Skip to content

"כרמינה בורנה" בפילהרמונית: חושניות משכרת

המנצח האמריקני הצעיר ריאן מק'אדמס סחף את הפילהרמונית לביצוע מבריק של "כרמינה בורנה". את הקונצרט בבנייני האומה בירושלים פתחה ילדת הפלא אליסה ולרשטיין, שריחפה על מיתרי הצ'לו בביצוע הקונצ'רטו במי במול מז'ור מאת שוסטקוביץ'
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

★★★★★

בצליל מלא עומק מצמרר ותשוקה, ובריתמיות "קפיצית" מדויקת פתחה הצ'לנית אליסה ולרשטיין  את נגינת הקונצ'רטו במי במול מז'ור מאת שוסטקוביץ' בקונצרט של הפילהרמונית בבנייני האומה בירושלים. ילדת הפלא האמריקנית (31), ריחפה על מיתרי הצ'לו כשהתזמורת נענית לה בדייקנות מופתית ובליריות מדובבת.

מרגשת. ולרשטיין. צילום: Harald Hoffmann

ריאן מק'אדמס, המנצח האמריקני הצעיר (31), שנקרא ברגע האחרון להחליף את המנצח הספרדי הוותיק (81) רפאל דה בורגוס, הצליח, למרות מיעוט החזרות, להפגין שליטה מרשימה בתזמורת. וכך הפך למרתק משחק הלייטמוטיב החוזר בכלי הנשיפה ובתזמורת, וכך גם הניגוד מלא הקסם בין הליריות המדובבת של הצ'לו לנגינת הפעמונייה. הצליל הצורם במכוון של כלי הנשיפה מהעץ הפך לדיאלוג מרתק בין הצ'לנית לקרן.

 בנגינתה של אליסיה הפכה הכרומטיות של שוסטקוביץ' לחודרת פרי בטן ומרעידה את נימי הנשמה. דומה היה שניתן לחוש בעליל את הבדידות של ערבות הטייגה הרוסית כשירדה אליסייה לאפסי צליל, שממנו בקע לפתע פורטה פתאומי. לעתים היה נדמה שזו נעימה "כמעט יהודית" בעומק הרגש המרטיט שלה. הקשת הרחבה שלה והצליל האינטנסיבי, ומאידך הפלסטיות המחשמלת של הפיציקטו (פריטה על המיתרים) והדיאלוג של הצ'לו עם הקסילופונים והתופים – היו סוערים ומרתקים.

ריאן מק'אדמס, חתן פרס שולטי לניצוח, הצליח להביא את התזמורת לביצוע מבריק וסוחף, ולהבליט את האירוניה הסרקסטית ואת התזמור המופלא של שוסטקוביץ'. האזכור הנועז לשיר העם הגיאורגי החביב על סטאלין – "סוּלִיקוֹ", היה בולט וחריף. את המחול הכפרי הסוער וסדרת הגליסנדי (ההחלקות על צלילים) מלאי הברק חתמה התזמורת בברק כאשר הצ'לנית מבליטה את הקדרות ואת הפיוט של הקונצ'רטו. לפסגת הרוחניות והאינטימיות הגיעה הצ'לנית בנגינת ההדרן – בּוּרֶה מתוך הסוויטה השלישית של באך בדו מז'ור.

שולט. מק'אדמס. צילום: kristin hoebermann

מפסגת האינטימיות הלירית עברה התזמורת לחגיגה יצרית סוערת ולביצוע מלא חושניות וברק של כרמינה בורנה. הקנטטה שכתב המלחין הגרמני קרל אורף,  הפכה ליצירת הדגל של המשטר הנאצי בבנאליות ובפאגאניות שלה. בקצביות סוחפת, שהבליטה את פראות שינויי הקצב, פתחה המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני, שתוגברת עם קבוצת זמרים ממקהלת האיחוד, את ביצוע השירים החילוניים שליקטו נזירים שמרדו בכל מוסכמה כנסייתית לפני אלף שנים.

שירי הטבע, היין והוללות היצרים זכו לביצוע מרשים: קולות הבסים והטנורים המופלאים של המקהלה המתוגברת שרו בדיקציה מדויקת  ובלחש-נחש רוחש רוע כאשר הנשים שרות באי ניקיון מעל לרגיסטר הטבעי של המקהלה. הכול היה בחינגה זו שזכתה ע"י אורף לתזמור ססגוני ובלתי שגרתי: חטיבה ענקית של  פעמוניות וכלי הקשה; סולו מרטיט של הכנר הראשי; שירה מחוספסת גרונית של ה"נזירים"; פעמונייה, קסילופונים, תופים; ובחלק השני פריטה מלאת עליצות שנשמעה כאילו נוגנה בתזמורת מנדולינות ענקית; ובעיקר שיכרון קצב פראי, שבו שלט המנצח "ביד חזקה ובזרוע נטויה".

הדיסוננסים הצורמים הנהדרים דרו בכפיפה אחת עם קטעי סולו ליריים בחליל ובמקהלה. יחד עם קצביות זורמת והומור סרקסטי – זכו לביצוע פלסטי מלא חושניות משכרת. החספוס הגס ה"מדיאבאלי" ("היְמֵיבֵּינַיְמִי"?), שבו מתואורות בפרוטרוט תלאותיו של "הברבור הצלוי" בגוף ראשון,– זכו לביצוע מלא פאתוס כובש.

מקהלת הילדים אנקור בהדרכת דפנה בן יוחנן שרה את תפקידה הקטן בניקיון אך בקולות חיוורים מדי. מבין שלושת הסולנים המשובחים בלטה בעיקר הסופרן לורה קלייקום בשירתה ובכישרון משחקה הדרמטי. זמר הקונטרה-טנור יניב ד'אור בתפקידו הקטן היה מצוין. רק לבריטון  הקנדי יו רסל היה קול קטן ומעוך קמעא לתפקידו הדרמטי.

"הגורל סובב כמו גלגל",סיכמה המקהלה את "מוסר ההשכל". לנו כקהל מאזינים לא נותר אלא להתפעם מיפי הביצוע הפלסטי-תיאטרלי של שיכרון הקצב והחושים, שזכה לביצוע מרתק דווקא בשל ניצוחו של מק'אדמס, שלא הניח לקנטטה הארוכה להתפורר ולו לרגע.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן