[rating=4]

ג'ון פאברו פרץ לתודעה הקולנועית בשנת  1996, כשכתב וכיכב בסרט הקטן והעצמאי "סקס או אהבה" ("Swingers"). הסרט גרף הצלחה גדולה, ופאברו המשיך להופיע במספר מכובד של סרטים, ואף לקח את מושכות הבימוי עם הסרט "מסודרים", שקיבל ביקורות פושרות בלבד. לאחר מכן יצר מספר סרטים קטנים ומחממי לב -הקומדיה "קטן עליו" ו"זאתורה" מלא ההרפתקאות.

אולם ההצלחה הגדולה באה לאחר שביים את "איירון מן" ו"איירון מן 2". במשך 10 שנים הוא בילה בהוליווד ביצירת הרפתקאות עתירות תקציב ("דרדוויל", "פגיעה קטלנית" ועוד), ועתה פאברו החליט לחזור לשורשים וללכת על פרויקט אישי קטן, והתוצאה היא הסרט הנהדר: "שף".

פאברו מגלם את קרל קספר, שף ידוע במסעדת יוקרה, אבל שגרתית לחלוטין. מצד אחד הוא במערכת יחסים עם המארחת, מולי (סקרלט ג'והנסן, "איירון מן 2"), אך מצד אחר, הוא נלחם כל הזמן עם הבעלים (דסטין הופמן, "פגוש את הפוקרים"), ומנסה לקדם יצירתיות בתפריט. אבל הבעלים מתעקש ללכת על בטוח.

ביום שמבקר מסעדות ידוע לשמצה, רמזי מישל (אוליבר פלאט, הסדרה "פארגו") סועד במסעדתו, כל האסונות מתרחשים במקביל. עכשיו בלי עבודה, קרל צריך להחליט מה לעשות עם הקריירה שלו. יש לו גם בן שחי עם אשתו לשעבר, אינז (סופיה ורגארה, "רק ג'יגולו"), והוא מעוניין לחזק את הקשר איתו. עם הרבה ספקות קרל רוכש משאית מזון ויוצא למסע ברחבי ארצות הברית עם בנו, והקשר נוצר סביב מה שהשף יודע לעשות הכי טוב: לבשל מזון.

פאברו מתבל את הסרט בדמויות משנה חביבות וצבעוניות. כל עמיתיו של קספר מרכיבים חבורה של אנשים כיפיים, כולל ג'ון לגוויזמו ("היועץ"), כמרטין – החבר הכי טוב שלו, או הסו-שף, טוני (בובי קאנוויל, "יסמין הכחולה"). פלאט מגלם מבקר אוכל בצורה אמינה, ורוברט דאוני ג'וניור ("איירון מן") שקוע בעצמו, כרגיל, כבעלה לשעבר של אשתו לשעבר של קספר, שמוכן לעזור לשף להשקיע במשאית מזון. בסרט ניחוח של אווירה מאוד רגועה, וזה מקל על הדמויות לתקשר אחת עם השנייה באופן טבעי. זה מה שהופך את הסרט לאמיתי.

יש שני מרכיבים עיקריים, שהופכים את הסרט להצלחה. הראשון: האוכל. הסרט הוא בעצם פורנו טהור של אוכל. ברור שלפאברו יש אהבה לבישול, וזה בהחלט עובר דרך המסך הגדול, כשהוא מציג את קספר יורד לפרטי פרטים בהכנת המזון, עד כדי כך, שהצופים מזילים ריר באולם. המצלמה לוכדת את כל סצנות הבישול האלה בזוויות מופלאות, מה שהופך כל מנה למעוררת תיאבון.

המרכיב השני הוא החשוב יותר, והוא מערכת היחסים של קספר עם בנו בן ה-10, פרסי. ראשית, יש לציין כי אמג'יי אנתוני ("המנטליסט") עושה עבודה נהדרת כדמות זו. שחקן צעיר עם ניסיון קולנועי מועט, המתבטא באופן מאוד טבעי. פאברו מראה כיצד שתי דמויות אלו נקשרות באופן מציאותי: זה מרגש, וזה בהחלט לא מטופש או קיטשי.

בגדול, כל השחקנים עוברים היטב את המסך. פאברו מגלם את השף באיכות חביבה, שגורמת לצופים לחשוב שאנו באמת מכירים אותו. גם הסיפור עצמו חביב, אם כי לא תמיד ממוקד. הסיפור נעטף בצורה מסודרת למדי, אולם זה לא פוגע בחינניות. בנוסף, הסרט קצת ארוך (כמעט שעתיים), אבל אפשר להחליק גם על סעיף זה, כיוון שיש לו קצב נינוח, שמאפשר לצופים לבלות יותר זמן עם הדמויות. הבימוי של פאברו ניחן בעין, בעיקר בשילוב אפקטים דיגיטאליים על המסך, כמו למשל האופן שבו מועברים מסרונים, טוויטר, פייסבוק ושאר אמצעי תקשורת חברתית.

"שף" אינו סרט מושלם, וגם אינו הסרט הטוב של השנה. אבל זהו בהחלט אחד הסרטים המהנים של השנה. שעתיים של בילוי כיפי עם דמויות חביבות ואוכל שנראה מעולה. אם אתם אניני טעם או חובבי מזון – זה סרט חובה. אם אתם מבשלים קצת פחות – זהו סיפור מקסים, מצחיק ואמיתי.