הנאכבה – האם באמת פשענו, עווינו, חטאנו?

עיסוק היתר בשאלת הפליטים הפלסטינים איננו רלוונטי. אין בו תוחלת. הקמת מדינה היא דבר אלים ומי שיש לו דרך אחרת לעשות את הדברים בשכונה הקשה הזו, שיקום. אנו מסרבים להכיר בכך שהבעיות שלנו נמצאות בכלל במקום אחר

Print Friendly

במסגרת פוזיציית הלוקסוס שהשמאל בישראל בחר לחיות בה – בתוך עולם דמיוני אידיאלי, בו הערכים האוניברסליים שולטים וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ – עולה גם סוגיית הפליטים הפלסטינים, שאלת "הנכבה". איך אפשר לקום בבוקר וללכת לישון עם ערב כשרגשות אשם כבדים כל כך מלווים אותך. נדרשת כאן פעולת מירוק עצמית והצטדקות לאומית שלא ידענו כמותה: פשענו, עווינו, חטאנו.

השיח הציבורי המאפיין את חיינו מרבה לעסוק בשאלות שלא מביאות אותנו לשום מקום. אנו מצטיינים בכך. דפי העיתונות גדושים במלל שכזה. עולמות נהפכים, ואנו מוכנים אף לאכול איש את רעהו. כך למשל, אנו מפטפטים את עצמנו לדעת בשאלות השלום והביטחון וחברה וכלכלה, ומתעלמים לחלוטין משאלות הכרוכות בהתנהלות החיים הציבוריים במדינה. מה יותר נשגב ומרומם מאשר להתווכח עד בלי די בנושאים אלה. אכן אלו שאלות חשובות, אך מרביתן, עם כל האבסורד שבדבר, איננו בשליטתנו המלאה ומוטב שנעסוק באותם דברים שהשפעתנו עליהם גדולה.

אירוע לציון יום הנכבה באוניברסיטת ת"א (צילום ארכיון: איתן אלחדז)

אירוע לציון יום הנכבה באוניברסיטת ת"א (צילום ארכיון: איתן אלחדז)

אנו מסרבים להכיר בכך שהבעיות שלנו נמצאות בכלל במקום אחר. איננו רוצים לרדת מן האולימפוס אל רחובות חיינו היום יומיים הספוגים זעה, ולברר לעצמנו מה עלינו לעשות כדי להגיע להסכמות לאומיות נרחבות, כדי שנוכל לנהל שיח ציבורי פורה ואיכותי בתוכנו, ושנשכיל להציב לעצמו מטרות ריאליות ולהכין תכניות בנות ביצוע. שנפעל בנמרצות להטבת חיינו במדינה ולשיפור אורחותיהם.

אכן, לערבים הייתה כאן "נכבה". מדינת ישראל קמה על חורבותיהם של כ-400 כפרים ושכונות ערביות בערים כמו צפת, חיפה, יפו, רמלה ולוד. מתוך אוכלוסייה של כ-800,000 ערבים שחיו בארץ ישראל עם הכרזת המדינה כ-600,000 פלסטינים ברחו, גורשו ולא הורשו לחזור לבתיהם, ומרבית הכפרים בהם חיו נהרסו כליל במלחמה השחרור על חייה וקיומה של המדינה הצעירה שזה עתה הוקמה. זו הייתה המציאות ואיש בישראל איננו מתכחש לה. בספרו  הרחב והגדול של ההיסטוריון בני מוריס "1948" הדברים כתובים שחור על גבי לבן ובפירוט רב – כפר כפר ומבצע מבצע.

אני בא לטעון כאן כי עיסוק היתר בשאלת הפליטים הפלסטינים איננו רלוונטי. אין בו תוחלת. הקמת מדינה היא דבר אלים. ומי שיש לו דרך אחרת לעשות את הדברים בשכונה הקשה הזו,  שיקום. בני מוריס עצמו בריאיון עיתונאי שקיים לפני מספר שנים – אף שבעברו השתייך לקבוצת ההיסטוריונים החדשים, שיצאו נגד האתוס הציוני השגור – התבטא ואמר כי מלחמת השחרור הייתה הזדמנות היסטורית שלא תחזור לגרש אף יותר ערבים משנעשה, תוך שהוא מצביע על הפרובלמטיקה בקיומו של מיעוט ערבי גדול במדינה.

בהחלט עלינו לבחון את עצמנו יום יום, באיזו מידה הדברים יכולים וצריכים להיעשות אחרת, בכל תחום בחיינו, ולא רק באשר לפלסטינים. שאיפתנו ההיסטורית לשלום ולחיים ערכיים ומוסריים חייבת להימשך אך לעולם היא לא תבוא לסיפוקה. חברה של בוגרים חייבת לחיות בעולם ממשי וזה מחייב התמודדות עם דילמות מוסריות לרוב, עם כך שלא הכול נתון בידינו, ולהישמר ממגמות גאוליות למיניהן האורבות לנו כבני אנוש בכל פינה.

[related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי"]

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על הנאכבה – האם באמת פשענו, עווינו, חטאנו?

  1. מאת מנצל‏:

    שאיפות היסטוריות לשלום הן מס שפתיים בלבד כשמשהו כמו גירוש שליש אוכלוסיה הוא נושא שלא ראוי לדבר עליו בעינייך, וחלק מהאנשים האלה עוד חיים! כשהציבור היהודי יהיה מסוגל לשחרר מהשואה שקרתה כמה שנים כבר לפני כן הוא יוכל לבוא בטענות לאחרים. שלום הוא הבנה בין שני עמים, בגלל שהרבה יהודים כמוך איבדו את הרצון להבין זו הסיבה האמיתית שאף פעם לא יהיה כאן שלום.

    • מאת נמרוד נוי‏:

      היי למנצל,
      אינני מציע שנתעלם מנושא הנכבה. להפך, הדגשתי שהדברים ידועים וכתובים לפרטי פרטים בספר ההיסטוריה החדשה שלנו. מאחר והמציאות כיום היא שבלתי ניתן להשיב את הפליטים לתחומי ישראל, אני סבור שזה לא רלוונטי לעסוק בעניין זה. לצערי, הלוואי והיה ניתן להשיג שלום דרך הבנה בין שני העמים. לצערי הדברים הם הרבה יותר מורכבים ומרביתם אין לנו שליטה עליהם. הם לא תלויים במה שאנו נעשה. לאנשים המכוונים יתר לערכים מאוד מאוד קשה לקבל דרך התמודדות שכזו עם המציאות. הם מחפשים גאולה דרך כך שהם מרוממים את עצמם בערכים ובאידאולוגיות. אך דרך זו איננה עובדת, ואני מציע לכולנו לתת מקום בתוכנו גם לדרכי תקיפה והתמודדות אחרים. לגישות יותר ענייניות ויותר מקצועיות.

      • מאת אלעד‏:

        "דרך התקיפה האחרת" שקובעת מציאות יותר מכל בעת הזאת (דרכו של גוש אמונים) איננה ענינית או מקצועית אלא אידאית-דתית.

        אני מסכים אתך שהשמאל הציוני לא יחור לשלטון לפני שיציג מנהיגות פרגמטית שממשיכה את התובנות של רבין, שרון-קדימה וראשי השב"כ. בינתיים הוא יכול למלא תפקיד חשוב יותר בתור אופוזיציה וזן התחלה טובה.

        אבל הטענה שערכים זה פאסה, דרך שאינה עובדת – זו דרך המלך למעשי איוולת ונבלה הגדולים ביותר.

  2. מאת אלעד‏:

    "מתוך אוכלוסייה של כ-800,000 ערבים שחיו בארץ ישראל עם הכרזת המדינה כ-600,000 פלסטינים ברחו, גורשו ולא הורשו לחזור לבתיהם… זו הייתה המציאות ואיש בישראל איננו מתכחש לה. בספרו הרחב והגדול של ההיסטוריון בני מוריס "1948" הדברים כתובים….."
    איש לא מתכחש לכך? והראיה היא ספר פוסט ציוני שנקרא על ידי חלקיק אחוז מהאוכלוסיה?.
    המיינסטרים הישראלי מתכחש לכך, אינו נחשף לכך, ומאמין כדברי נפתלי ש "אין שני נראטיבים".
    הלואי שהגישה שאתה מציג הייתה כזו שאיש בישראל אינו מתכחש לה.
    ואגב אינני יודע לאיזה שמאל אתה מתכוון שחפץ בשיבת הפליטים. אילו שוליים שבשוליים. הצגת כל השמאל כפוסט ציונים אינה עולה בקנה אחד עם "דיון מושכל ולא מתלהם".

    • מאת ניר‏:

      אלעד מיפתח במלחמה ולמה מי לא הסכים לחלוקה??????????

      • מאת אלעד‏:

        התגובה אינה קשורה כלל להערה
        הכתבה ציינה כאילו הציבור היהודי כיום מודע לרקע לבעית הפליטים48. זה פשוט לא נכון ועל כך הערתי.

        לגבי שאלתך הרטורית. למי שמותקף במלחמה אין זכות לגרש אוכלוסיה אזרחית מעבר לצרכים מבצעיים או זכות למנוע שיבה. כנראה שההחלטות שנלקחו לגבי הפליטים היו רע הכרחי, על מנת שתקום מדינה. ישראל שקמה היתה אקטיויסטית ואגרסיבית ואלמלא כן לא היתה קמה. ומכאן ההצדקה, בלי קשר למי קיבל את החלוקה.

  3. מאת גידי‏:

    נמרוד ראה כמה קצרי ראיה זיו וחבר מרעיו. הרי מאז רצח רבין ז"ל אין ולא נראה באופק מנהיג אמתי מהשמאל …האם זה כי אינם מוכשרים או רוצים…?!
    לדעתי הם רואים את מה שזיו ומרעיו עושים לראש ממשלה מכהן,לכן אין הם מציגים את עצמם או את שאיפותיהם. יתכן שאומץ לעמוד לבחירה מול העם אין להם, הם כותבים ומתבכיינים בזה כוחם…?!
    זיו ומרעיו גורמים נזק אדיר לשמאל השפוי. אצטט אותך מתוך הסכמה "אין בהכרח קשר בין כוונות טובות וערכים נאצלים לתוצאות טובות. " אוסיף לגבי זיו ומרעיו ש"כוונות טובות" מובילות אותם ל….

  4. מאת ניר‏:

    נמרוד מאמר יפה מאוד חבל שחלק מהציבור עדין נובר בנכבה ולא מוכן להשלים אם ישראל כמדינה יהודית שלא היא אשר הביאה את הנכבה על הערבים אלה אותם מנהגים ערבים אשר לא הסכימו לקבל את החלוקה וחשבו הינה מה כל מדינות ערב לא יצליחו להשמיד את היהודים והסיתו את האוכלוסיה הערבית בניצחון מהיר השאר היסטוריה

  5. מאת גידי‏:

    מר נמרוד הנכבד.
    אתה נותן יותר מידי כבוד לשמאלנים ההזויים והמשיחיים(וגר זאב עם כבש) הם לא ברי שיח !!!ראה את האנטישמי והגזען עמית מנדלסון כותב על המדינה.
    הדילמה המוסרית אצל אדם שפוי היא על פי הכלל "עניי עירך קודמים" .אין אני מתעלם מסבלם של הפלסטינים בעבר ואף יש לי סנטימנטים אליהם כיום.(שכחת את קריאות מנהיגי ערב לפלסטינים לעזוב את הארץ ב-48,חשבו שיחזרו לכבוש ולשחוט)
    למעשה איתם קל לעשות שלום ,אבל עם השמאלנים הקיצוניים אכולי השנאה עצמית אין מצב של דו שיח כי לא יוביל לשום מקום. כמעט בדיוק כמו התאומים ההזויים שלהם בימין הקיצוני.

    • מאת גידי‏:

      קשה לכם עם התגובות שלי,,,חשבתם שרק לכם מותר …?!

    • מאת נמרוד נוי‏:

      גידי תודה על שהנך קורא את דבריי ומגיב להם.
      אני משתדל ככל יכולתי ומתיימר להיות ענייני ומקצועי. כך אני מתייחס גם לביקורת שיש לי כלפי השמאל הישראלי. והנך יכול להבין שביקורת לא פחות נוקבת יש לי גם כלפי הימין היותר קיצוני. חשוב עד מאוד שננהל שיח ציבורי מושכל ולא מתלהם. ואני באתי מן השמאל. נולדתי וגדלתי בקיבוץ של השומר הצעיר, וכבר בילדותי למדתי שאין בהכרח קשר בין כוונות טובות וערכים נאצלים לתוצאות טובות. ומה שמתאים לתנועת נוער לא מתאים לחברה של בוגרים. כשהשתחררתי מן הצבא לא שבתי לקיבוץ ומאז תובנה זו מלווה אותי. הסיפור שלנו הוא סיפורם של אנשים טובים שמייצרים תוצאות רעות. וזאת עלינו לדעת. החולשה הבסיסית של דורנו היא שבכל האמור להתנהלות חיינו הציבוריים במדינה, ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית, אנו מתכחשים לצורך האקוטי שלנו בחשיבת עומק, ובעיון והגות. אלו מלים שנמחקו מן המילון שלנו ומרבית אי הנחת המלווה אותנו נגזרת ממצב עניינים זה.

  6. מאת שרה‏:

    תודה נמרוד על דבריך. הרי כל כוחנו הוא באחדותנו, ב-48 ישראל לא תכננה לגרש או להשמיד את הערבים, אלא להגן על עצמה, ואני כילדה בת 10 בירושלים הנצורה יודעת שהכל יכול היה להיות ההיפך, ואיפה היינו היום כולנו? כך שההזדהות הרבה עם ה"נכבה" אינה נכונה ואינה מועילה לאיש. אנחנו כאזרחים חייבים לדאוג לחינוך הדור הבא, לאחדות חברתית ועזרה לחלשים שבתוכנו, לשיפור כלכלי בחיי הפרט, לשיפור מערכת הבריאות וכל מה שנוגע לחיי היומיום שלנו. את נושאי הבטחון ומדיניות חוץ נשאיר לאלו בהם בחרנו לנהל אותם. אם העתונות תפנה מאמציה לאחוות אחים וערבות הדדית בתוכנו, נצליח גם בכל הבעיות החיצוניות הפוקדות אותנו.