הכל ברבורים

רק גברים רוקדים את תפקידי הברבורים בהפקה "אגם הברבורים" של הכוריאוגרף מת'יו בורן, שמעניק ליצירה פרשנות הומו אירוטית ולועג לבלט הקלאסי: "כשהצגנו לראשונה היו צופים רבים שיצאו באמצע ואחרים התלוננו שזה לא אגם הברבורים האמיתי". בקיץ הם יבדקו את הפתיחות של הקהל הישראלי

Print Friendly

בראשית יוני מגיע לארץ הכוריאוגרף הבריטי המהפכני מת'יו בורן עם המופע הייחודי שלו "אגם הברבורים" – אלא שהפעם רוקדים את תפקידי הברבורים גברים שריריים ולא בלרינות עדינות או ברבורות, שמזוהות עם היצירה הקלאסית של צ'ייקובסקי. לטענת בורן יש עוצמה ואפילו קורטוב של אלימות אגרסיבית במוזיקה של צ'ייקובסקי, שהיה בעצמו דמות מורכבת ומתוסכלת של הומוסקסואל, שנבצר ממנו בתקופתו "לצאת מהארון". מת'יו בורן לא בא מרקע של בלט קלאסי ולכן קל לו יותר להבליט לקהלים מודרניים את הפן המתריס במוזיקה של צ'ייקובסקי.

הצורך באהבה. צילום: הלן מייבנקס

עיקר העיקרים כאן הוא הנרטיב: סיפור העלילה נסב על נסיך בריטי – יורש עצר המורד באמו ובשיממון של התפקיד. בדומה לחוסר יכולתו של המלחין כהומוסקסואל להגשים את עצמו – כך כלואים גם בני המלוכה בכלא הנורמות של תפקידיהם התובעניים.

למרות השם – "אגם הברבורים" הוא סאגה עלילתית ארוכה, מפורטת ומנומקת של בלט מלא בהומור, שבמסגרתו הנסיך הילד מורד באמו השתלטנית ומתאכזב מאהובתו הצעירה – ועל הדרך בורן לועג ליסודות הבלט הקלאסי. תמונת הנשף המלכותי גדושה בססגוניות מלאת הומור כאשר דמות האם המלכותית מופיעה בשמלה אדומה מחַטֶבת – ומקרינה יצריות  מלאת תשוקה כובשת. שאר דמויות הנשים נראות כקריקטורה. כולן מלגלגות על ה"צעדים" הידועים בבלט הקלאסי.

במערכה האחרונה מאושפז הנסיך בבית חולים לחולי רוח ובדמיונו נדמה לו שהאחיות הן דמותה של אמו הרודפת אחריו. הברבורים מופיעים בעצם רק בחלומו של הנסיך – הן כילד והן  כבוגר. רק עם מותו של הנסיך עטים כל הברבורים בתמונה המזכירה את "הציפורים" של היצ'קוק כאשר ציפור בודדת הופכת לפתע ללהקת ענק התוקפת את הגיבורה הראשית בחדר השינה שלה.

תזכורת לסרט "הציפורים" של היצ'קוק. צילום: הלן מייבנקס

סוד ההצלחה רבת השנים של הלהקה עטורת הפרסים  היוקרתיים (ובהם פרסי טוני ואוליביה) הוא השילוב המדהים בין עיצוב תפאורה ותאורה גאונית, תלבושות מקוריות ומלאות תעוזה ובעיקר – שפע הרעיונות בהם דרים בכפיפה אחת הומור מפולפל ונטייה לדרמה כמעט טראגית. הסגנון הייחודי של בורן, המשלב מחול מודרני עם טכניקות קלאסיות, הופך את התיאטרון שלו לכובש בעוצמתו הדרמטית, מרתק בשפע רעיונותיו ובעיקר ברמת הביצוע הווירטואוזית הנדירה של צוות הסולנים והלהקה.

ההתחלה לא היתה קלה, מספר בורן: "כשהצגנו לראשונה בבריטניה וברחבי העולם, היו צופים רבים שיצאו באמצע, במיוחד גברים, שלא יכלו לקבל את הברבור גבר רוקד עם הנסיך. זהו דואט על הצורך באהבה, לאו דווקא מינית, אבל זה היה יותר מדי עבור כמה מן הצופים. אחרים התלוננו שזה לא אגם הברבורים האמיתי והבת שלהם, שהיתה בחוג מחול מקומי, פרצה בדמעות כי היא ציפתה לשמלות טוטו ולנעלי אצבע.

"כשהיצירה הפכה להיות מוכרת יותר, הבעיות האלה נעלמו לגמרי. נושאים ויצירות המכילים אלמנטים הומו ארוטיים נראים היום הרבה על מסכי הטלוויזיה והקולנוע, וגם בכמה יצירות של הלהקה שלנו". הלהקה של בורן תופיע במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב במסגרת הסדרה "מחול במשכן".

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, מחול, תרבות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.