לפני 70 שנה, ב-19 במארס 1944, פלשה גרמניה הנאצית להונגריה ופתחה את שערי הגיהנום ליותר מ-430 אלף מיהודי מדינה זו. במבצע בזק, שעוד לא היה כמוהו, רוכזו כל יהודי הונגריה מן הפריפריה ומן הכפרים בגיטאות שהוקמו בכל ערי הונגריה. כחודשיים לאחר מכן החל שילוחם של יהודי הונגריה לאושוויץ. התקדמותו של הצבא האדום אל עבר גבולות הונגריה הביאה את הגרמנים להאיץ את השמדת היהודים בכל השטחים שעוד נותרו בידם – בתוך שבועות ספורים בלבד גורשו לאושוויץ כ־450,000 יהודים.

עם סיום המשלוחים, ביולי 1944, לא היו עוד יהודים בהונגריה מחוץ לבודפשט. ריכוזם של יהודי בודפשט נדחה לשלב האחרון. ב-15 באוקטובר 1944, עם הדחתו של האדמירל הורטי מן השלטון בהונגריה, מונה הפשיסט האנטישמי פרנץ סאלשי, ראש מפלגת "צלב החץ", לראש הממשלה  ובכך הפך, למעשה, לשליט הבלעדי במדינה. עם עלייתו של סאלשי לשלטון הוסרה החסות מצד השלטונות ההונגריים ממנה נהנו עד אז יהודי בודפשט. כנופיות "צלב החץ" השתוללו ברחובות בודפשט. אלפי יהודים נרצחו ברחוב והושלכו אל נהר הדנובה אשר האדים מדם. עשרות אלפים נשלחו למסעות מוות ולעבודת כפייה. כמאה אלף מן היהודים שנותרו רוכזו בגטו בחודש דצמבר 1944 בתנאים קשים. במבצע ריכוז היהודים ושילוחם להשמדה, שיתפה רוב רובה של האוכלוסייה ההונגרית פעולה עם הנאצים הגרמנים. הגדילו לעשות מכל אנשי מיליציית "צלב החץ" הנאצית-ההונגרית, ששיתפו פעולה עם הנאצים הגרמנים בהתלהבות רבה וללא כל מעצורים.

לאחר המלחמה נתפסו רבים ממנהיגי "צלב החץ", ובהם סאלשי – אשר נשפט על ידי המשטר הקומוניסטי שקם, והוצא להורג בשנת 1946, ביחד עם כמה מחבריו למפלגה. סוף ראוי, אם כי מאוחר מדי, למנהיג הנאצי ההונגרי.

ועכשיו, 70 שנה אחרי, בבחירות שהיו בהונגריה בתחילת החודש, השיגה יורשתה של "צלב החץ" – מפלגת "יוביק" הניאו נאצית – הישג חסר תקדים: כ-21 אחוזים ממושבי הפרלמנט ההונגרי. בכך הפכה "יוביק" (JOBBIK) להיות מפלגת הימין הקיצוני הגדולה באירופה.

משמעות המילה "יוביק" בהונגרית היא כפולה: "טוב יותר" ו"ימני יותר" – ובשמה המלא קרויה המפלגה הזאת "התנועה להונגריה טובה (וימנית) יותר". זוהי מפלגה פשיסטית ואנטישמית, כשם שהיא נגועה גם בשנאת הצוענים – וראשיה אינם מנסים אפילו להסתיר זאת. "יוביק" מקושרת גם עם איראן וכפי שפורסם כבר ב"מגפון", במסמכים פנימיים במשרד החוץ, אף  מוזכרים בפירוש קשרי איראן עם המפלגה הימנית-קיצונית בהונגריה.

כך למשל נאמר, כי מפלגת "יוביק" ארגנה בבודפשט הפגנות תמיכה באיראן, נגד מאמצי ארה"ב לבודד אותה. עוד נאמר כי מפלגה זו גם מקבלת "תמיכה כספית משמעותית" מאיראן. באוקטובר 2011 משלחת איראנית בת 23 חברים ביקרה בכמה ערים בהונגריה, שבהם נבחרו ראשי ערים מטעם מפלגת הימין הקיצונית. מנהיג המפלגה וונה גאבור אף קרא לשלב את אנשי משמרות המהפכה האיראניים, כמשקיפים  בבחירות לפרלמנט האירופי, ביוני 2009.

בינואר 2012 קרא מרטון גיונגיושי, דובר המפלגה, לערוך רשימה של כל היהודים, כולל חברים בפרלמנט ההונגרי, "שמסכנים את המולדת". הוא טען כי עריכת הרשימה הכרחית בגלל המתח ברצועת עזה. אותו גיונגיושי, אגב, ניהל  קשרים עם איראן ואף השתתף בקבלת פנים, ל"יום המהפכה האסלאמית", ב-9 בינואר 2012. הבקשה של גיונגיושי,  לערוך את הרישום של היהודים, הגיעה לאחר ששר החוץ ההונגרי, אמר כי ארצו מעדיפה פתרון של שלום לסכסוך בין ישראל לפלסטינים. "אני חושב שמשבר כמו בעזה הוא זמן טוב לתעד את האנשים ממוצא יהודי שחיים כאן, בעיקר בפרלמנט ההונגרי ובממשלה ההונגרית, אשר מהווים סכנה לביטחון הלאומי", הסביר גיונגיושי.

היו עוד התבטאויות אנטישמיות חמורות מאוד מפי מנהיגי המפלגה הזאת. היו גם תקריות אנטישמיות ואנטי ישראליות – שהחמורה בהן הייתה, כאשר במשחק ידידות בכדורגל בין נבחרות ישראל והונגריה, נקראו לעבר שחקני נבחרת ישראל קריאות בנוסח "יהודים מלוכלכים", בוכנוולד" וקריאות אנטישמיות אחרות.

ברוב האירועים האלה יצאו ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבאן – ובכירים אחרים בממשל ההונגרי – בגינויים נגד גילויי האנטישמיות. אבל במבחן התוצאה – 21 אחוזים בפרלמנט למפלגה הניאו נאצית – הכישלון של מתנגדי הנאציזם והאנטישמיות בהונגריה הוא כישלון רועם. לא זו בלבד שכוחה של "יוביק" לא נבלם. להיפך, הוא גבר.

גם ישראל נכשלה בשורה התחתונה. בפברואר השנה זומן שגריר הונגריה בישראל, אנדור נאג', לפגישה במשרד החוץ בירושלים בה הביע בפניו הסמנכ"ל לענייני אירופה, רפי שוץ,  דאגה עמוקה משורה של אירועים אנטישמיים והתבטאויות קשות בזירה הפוליטית ההונגרית, המעמידים בספק את נכונותה של החברה ההונגרית להתמודד באופן  אמיתי ואמיץ עם עברה. גם לפני כן הביעה ישראל, במספר הזדמנויות, באמצעות השגריר אילן מור, את חוסר שביעות רצונה העמוק מהתגברות האנטישמיות בהונגריה. אפילו יו"ר הכנסת הקודם, ח"כ רובי ריבלין, תרם את חלקו, כאשר דרש במכתב לנשיא הונגריה, להוציא את "יוביק" מחוץ לחוק וכאשר מנע מיו"ר הפרלמנט ההונגרי לבוא כאורח הכנסת לטקס לזכרו של ראול ולנברג – לאחר שהתברר כי אותו פוליטיקאי השתתף בטקס לזכרו של פוליטיקאי אנטישמי.

אבל במבחן התוצאה – כל אלה לא הביאו תועלת רבה. ישראל לא הצליחה לבלום את הצונאמי האנטישמי.

עכשיו – 70 שנה אחרי – דרושה גישה אחרת, הרבה יותר תקיפה ואגרסיבית. בראש ובראשונה צריכה ישראל לגייס את האיחוד האירופי לקום מרבצו ולעשות מעשה. ישראל צריכה גם לגייס את ארה"ב (שדעתה נחשבת מאוד בהונגריה של היום) לנושא.

למדינות האיחוד האירופי כנראה "לא נעים" להתעסק עכשיו עם עלייתה של המפלגה הנאצית-אנטישמית בהונגריה. אולי צריך להזכיר להם נשכחות משנות ה-30 המוקדמות, כאשר אז התעלמו מהתעצמות כוחו של היטלר. להיטלר לקח קצת יותר מ-8 וחצי שנים לעלות לשלטון, מאז שזכה במאי 1924 לשישה וחצי אחוזים בבחירות. כמה זמן זה יקח ל"יוביק", אם לא יבלמו אותו?

חשוב לדעת: עדיין לא מאוחר. עדיין הרוב בפרלמנט ההונגרי אינו אנטישמי ואינו נאצי ועדיין הוא יכול לגייס רוב כנגד כוחו של הימין הקיצוני. רובו של הציבור ההונגרי, או לפחות חלקו הגדול, מתנגד עדיין  ל"יוביק", סולד ממנה וחושש מהתחזקותה. יש בהונגריה גם כוחות דמוקרטיים לא מבוטלים – ובתוכם רבים אוהדי ישראל והיהודים. אבל דרוש כוח מבחוץ, שיתן את הדחיפה האגרסיבית.

גישה תקיפה מצד האיחוד האירופי היא, אולי, השוט היעיל ביותר – שיאלץ את ההונגרים לפעול כנגד "יוביק". הדבר האחרון שהונגריה צריכה בימים אלה – היא עימות ראש בראש עם האיחוד האירופי, שבו היא חברה. יש להם מספיק צרות גם כך.

[related-posts]