אתמול (יום שישי) פונו 1700 דיירי הבניין המפורסם ביותר במרסי (צרפת). 1700 איש מ-377 דירות בבניין שהפך לדוגמא ומופת לתכנון ארכיטקטוני סוציאלי (והפך למגורי יוקרה בדרך) מאת: עמית מנדלזון (מרסי, צרפת) 160 מטרים אורך, 24 מטרים רוחב ו-56 מטרים גובה, מפלצת בטון אדירת מימדים, קלאסיקה בסגנון הארכיטקטורה המודרנית. מי שקרא אי פעם את הספר "כמעיין […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
אתמול (יום שישי) פונו 1700 דיירי הבניין המפורסם ביותר במרסי (צרפת). 1700 איש מ-377 דירות בבניין שהפך לדוגמא ומופת לתכנון ארכיטקטוני סוציאלי (והפך למגורי יוקרה בדרך)
מאת: עמית מנדלזון (מרסי, צרפת)
160 מטרים אורך, 24 מטרים רוחב ו-56 מטרים גובה, מפלצת בטון אדירת מימדים, קלאסיקה בסגנון הארכיטקטורה המודרנית. מי שקרא אי פעם את הספר "כמעיין המתגבר" של אין ראנד, שפורסם 9 שנים קודם לכן, לא יוכל, שלא לקבל את הרושם, שהארכיטקט הנודע לה קורבוזייה (Le Curbusier) שאב ממנו את ההשראה ל-Cite de la Radieuse.
אל תטעו לרגע, לא מדובר במבנה יפה או מפואר, וגם לא בזה ייחודו. מדובר במבנה בטון ללא שום אלמנט דקורטיבי פרט למרפסות צבועות. המבנה כולו מבטון גלוי, והוא עונה בדיוק לקונספציה של: (Less is more) (פחות זה יותר), ששלטה בסגנון הארכיטקטורה המודרנית. תפיסה זו גררה בהכרח מצד מתנגדיה את המשפט: Less is a bore (פחות זה משעמם).
משעמם ? לא בטוח. אולי לא יצירת מופת בסגנון מיכלאנג'לו אבל בהחלט מבנה מעניין:
המבנה הוקם בשנת 1952 ובו 377 דירות דופלקס, 1700 דיירים, רחובות פנימיים, בית ספר, גן ילדים, מסעדה ואפילו אולם ספורט ובית מלון. זה בדיוק החזון של מגורי פועלים בנוסח אין ראנד. אלא מה ? המיקום הפיזי של המבנה בפרבר הדרומי של העיר הפך אותו עד מהרה למגורי יוקרה, ולא נשאר שריד לסוציאליזם שבו.
אבל גם לה קורבוזייה בוער…
אתמול (יום שישי) בלילה התפתחה דליקה באחת הדירות, שהתפשטה במהירות וכילתה 8 יחידות דיור על פני שלוש קומות, ולקחה איתה בדרך את מערכת החשמל והמים, כל זאת בחורף קר במיוחד. 100 איש נפגעו מהעשן. הכבאים עמלו כל הלילה לכבות את האש מחד ולפנות את הדיירים מאידך. פרוייקט מורכב למדי. היום (יום שבת) הכבאים עדיין במקום כדי לוודא, שכלום לא יתחיל לבעור שוב ולחקור מה מקור השריפה.
כל התמונות:
עמית מנדלזון
13 בפברואר 2012 @ 13:01
כולנו נפלנו בפח הזה בדיוק באותה תקופה. המצחיק הוא שהדוגמה הקלאסית לכשלון של הרעיון הוא שכל המבנים הללו שנקראו "סוציאליים". כולם בלי יוצא מהכלל היום מגורי יוקרה. אגב הווארד רוארק הוא במרד הנפילים אם אינני טועה, ולא כמעיין המתגבר.
שרית פרקול
13 בפברואר 2012 @ 13:45
כמעיין המתגבר, כמובן.
צבי גורן
13 בפברואר 2012 @ 11:51
נדהמתי לקרוא בכתבה השוואה בין הארכיטקטורה של קורבואזייה לבין זו שהרומן "כמעיין המתגבר" מתייחס אליה. ככל הידוע ההשראה למתואר ברומן של איין ראנד הייתה הארכיטקטורה של פרנק לויד רייט – השונה לחלוטין, כפי שניתן לראות בעמוד התמונות של יצירותיו http://www.google.co.il/search?q=frank+lloyd+wright&hl=iw&prmd=imvnsob&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ei=S9Y4T5zIHpO68gP7tLy-Ag&ved=0CEQQsAQ&biw=1280&bih=685 .
עמית מנדלזון
13 בפברואר 2012 @ 12:04
ידידי היקר אתה טועה וצודק כאחד. אתה טועה כי ראשית הבנין המתואר נבנה 9 שנים לאחר פרסום ספרה של אין ראנד כך שאין שום מניעה שלה קורבוזייה לקח את העקרונות ויישם אותם 9 שנים אחרי כן, בלי בכלל לגעת בנושא פרנק ללויד רייט. המבנה בנוי בדיוק באותה צורה בה אין ראנד מתארת את ה"מגורים הסוציאליים" וזה כולל את כל השירותים, הדירות, וכמובן המבנה הארכיטקטוני הגס שמבוסס על בטון גלוי ו…תו לו.
אתה צודק כי אין ראנד באמת קיבלה את ההשראה מהמבנים של פרנק ללויד רייט. זה לא אומר שלה קורבוזייה לא תכנן בניינים דומים, הרי מדובר בתקופה לא באדם בודד ולה קורבוזייה ופרנק ללויד רייט תמיד מוזכרים באותה נשימה
שרית פרקול
13 בפברואר 2012 @ 12:53
כמעיין המתגבר… מזכיר נשכחות. לנצח נחקק לי דימוי של האוורד רוארק, האדריכל חסר הפשרות 🙂
אם כי האובייקטיביזם של איין ראנד, שכל כך היה טרנדי בשנות ה-70 והרשים אותי מאוד כנערה (במיוחד הקונספט של "מרד הנפילים") נראה בדיעבד כל כך הזוי.