הצילומים הראשונים של משה מילנר, בעת שירותו הצבאי כצלם, היו של הרמטכ"ל דאז, יצחק רבין. באותם ימים ראש הממשלה ושר הביטחון היה לוי אשכול וגם אותו הנציח מילנר במצלמתו. בהמשך, הצטרף מילנר ללשכת העיתונות הממשלתית והמשיך לצלם את הצמרת המדינית שלנו מאז ועד היום, כצלם הרשמי של הלשכה, וליווה תשעה ראשי ממשלה. "אתה מלווה אותם ברגעים הכי קשים, במלחמות, ברגעי לחץ, במשברים, בקבלת החלטות וגם ברגעים אופטימיים של שלום", הוא אומר.

ומה בנוגע לרגעים אינטימיים? כאן המצב יותר מורכב. ראשי ממשלה לא אוהבים שתופסים אותם לא מוכנים, למשל, ברגעי חולשה או מבוכה. כאן נכנסים לפעולה יועצי התקשורת ש"שומרים" על הבוס ומנסים להכתיב לצלמים, לא תמיד בהצלחה, מה ואיך לצלם. ויש גם מצבים אחרים: יצחק רבין למשל, בהיותו ראש ממשלה, צולם כמעט מכל זווית אפשרית, אבל ביקש תמיד שלא יצלמו אותו בזמן שהוא אוכל.

"זיכרונות ממשלתיים", תערוכת הצילומים הייחודית של מילנר במוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי, שנפתחה אתמול, בהחלט ראויה להיפתח ביום העצמאות ה-66 למדינת ישראל. בתערוכה, שמבחר צילומים ממנה מופיעים כאן, מציג מילנר תשעה מראשי ממשלת ישראל, במועדים המשיקים לאירועים היסטוריים של המדינה. צילומים נדירים, שבהם מנהיגי המדינה משתקפים לעיני המתבונן ללא איפור או מסיכות, ללא תפאורה או הכנה מיוחדת. כמות שהם, בעיני הצלם הרשמי והאישי.

עם גולדה מאיר מילנר היה גם ברגעים הקשים של טרום מלחמת יום הכיפורים, עישן איתה סיגריות וירג'ניה ותיעד אותה באינטימיות רגישה, בארץ ובחו"ל. "היא הייתה יותר גבר מהרבה גברים אחרים", הוא אומר. אני אוהבת את התמונה שבה מתועדים יחד, מתפקעים מצחוק, גולדה מאיר ונשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון – צחוק גדול שמעיד על רגע של שחרור בעת קשה מאוד: כאשר על גולדה להגיע להחלטה הרת גורל לגבי מצב ישראל ואויביה ערב המלחמה הארורה ההיא. צחוק הגורל. בזמן המלחמה ואחריה גולדה כבר לא צחקה.

מילנר חזר לצלם את רבין בשנת 1974 כאשר נבחר לתפקיד ראש הממשלה והיה איתו גם כאשר הופלה ממשלתו בשל טענת השותפים הדתיים לחילול שבת שהתרחש כאשר הגיע לארץ מטוס ה- F-15 הראשון בשנת 1976. יום הולדתו של מילנר חל ב-4.11  וכך, באחד הרגעים הדרמטיים ביותר בימי המדינה, נעדר ממשמרתו ולא עבד ביום שבו רבין נרצח. למחרת הרצח מזכירתו של רבין העבירה למילנר מכתב אישי שכתב לו רבין לכבוד יום הולדתו. 

מנחם בגין נחשב הכי נגיש והכי פחות נרגש מעצם נוכחות המצלמה. לדברי מילנר הוא צילם אותו בכל מקום –"גם בבית עם פיג'מה, גם ברחוב וכד'. הוא לא התערב בצילומים ונתן יד חופשית לגמרי". באופן הכי ברור מילנר היה הראשון לתעד את לחיצת היד ההיסטורית של סאדאת ובגין לקראת חתימת הסכם השלום בין מצרים לישראל, בנוכחות נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, ואף התלווה למשלחת ישראל לקמפ-דיוויד בארה"ב בשנת 1978. 

מילנר צילם את בנימין נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, כולל הוראות איך ומתי להצטלם ומאיזה צד. "אני זוכר שבמסוק לכיוון רצועת עזה" מספר מילנר, "נתניהו אמר לי – אתה לא מצלם אותי עם ערפאת". חשבתי שהוא עושה שגיאה ואמרתי לו: "לי אין בעיה לא לצלם אותך עם ערפאת, אבל קח בחשבון שערפאת בעצמו יביא צלם. נתניהו התרכך ואמר: אם הוא יביא צלם – אז גם אתה תצלם. ובאמת, אחרי שהוא ראה שערפאת הגיע עם צלם, צילמתי אותם לוחצים ידיים". 

אחת התמונות היותר משעשעות בעיני היא תמונתו של ברק עם משקפיים לבנים, בהתבוננו גבוה לשמיים ועניבתו מתנפנפת ברוח. הייתי מהמרת שזאת תמונה שמילנר "גנב" בלי שאף אחד הרגיש, אך לדבריו, את כל התמונות של ברק ניתן היה לפרסם רק לאחר שקיבלו אישור מראש. כך הוא הנציח ספונטניות מתוכננת היטב. מילנר צילם גם את אהוד אולמרט ולדבריו הוא היה חביב וחברותי במיוחד. 

את אריאל שרון פגש מילנר לראשונה במלחמת יום הכיפורים, בגדה המערבית של תעלת סואץ, אחר כך כשר חקלות וראש ממשלה. "לשרון כראש ממשלה היו יחסים מאוד טובים עם הנשיא בוש. הוא מאוד העריך אותו והתקשורת ביניהם הייתה מאוד טובה וזה בלט מאוד בתמונות שלהם יחד".

נראה שיחסיו של מילנר עם  ראש הממשלה ואחר-כך נשיא המדינה שמעון פרס, נעשו עם הזמן ליחסי כבוד וידידות מעל ומעבר לתפקיד, ומילנר אף זכה לחגיגת פרידה במעמד הנשיא-החבר. זיכרונותיו מהצילומים של פרס טבולים בחוויות חיוביות וחיוניות כמו למשל פגישתם עם מארק צוקרברג, מייסד ומנכ"ל פייסבוק. מילנר לא חוסך שבחים מהנשיא ומאוד מתרשם מהכבוד ומההערצה שהוא זוכה להם ברחבי העולם. 

את התערוכה המעניינת אוצר אלכס ליבק, שבעצמו נחשב כאחד הצלמים הבכירים בישראל (זכור, בין היתר, מהצילום הבלעדי של המחבלים מפרשת קו 300). ליבק צלם עיתונות משנות ה-80, ידוע בעבודתו המיוחדת במינה ואף זכה בפרס ישראל בצילום בשנת 2005. 

התערוכה "זיכרונות ממשלתיים" תהיה פתוחה עד 30 ביוני, במוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל-חי