בתגובה למאמרי האחרון על כך ש"אנחנו מומחים לעשות את הדברים שלא צריך לעשותם", כותב לי גידי את הדברים הבאים: "קראתי פעם ופעמיים. מזכיר לי את ספר נביאים. אתה סוג של נביא מודרני. דברייך שקולים, לא מתלהמים וצודקים. מה, אף אחד מהנבחרים ובתקשורת לא יודע ולא מבין? האם יש לנו עסק עם עיוורים וחרשים? לאן הם מובילים אותנו ואת עצמם?"

כן, גידי, לצערי איש בתוכנו איננו מבין ואיננו יודע את הדברים, וזה הסיפור הגדול שלנו באשר לחיינו הציבוריים במדינה. זהו שטח הפקר שאנו מקפידים לא להיכנס אליו. בעוד אנו מצליחים, ולעיתים עד מאוד בכל מעשי ידינו, אנו נסוגים בדורנו בכל האמור לחיינו הציבוריים. ואין זו שאלה שמישהו אחד חכם מהאחרים. סיבות רבות לכך. על חלקן ניסיתי לתת תשובה במאמרים הרבים שפרסמתי ובספר שכתבתי על המערכת הפוליטית בישראל "לקראת פרדיגמה חדש".

אומר לך גידי, כי לא רק שלא יודעים אלא שלא מאפשרים לאנשים חדשים עם רעיונות חדשים ופורצי דרך לצאת עם הדברים לציבור הרחב דרך התקשורת. אם אינך כלול ברשימת אנשי שלומנו ואינך דוקטור או פרופסור, התקשורת, כנציגת הקבוצה השלטת כיום במדינה, תעשה הכול על מנת להשתיקך. יתעלמו ממך. יזלזלו בך ואף ידרסו אותך. הנך פולש לאחוזותיהם ופוגע במעמדם, כמי שקובעים את סדר הדברים בישראל ושואפים לשמר את הכוח והתגמולים שבידיהם.

הסיפור הקסום והנפלא הזה של צעירים שחולמים בלילה וקמים בבוקר ומקימים חברות היי טק הוא סיפור מדהים, נכון גידי? אספר לך, כי זה כמעט הערוץ היחידי במדינה שעדיין איננו נמצא תחת חסותה של הקבוצה השלטת בתוכנו. כאן לא שואלים רשות מאיש. החריץ הצר הזה מהווה פתח ליזמות, לחדשנות מדהימה ולפרץ של יצירתיות ואנרגיות של עשייה, תוך עקיפת מחסומי הקבוצה השלטת. רק לחשוב ולדמיין לאיזה מרחק ואופקים היינו יכולים להגיע כיום אם היינו משתחררים מעריצותה הסמויה של אותה קבוצה במרחבי חיינו כאן בארץ.

ככה זה עובד ולא רק אצלנו. ככל שחולף זמן רב יותר מהאירוע המכונן האחרון שפקד את המדינה ושינה את סדרי הדברים בה מן היסוד, כך הולכת ומתגבשת בקרבה רשת ענפה חדשה של קבוצות לאינטרסים מיוחדים ולחלוקה, שאף שאין מדובר בכת סודית שפועלת מאחורי ההרים הנשפים ומתמרנת את כולנו על פי רצונה, התוצאות מצביעות על כך שזה בדיוק מה שקורה. על זאת כותב מנקור אולסון בספרו "עלייתן ונפילתן של אומות".

חמור מכך, אותה קבוצה, בסיועה הגורף של התקשורת, עסוקים יומם וליל בלתפלל את הציבור בשקרים ובמלל בלתי ראוי, בלתי מושכל ובלתי אחראי. בכך הם מסיתים ומדיחים אותנו מן האמת ומציירים בדמיוננו תמונת עולם שקרית, ודואגים לשמור אותנו אטומים, מטומטמים וטיפשים. אפילו המחאה הגדולה שפקדה אותנו בקיץ 2011, שסיסמתה הייתה "צדק חברתי", לא ירדה לעומק הדברים והשאירה אותנו תקועים.

אנחנו כולנו בחזקת ציבור שבוי, וכדי לפרוץ את חומת בית הכלא הזה נצטרך להפוך את עורנו, להעמיק בחשיבה ובהגותם של הדברים, לגלות מידה גדולה של תעוזת הרוח ואומץ לב ולהסתייע במנהיגות מכוננת, מה שלצערי איננו נראה באופק הקרוב של חיינו.

בחוסר יכולתנו זו אנו למעשה שותפים מלאים לבעיה, ואין לנו על מי להלין אלא רק על עצמנו.  אני סך הכול עושה את מלאכתי וממלא את תפקידי, ומלבד יתרונות נרכשים ומרכיבי אישיות רלוונטיים, לרגע אחד אפילו אינני חושב שאני חכם או איכותי יותר מאחרים.

כן גידי, זהו המצב.

[related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי"]