פסח על הר גריזים

פסח נחוג בבית ישראל בשבעה ימים של אכילה לרוב ובמצות. בני דת משה אחרים באזורנו הם השומרונים, שמנהגם הוא זבח הפסח על הר גריזים. כך חוגגים השומרונים את הפסח

Print Friendly

 זבח פסח בהר גריזים. ברקע: מנורת קנים. בני הדת השומרונית מקפידים על הכתוב בתורה בלבד. (צילום: אורי מלצר)

זבח פסח בהר גריזים. ברקע: מנורת קנים. בני הדת השומרונית מקפידים על הכתוב בתורה בלבד. (צילום: אורי מלצר)

הדת השומרונית מבוססת על האמונה כי הם שומרי התורה, ומניין השנים אצלם הוא מיום חציית ישראל את הירדן. שנת 2014 למניין הנוצרים או התשע"ד למנייננו, היא 3652 למניין השומרונים.

בני הדת השומרונית מקפידים על הכתוב בתורה בלבד, ללא שאר הספרים והתוספות ולפיכך, לשומרונים גרסה משלהם לחגים. הפסוק החשוב ביותר אצל השומרונים הוא: "אימנתי בך ה', ובמשה בן עמרם עבדך, ובתורה הקדושה, ובהר-גרזים בית אל וביום נקם ושלם".

הצטרפתי לטיול בהדרכתו של אברהם טובל, להר גריזים המקודש לשומרונים ולזבח הפסח השומרוני על פסגתו. טובל, מורה דרך הבקיא במורשת השומרונית, דאג מבעוד מועד לרכב ממוגן, כיאה לאזור בו מתנהל הטכס המיוחד, על פסגת הר גריזים בואכה שכם. על פסגת הר גריזים יש גם שריד לבירה ולמקדש השומרוני שהיה לב ליבו של עם רב של כשני מיליון שומרונים שחיו בשומרון לפני כאלף חמש מאות שנה.

באתר ההיסטורי של הר גריזים יש עדות לקיום תעשיית יין ושמן זית עם גת ובית בד גדולי מימדים, שיכלו להפיק יין ושמן בכמויות גדולות ביותר למקדש השומרוני ולתושבי האזור. עיקר הביקור במועד הזבח בהר גריזים הוא החג והטכס עצמו.

"השומרונים יכולים להיות גשר בין ישראלים לפלסטינים"

במתחם המיועד לזבח הפסח בלבד, החל פעם בשנה, נאספים 750 בני העדה השומרונית, כאשר כולם שווים – לבושים בגלימה לבנה וכיסוי ראש – ורק כוהני הדת, זקני העדה בני משפחת כהן, לבושים בגלימה צבעונית חגיגית.

השכונה השומרונית על הר גריזים לובשת חג וצעירי העדה מחולון ומהר גריזים, סובבים ומתראים ברחוב או בחצרות הבתים, בעוד המבוגרים יושבים בבתים או בחצר בחבורות ומתכוננים ליום הגדול.

לקראת השעה חמש אחר הצהרים, מתחילים להגיע כולם לתוך המתחם, כאשר אורחים ומטיילים מופנים לשבת ביציע המיועד לאורחים ורק מוזמנים חשובים יכולים להצטרף לרחבת הזבח, להתרשם ולשוחח עם בני השומרונים, ששמחים לספר על אורח חייהם.

כולם לבושים בגלימה לבנה וכיסוי ראש,  ורק כוהני הדת, זקני העדה בני משפחת כהן, לבושים בגלימה צבעונית. (צילום: אורי מלצר)

זקני העדה, בני משפחת כהן, בולטים בגלימותיהם הצבעוניות החגיגיות. (צילום: אורי מלצר)

התיישבתי לשיחה עם יוסף כהן, אחד מזקני העדה, שלדבריו הוא השביעי בתור לראש הפרמידה, הכהן הגדול. לצידי ישבו שתי אורחות של כהן – חברות של נכדו, פלסטינאיות שלומדות בביר זית וגם הן אורחות באירוע.

אומר יוסף: "אנחנו, השומרונים, יכולים להיות גשר בין ישראל לפלסטין, בין היהודים לערבים. אנחנו בתווך כבר מאות שנים ונמצאים בשכם מדורי דורות".

מיוסף כהן למדתי מעט על מנהג הזבח ומה יתרחש בשעות הקרובות. תוך כדי החיבוקים והנשיקות בין בני ובנות השומרונים ברחבה, התחילה להתלהט האש בששה בורות הזבח שנמצאים בשני צידי שביל הכניסה לרחבה. על קיר הטכס רשומים בארמית, שפתם של השומרונים עד ימינו, הפסוקים בתורה המספרים על יציאת מצרים. כהן הקריא לי בארמית את הפסוקים ואחד האורחים, יהודי חובש כיפה, הצטרף ואמר בעל פה את הפסוקים בעברית ושניהם שמחו להוכיח לי שמדובר בתורה אחת.

בשיחות עם בני עדה נוספים שמעתי מאייל צדקה הגר בחולון על אורח החיים היומיומי הכולל עבודה בחברת הייטק. אחדים מהשומרונים עטויי הגלימה הלבנה חבשו כומתה צה"לית, כי בני העדה החיים בחולון, משרתים בצבא ומעורים בחיי המדינה.

מוסיף ומספר לי יוסף כהן המכובד, כי בשנת 1924 מנו בני העדה השומרונית 134 נפש בלבד, שכולם גרו על הר גריזים המקודש לדתם. רק בשנות ה-50 של המאה הקודמת, עברו חלקם לחולון וכיום מונה העדה כ-750 נפש.

עקדת הטלאים

לאחר שכולם התאספו ואף רוב הטלאים שיעלו לזבח כבר כונסו בפינת הרחבה, נכנס הכהן הגדול עובדיה בן אשר, מלווה בפמלייה גדולה וברוב הדר, ומתחילות תפילות הפסח, כאשר כל משפחה מביאה את הטלה שלה (כיום כמעט כל משפחה מעלה כמה טלאים, על פי גודל המשפחה) לאזור העקידה והאוויר מתחיל להתמלא יראת כבוד ומתח לקראת השיא, בו לאחר שקיעת השמש, יורה הכהן הגדול על שחיטת הכבשים הצעירים בני פחות משנה.

התפילה היא בארמית ובנגינה הולכת ומתעצמת ולפתע מורחקים באגרסיביות כל הזרים והאורחים שאינם שומרונים. מרגע זה, ממש לפני מתן האות לשחיטה, אזור השחיטה חייב להיות טהור עם בני העדה בלבד, כי כל נגיעה של זר בבשר הטלה לפני השחיטה, יפסול את הטלה. ואז, באחת, כל השוחטים כורעים ובבת אחת עוקדים את הטלאים ומתחילה מלאכת הטיפול בזבח.

מצחם של כל בני העדה מסומן בכתם דם, זכר לסימון בדם של משקוף בתי בני ישראל לפני היציאה ממצרים. (צילום: אורי מלצר)

הסימון בדם הוא זכר לסימון משקוף בתי בני ישראל לפני היציאה ממצרים. (צילום: אורי מלצר)

ילדים בלבן מתהלכים בין העוסקים במלאכת הפשטת העור ונקיון הכבשים, כאשר כל אחד מבני ובנות השומרונים מסומן עם כתם דם על מצחו כזכר לסימון בדם של משקוף כל בתי בני ישראל לפני היציאה ממצרים.

הרחבה מתמלאת בדם הכבשים והמקום הופך לאטליז גדול וחגיגי. השומרונים אוכלים רק את בשר הכבש ומהחלקים הפנימיים מותרים רק הכבד והלב. כל שאר החלקים (טחול, ריאות וכו' ) נשרפים במדורה מיוחדת ואילו העור נשרף בששה הבורות המיועדים לצליית הבשר בשלב הבא.

זרוע ימין של הטלה אסורה על פשוטי העם ורק משפחת כהן רשאית לאכול את החלק הזה, שנתרם להם ע"י בני המשפחות האחרות בעדה. הטלה הנקי והמומלח משופד על סנדות עץ ארוכות ונעטף ברשת ברזל, על מנת לשמור שהבשר ישאר צמוד לשלד הטלה.

בכל אותו זמן, מי שלא עוסק במלאכת השיפוד או הכנות אחרות, מתרכז למפגש חברתי מלא שמחה ואושר, כאשר מטף ועד זקן חשים את שמחת החג המיוחד הזה לשומרונים.
צינת הלילה הקר על הר גריזים לא מורגשת מעוצמת חום התנורים הלוהטים המוכנים לקראת קבלת הטלאים המשופדים.

לאחר סיום ההכנות של שיפודי הטלאים הענקיים, נאלצנו לעזוב המקום ולעשות את דרכנו חזרה למרכז הארץ, שנראה מהר גריזים כמו מקום אחר, הרחק בכדור הארץ. לדברי אברהם טובל, השנה היו מעט מבקרים לעומת אלפי תיירים ישראליים שצבאו על ההר ואתר הזבח בשנה שעברה.

יש לציין שהעדה השומרונית מברכת אורחים ואינה גובה דמי כניסה לארוע הזבח. לדברי יוסף כהן, אין כוונה לשנות הנוהג של הכנסת אורחים בחגי השומרונים בפסח וגם בסוכות.

לאחר שעזבנו, הוכנסו השיפודים הענקיים לתוך הבורות הלוהטים ובבת אחת כוסו ברשת ברזל ובשכבת בוץ שהוכן מבעוד מועד, וכך שוהה הבשר הצעיר בחום כשעה וחצי עד שהוא מוכן.

עם פתיחת בורות הצלייה, לוקחת כל משפחה את בשר הטלה שלה הביתה, ושם מתכנסים כולם לחוג את הפסח באכילת בשר הזבח ומצות שנאפו מבעוד מועד. המצות הן רכות ועגולות. לפני הזריחה אוספים את כל שאריות הבשר ומביאים אותם בחזרה לאתר הזבח לשריפה ועם אור ראשון, לא נשאר כל זכר ל-44 הטלאים שעלו לזבח הפסח של השומרונים בשנת 3652 למיניינם.

לוח השנה השומרוני שונה מהלוח העברי ובכל שנה חל הזבח במועד אחר כך שבשנה הבאה יחול הזבח במוצ"ש ויש להתכונן לכך זמן רב מראש.

Print Friendly

על אודות דני בר

דני בר-טיולים וסגנון חיים http://www.danybar.co.il/ . אוהב וכותב על בירה, יין, אוכל, טיולים, תרבות, רכב וספורט מוטורי. כמו כן מדריך טיולים בחו"ל שתמיד משתף אנשים אחרים בדברים שכל כך אוהב
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, תיירות, תיירות בארץ, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.