכנינו נדע שלום וניצור צדק לעמינו ולבנינו. הוא לא חשש לשחות נגד הזרם, הוא לא היסס לעמוד על דעתו וגם בצוק העיתים, עמד כצוק סלע על דעתו. המאבק למען השלום בימינו אינו דבר קל, ומוקף הרבה ספקנים ולא בדי מאמינים אבל מאמין כמוהו נתן לאמונה כוח תנופה והתמדה.  הוא נקטף בטרם זמנו, הוא ידע על האיום הרפואי המרחף מעל ראשו אך זה לא עצר מבעדו להמשיך ולהיאבק על אמונתו. רון היה מלח הארץ, נשמה גדולה, איש משפחה. הוא יחסר לכולנו".

יו"ר מפלגת העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג: "רון היה פטריוט ישראלי. חלוץ שהולך לפני המחנה כשהבין שאין תקומה למדינת העם היהודי, ללא שתי מדינות שיחיו בשלום זו לצד זו.

"רון, שהיה אח שכול, יירשם בהיסטוריה כאחד מאדריכלי הסכמי אוסלו, במידה רבה בזכותו הפך פתרון שתי המדינות למטבע שגור ולפתרון היחיד האפשרי.

"רון המשיך להקדיש את חייו לשלום ולפיוס, כמנכ"ל מרכז פרס לשלום, ופעל ללא לאות, מול הצד הישראלי ומול הצד הפלסטיני, מול ילדים ומול קשישים, גם כאשר נאבק שנים ארוכות במחלה שקיפדה את חייו. רון נפטר, אבל מורשת שתי המדינות היא צוואתו החיה לשני העמים. אני מחבק את תולה ואת הילדים בשעה קשה זו".

יו"ר מרצ, זהבה גלאון: "רון היה לי לא רק חבר יקר, אלא גם שותף לעיצוב הדרך והחזון. הוא היה ממנסחי הסכמי אוסלו, ואדריכל של מהלכים מדיניים נוספים רבים, ולימד את כולנו עד כמה נדרשת דרך לא שגרתית, לא שמרנית ולא הססנית בשביל להגיע לשלום.

"רון היה איש אשכולות, הוא עסק בהיסטוריה, בספרות, בכלכלה ובפוליטיקה. אך המיוחד ברון הוא שאת כל יכולותיו ואת כל כישרונותיו הוא הקדיש לחברה הישראלית ולציבור הישראלי ולקידום השלום בין שני העמים.

"גם כאדם פרטי המשיך רון להיות מעורב ביוזמות שלום והידברות בין פלסטינים לישראלים, נחוש להוכיח שיש אלטרנטיבה למדיניות הימין הקיצוני ושיש סיכוי לשלום. על כל אלה גם הוענק לו בפברואר האחרון פרס ליבוביץ', שמשקף יותר מכל את הרבדים הרבים, האינטלקטואלי והמעשי, בחייו של רון. לכבוד הוא לי שרון הספיק להשתתף בוועידה המדינית של מרצ לפני שנפטר. חוכמתו של רון ודרכו הם נר לרגלנו במרצ, ואנחנו מוקירים את זכרו".

ח"כ עומר בר-לב: "ד"ר רון פונדק שהלך לעולמו היום הוא דוגמא ומופת לאדם שהצליח בנחישות ובאומץ, לעשות שינוי אמיתי בתודעה ובמציאות בישראל.

"רון, שהיה חלק מקבוצה קטנה שניהלה את המשא ומתן החשאי הראשוני שהביא להסכמי אוסלו, נלחם עד יומו האחרון למען השלום והערכים שבהם הוא מאמין. לאורך השנים, הצטלבו דרכינו, בפורומים שונים. הפעם האחרונה שפגשתי ברון הייתה לפני מספר חודשים בכנס השמאל הישראלי, שם דווקא נוצר ביננו ויכוח בנוגע לדרכי הפעולה הרצויות להגעה להסדר. רון, שתמך עד יומו האחרון בהסכם על בסיס שתי מדינות לשני עמים, נלחם על השלום. אבל בראש ובראשונה הוא נלחם על מדינת ישראל והציונות.

"ובמלחמה הזו, רון היה פייטר אמיתי. כזה שלא מתייאש. שלא מחפש תירוצים אלא פתרונות. זהו השיעור האמיתי שהוא לימד אותי ואת החברה הישראלית. שיעור במנהיגות ובנחישות. רון אולי נפטר בגיל צעיר יחסית, אבל השאיר חותם גדול על עם ישראל".

תנועת שלום עכשיו פרסמה הודעת אבל: "בוקר קשה עובר על אנשי מחנה השלום בארץ ובעולם. מי שזכה להכיר ולעבוד לצד רון נחשף לאדם נדיר שפיו וליבו שווים, תמיד מחייך, תמיד אופטימי, חכם, ומחויב לתהליך השלום באופן טוטאלי. גם כשהנושא היה לא פופולרי, גם שרבים העדיפו לעסוק בנושאים אטרקטיביים יותר, רון לא נכנע והמשיך לקדם את רעיון השלום על בסיס שתי המדינות. האג׳נדה של רון תנצח, אישיותו יוצאת הדופן והכל כך נעימה כבר חסרה לכולנו".

רון פונדק ז"ל היה בנו של העיתונאי הישראלי-דני נחום פונדק. אחיו, אורי פונדק, נהרג במלחמת יום הכיפורים. פונדק שימש בתפקידים שונים בשירות המודיעין בצה"ל. בשנת 1991-1992 הועסק כעיתונאי בעיתון "הארץ".

הוא השלים עבודת דוקטורט בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה (SOAS) באוניברסיטת לונדון, והתמחה בהיסטוריה הפוליטית-מדינית של המזרח התיכון. בשנת 1994 פרסם באנגליה את הספר "The Struggle for Sovereignty", העוסק בהיסטוריה הירדנית בין השנים 1946-1951. מאז, כתב פונדק מאמרים לעיתונות הישראלית והבינלאומית בנושאי תהליך השלום הערבי-ישראלי.

לאחר פרישתו ממרכז פרס לשלום התמנה ליו"ר פורום ארגוני השלום הישראלי.

מראשית שנות ה-90 נטל פונדק חלק משמעותי בניסיונות לקידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתוך כך, היה מעורב בראשית שנות התשעים ביצירתו של ערוץ השיחות החשאי עם אש"ף באוסלו, בידיעתו של שר החוץ דאז, שמעון פרס. בשלב שני, היה פונדק חבר בצוות הישראלי המצומצם שנשא ונתן עם אש"ף על ניסוח הסכם הצהרת העקרונות אשר נחתם בוושינגטון ב-13 בספטמבר 1993.

בשנים שלאחר הסכם אוסלו היה פונדק מעורב במספר יוזמות שלום, קבוצות מחקר, ועדות היגוי וקבוצות עבודה אשר מטרתן הייתה לממש, לקדם ולבנות שלום ישראלי-ערבי, תוך השפעה ישירה ועקיפה על מדיניות ממשלתית.[דרוש מקור] בשנים 1994 – 2000 היה פונדק בין הדמויות המרכזיות שהובילו ערוצי דיאלוג שונים עם הפלסטינים, שכונו: Track Two, בהם נדונו במשותף נושאים מקצועיים ומדיניים שהיו קשורים להצעה להסדר קבע של שלום בין ישראל למדינה פלסטינית, בהם הבנות ביילין-אבו מאזן. תוצרי שיחות אלו באו לידי ביטוי בועידת קמפ דייוויד שהתקיימה בשנת 2000, ובועידת טאבה. פונדק נמנה גם עם מנסחי יוזמת ז'נבה ב-2003.

למרות ביקורת חריפה שנמתחה על הסכם אוסלו וישומו בקרב חוגים נרחבים בחברה הישראלית מימין ומשמאל, סבר פונדק כי הסכם אוסלו הוא הסכם היסטורי אשר הניח את היסודות להמשך המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים וקבע את העקרונות המרכזיים להסכם שלום עתידי. ב-2004 שלח פונדק מכתב למרואן ברגותי, שנידון לחמישה מאסרי עולם על מעורבותו ברצח יהודים, בו טען כי מאסרו של ברגותי, אותו כינה "שותף אמיתי לשלום", הוא "טעות איומה ומרה".‏

פונדק שימש כחבר ועדת ההיגוי של קבוצת Aix וחבר ועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה. כמו כן, כיהן כיו"ר המשותף של פורום ארגוני השלום הפלסטיני-ישראלי. טרם הצטרפותו למרכז פרס לשלום שימש מנהל שותף של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF), ארגון ישראלי המקדם נושאים שונים, מדיניים וכלכליים, הקשורים לתהליך השלום.

בנוסף, שימש כחבר האסיפה הכללית של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, חבר בוועד המנהל ובוועדת תערוכות ורכישות במוזיאון תל אביב לאומנות, וחבר בוועד המנהל ובוועד האקדמי של המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי באוניברסיטת תל אביב.