מותו הוודאי של המין האנושי

הימים האלה, שבהם החמלה והרצון לעזור הם חולשה; ימים שבהם אינטלקט ויכולת חשיבה וניתוח עצמי ראויים לבוז; ושכל התנגדות לדעת הרוב היא בגדר בגידה; ימים שבהם אדם נמדד בכיסו, ובכוחו, ולא בשכלו; ימים שבהם השכלה "לא מעשית" כמו היסטוריה, פילוסופיה ותרבות בכלל נחשבים לבזבוז – הם ימי סופו של המין האנושי

Print Friendly

אין עתיד - התיק ריק - צילום: עמית מנדלזון

כשאלוהים הבטיח לנוח, שהוא לא יביא עוד מבול על הארץ, הוא לא הבטיח שהמין האנושי ישרוד לעד. הוא רק הבהיר שהוא, האל הכביכול יכול, לא יצטרך יותר לעבוד קשה. ואכן, במאה ה-21 נראה כי התערבות אלוהית ממש לא נחוצה, והמין האנושי נוהג כמו לוויתן ענק שטס לחוף במהירות מטורפת, רק בשביל להתאבד בשלווה ובנחת.

מוות קליני פירושו גוף ללא תפקוד מוחי. וזה תיאור מדויק למדי של הרוב המכריע של המין האנושי, והמספרים הולכים וגדלים ולא תעזור אף תיאוריית קונספירציה: אנחנו עושים זאת לעצמנו. ולא, זו אינה מחלה ישראלית יהודית. כל המין האנושי לוקה בה, בלי יוצאים מהכלל.

שני דברים הפכו אותנו ל"אנושיים": הרגש והאינטלקט. בעולם של היום, שניהם לא נחוצים עוד. למעשה, שניהם בקושי קיימים. האינטלקט היה הדבר הראשון שעליו ויתרנו: בורות, טיפשות וחוסר ידע הם נחלת שכבות שלמות, שלא רק שאיבדו את הסקרנות והרצון ללמוד, הם דוחים כל פיסת ידע באדיקות רבה. דור שלם שחי על מה שמאכילים אותו. וזה לא שמאכילים אותו בכוח – הוא בוחר לאכול את זה. כמו בנות יענה שבמקום לרוץ מהר (והן יכולות), או להתגונן (וגם לזה הן מסוגלות), הדור הצעיר טומן ראשו בחול (או בטלוויזיה, אם תרצו) לא מכיר לא יודע לא שמעתי לא רואה. התרבות מתמקדת סביב הצריכה למטרות הנאה פרטית, לא למטרות ידע, חלילה.

אז נכון שניתן להאשים את הממשלות השונות בחיסול מערכות החינוך, אבל חינוך כידוע מגיע מבית, וילד שבביתו טלויזיה 100 אינץ' פועלת כל היום עם מיטב הזבל, ועיני הוריו מרצדות בקצב רענון המסך, לא ילמד הרבה בבית הספר. וכי מדוע שילד יקרא ספר עם המדפים בביתו ריקים מספרים.

אפשר להאשים את "מובילי דעת הקהל", (שיכה אותי הברק רק על ההגדרה הזו), ומיהם בעצם?

- סלבריטאים שהאיבר הפנימי היחיד בגופם הוא… אגו?

- התקשורת שהתקרנפה כמעט לחלוטין?  פרט למתי מעט שהולכים ונעלמים. או הדור החדש שכל מטרתו היא להאדיר את שמו שלו או של אדוניו? דור שכותב על מה שאיננו מבין בו, על בסיס פיסות מידע שליקט?

- אולי עולם הפרסום? תסלחו לי לרגע אני הולך להקיא. מיד חוזר… עולם הפרסום הכביכול דינמי הוא דוגמה נהדרת למותו של השכל, עולם הקריאטיב המאוד לא יצירתי. עצמו עיניים וחשבו על תמונת פרסומת לרכב או תיירות, משהו שנקלט במוחכם, עכשיו נסו לחשוב על עוד אחת… מה, לא מצליחים? לא פלא שעולם הפרסום חוזר על עצמו. הוא מוכר לנו בדיוק את אותו הדבר. אין כמעט מודעת פרסום אחת שלא תעורר בכם תחושת דז'ה וו (כבר ראיתי). כי באמת כבר ראיתם. הכל חיקויים עלובים, 30 שנה שעולם הפרסום דורך במקום, והיות שמשרדי הפרסום מעדיפים להעסיק צעירים "דינמיים", לא רק שהללו חוזרים על מה שעשו קודמיהם וגונבים מהם בלי בושה, רבים מהם לוקים במחלה הכללית: בורות.

אז מי עוד נשאר? המנהיגים? איזה מנהיגים בראש שלכם? חולי הכוח והשליטה? או אלו חדלי האישים? הגנבים? האנסים? הרי שכחנו מתי אי פעם היה בעולם הזה מנהיג שיכול לשמש דוגמה.

אבל מה שהכי נורא הוא שבעצם הכל מבחירה. בעידן בו המידע נפוץ וזמין לכל איש בכל שפה בכל רגע בלחיצת כפתור, בעידן בו ניתן להעביר הכל בכל מכל כל תוך שניות לכל מקום בעולם, דווקא היום הציבור צורך יותר ויותר פסולת. לא ממש מפתיע שתכניות הטלוויזיה הנמוכות ביותר נקראות "ריאליטי". זו המציאות העגומה, זה הראי של האדם המודרני.

אין לי ספק ששואה תחזור על עצמה, ולא משנה לאיזה עם. אחרי הכל, לימודי ההיסטוריה נראים פתאום לא כל-כך רלוונטיים. בישראל, אמנם, כולם יודעים שהיתה שואה, אבל למתי מעט יש מושג על התהליכים ההיסטוריים שקדמו לה. בצרפת, בבתי הספר היסודיים, הילדים פשוט לא לומדים. כל שישה שבועות -  שבועיים חופש; כל יומיים של לימודים מחייבים יום או יומיים הפסקה, שחס וחלילה לא יתעייף הילד. מחנכים אותם לסובלנות וסבלנות ומצקצקים בלשונם על כל אירוע אלים, אבל עוצמים עיניים כשמדובר בחומר הקריאה (אם אפשר לקרוא למנגה חומר קריאה) ולמשחקי המחשב האלימים שהם משחקים בהם יום ולילה.

אין לי ספק ששואה גרעינית היא עניין של זמן, עד ששיכור כוח אחד יחליט ל"זיין אותם". כי הכבוד שלו גבר על מעט השכל ששרד בקודקודו, והוא לא מבין שלא מדובר במשחק מחשב.

אבל אנושי פירושו גם רגש, חמלה, סימפטיה. גם זה מת. השנאה והפחד מכל מה ששונה, מכל מה שחריג, היא מחלה כלל עולמית, גזענות היא רק חלק מהמחלה הזו. הלאומנות היא נחלת כל העמים. לעניות דעתי שורש כל הרע, הרבה לפני הכסף, הוא המיון האנושי לגזעים, עמים, ודתות. אחר כך בא הכסף וכמו הוריקן לקח איתו את כל שאריות המין האנושי. העולם הקפיטליסטי הפך את חסרי היכולת או מעוטי היכולת למיותרים, כאלו שאפשר ורצוי לזרוק אותם למות בשלג. המושג המכוער הזה "לוזר", עוד רכש אמריקני מגעיל שאימצנו, מתאר בעצם אנשים שמזלם לא שפר עליהם. במקום לסייע להם אנו לועגים להם.

ימים אלה, שבהם החמלה והרצון לעזור הם חולשה, ימים שבהם אינטלקט ויכולת חשיבה וניתוח עצמי ראויים לבוז וכל התנגדות לדעת הרוב היא בגדר בגידה. ימים שבהם אדם נמדד בכיסו ובכוחו, ולא בתפוקה האינטלקטואלית שלו. ימים בהם השכלה "לא מעשית" כמו היסטוריה, פילוסופיה ותרבות בכלל נחשבים לבזבוז, הם ימים קשים והם מסמלים את סופו של המין האנושי.

כן, הרבה מהריח הרע מקורו אי שם ביבשת אמריקה. אבל המין האנושי כבר שנים לוקה בשכלו ולא מבין שאת הנגיף הוא הכניס הביתה מרצון, והזין אותו.

ההיסטוריה מוכיחה שתהליכים אנתרופולוגיים לא ניתנים לעצירה, כך שחוסר הרגש והטמטום רק ילכו ויחמירו, החזקים יהיו יותר חזקים החלשים יהיו יותר חלשים. מנגנון ההשמדה העצמית של המין האנושי החל לפעול לפני כמה מאות שנים ביתר שאת וגם התערבות אלוהית לא תעצור אותו.

המין האנושי ימות, ולא בטוח שישאיר אחריו זכר. נקווה רק שבטפשותו, לא ישמיד יחד איתו את כל הפלנטה.

Print Friendly

על אודות עמית מנדלזון

צלם, עיתונאי, ארכיטקט, מעצב ואיש הי טק, חי במארסיי, צרפת. יזם שותף ונכון להיום עורך ראשי של מגפון. מתמקד בצילום חדשות, צילום רחוב, וכתיבה http://www.amitm.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על מותו הוודאי של המין האנושי

  1. מאת ברי טרמון‏:

    עמית שלום,
    אתה צודק בכמעט כל מה שכתבת במאמר.

    אני חושב שבאופן דיי מקיף אשמים רבים, כולל הורים (לרוב הצעירים יותר מהמבוגרים). במה הם אשמים? עצלנות קולקטיבית. הורים עבדו קשה יותר ובעקביות רבה לחנך את ילדיהם בעבר בדרך ארץ, כבוד לזולת, סבלנות ואימון בכל מה שיעשו על מנת שיצטיינו בדרכם.

    ממש כואב לי לראות כיצד כמות רבה של הדור הצעיר מבזבז את חייו בשטויות וטמטום. זה עדיין לא התפשט לגמרי אך נראה לי שהשואה שעליה אתה מדבר תגיע ולאו דווקא באותה צורה שהיתה בעבר. זו שואה של ניוון, אדישות וחוסר אכפתיות לאחרים. הרי איך אפשר לדאוג לזולת שעומד ליד מישהו אם זה תוקע את פרצופו במסך ומנסה להתקשר עם מישהו אחר? אחד הדברים הכי מדאיגים הוא הניתוק שנעשה בעזרת שימוש מוגזם ובלתי מרוסן בSMS ונייד בכלל. כמעט בלתי אפשרי לקיים שיחה נורמלית פנים מול פנים מבלי שתהיינה הפרעות אין ספור מצד הניידים. המפליא אותי זו ההתמכרות העיוורת לכך וחוסר המודעות לנזק שזה גורם.

    אין פלא שלעיתים כה קרובות אני מרגיש שאני רוצה לרדת מהרשת ולברוח למקום ללא אף אדם!

  2. מאת גידי‏:

    מה שמדהים בכותרת מאמר הזה שעמית נזקק למשל הלויתן ששוחה ומתאבד על החוף, מבית מדרשו של עבריין מין מורשע חיים רמון .לגבי הדברים עצמם עמית מצנזר את דבריי לכן שיחייה עם ה"אמת" שלו….

    • הנה אישרתי את התגובה הכרגיל מטופשת וחסרת כל פשר שלך. שרק מוכיחה את מה שאני אומר על המין האנושי, ועבריין המין שלך נמצא אשם בנשיקה, והוא לא המציא את התאבדות הלוויתנים. אתה ידידי היקר דוגמא חיה לכל מה תכתבתי כאן.