עורכי הדין ד"ר אלקנה לייסט, הסנגור הציבורי המחוזי של תל אביב, ועו"ד איתי הרמלין מהקליניקות של אוניברסיטת תל-אביב – סנגוריו של רומן זדורוב, שמרצה מאסר עוולם בגין רצח הילדה תאיר ראדה – הגישו ערעור לבית משפט העליון על הכרעת הדין שנתן בית המשפט המחוזי בנצרת לפני כחודש וחצי, שקבע כי ראיות החדשות אותן הביאה הסנגוריה לפניו  "אינן מובילות למסקנה חלופית זולת הרשעת הנאשם".

כך  פסקו פה אחד שלשת השופטים: נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט יצחק כהן, והשופטים אסתר הלמן ובנימין ארבל. הכרעת דין זו באה לאחר שזדורוב הורשע שלוש וחצי שנים קודם לכן בבית המשפט המחוזי בנצרת ברציחת הילדה בשירותים שבבית ספרה.  זדורוב ערער בעליון ובית המשפט הורה לבית המשפט המחוזי לבחון את הראיות החדשות שהניחו הסנגורים לפתחו.

בערעור טוענים הרמלין ולייסט "שבית המשפט המחוזי שגה בכך שהסתפק בגביית שתי הראיות הנוספות שבית המשפט העליון הורה לו לגבות, וסירב לזמן לעדות לפי בקשת ההגנה את ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, התומך בעדותה של ד"ר פורמן באשר לכך שבגופה סימנים לפגיעה באמצעות סכין שלהבו משונן, וזאת בניגוד להודאת המערער במשטרה (שממנה חזר)".כזכור, טענה התביעה כי זדורוב שיסף את גרון הנרצחת בסכין יפנית אותה השליך אותה והיא מעולם לא נמצאה. עדויות המומחים שהביאו סנגוריו טוענות כי הסגין בה נרצחה הילדה היתה בעלת להב משונן. לו היה בית המשפט מקבל טיעונים אלו היה רומן זדורוב מזוכה. "ליד אחד החתכים בגופה (בסנטר) יש סימנים לכך שהחתך נגרם באמצעות סכין שלהבו משונן, ולא סביר כלל שנגרם באמצעות סכין יפני (שלהבו ישר). כפי שיוסבר בהמשך, העובדה שליד החתכים האחרים בגופה לא נמצאו סימנים לכך שבוצעו בסכין משונן, אינה מלמדת האם בוצעו בסכין ישר או משונן. זאת ועוד, גם שימוש ע"י הרוצח בשני סכינים, שאחד מהם בעל להב משונן, סותר את הודאתו של זדורוב, שבה מדובר בשימוש בסכין יפני בלבד", נטען בעתירה.

זדורוב, שדובב בתאו על-ידי מדובב שאמינותו הוטלה בספק, הודה לכאורה כי השתמש בסכין יפנית. עוד טוענים הפרקליטים כי בכל הנוגע לטענת התביעה בדבר טביעת נעלו של זדורוב על מכנסי הג'ינס אותן לבשה ראדה, ואותן קיבל בית המשפט, מוטעות מיסודן. התביעה הציגה בעת משפטו של זדורוב צילום כתם דם על מכנסיה של הילדה אשר לטענת מומחה המשטרה רפ"ק שור, נטען כי זוהי טביעת נעלו של הרוצח כשטיפס מעל הגופה על מנת להימלט מתא השירותים. הסניגורים ערערו על קביעה זו בעת הדיון החוזר ובערעור שהוגש נטען כי "לאור חולשת הקביעה של רפ"ק שור בקשר להתאמה בין סימני הדם על הג'ינס לנעליו של המערער, יש לקבוע כי לא הוכח שטביעתו של המערער נמצאה בתא השירותים. קביעת ההתאמה של רפ"ק שור איננה יכולה לעמוד, אף מבלי שתעומת עם חוות דעת אחרת. עדותו של בודזיאק הייתה צריכה לקבל עדיפות עליה. בית המשפט פסל עדות זו מלכתחילה על סמך טעות ותוך הפעלת אמות מידה לא הוגנות. על כל פנים, על פי פסק דין מצגורה היה צריך לתת משקל אפסי לקביעת ההתאמה של רפ"ק שור".

בפסק דין מצגורה מתח בית המשפט העליון ביקורת על תחום השוואת טביעות נעליים. לטענת ההגנה, "הערכה נכונה של עדויות המומחים הייתה מבהירה כי הודאתו של המערער איננה מתאימה לשני ממצאים אובייקטיביים נוספים – הסימנים שהותיר כלי הרצח, וחבלות המעידות על הדרך בה אירע הרצח. כמו כן הערכה נכונה של עדויות המומחים הייתה מראה כי אין כל ראייה פורנזית אובייקטיבית המסבכת את המערער בביצוע הרצח, כי לא דרך על מכנסי המנוחה. כמו כן יש לתת משקל מלא לראיות הפורנזיות המזכות – שלוש טביעות נעל בדם המצויות במיקום כזה בזירת הרצח, עד שקיימת סבירות גבוהה מאוד שהם של הרוצח האמיתי, כאשר מוסכם על הכל כי אינן של המערער".

לסיכום כותבים הפרקליטים כי "פסק דינו של השופט בנימין ארבל, שצורף להרכב רק בשלב גביית הראיות הנוספות, רצוף תיאורים שגויים של הראיות". זאת ועוד: "בולט במיוחד התיאור השגוי לכל אורכו של תוכן הודאתו של המערער. השופט ארבל כותב כי לפי ההודאה המערער פגש את המנוחה ליד דלת השירותים, בעוד שלפי ההודאה פגש אותה במדרגות. השופט ארבל כותב שהמערער דחק את המנוחה אל חדר השירותים, בעוד שלפי ההודאה הוא עקב אחריה לתוכם. השיא הוא שהשופט ארבל כותב מספר פעמים שלפי הודאת המערער הוא טיפס אל תא השירותים השכן, בעוד שלפי שחזורו של המערער הוא קפץ מעל דלת התא. השופט ארבל אף כותב שהעקבות שאותן "מצא" רפ"ק שור על מכנסי המנוחה תואמות יציאה לתא השכן. לטעות זו משמעות קריטית, שהרי מסלול היציאה מן התא שמתאר השופט ארבל לא רק שאינו תיאור המסלול ש"שחזר" זדורוב, אלא שהוא מסלולן של "הטביעות המזכות", שנמצאו בתא, ואינן טביעות נעליו של זדורוב".