נפגשים בפאב, וכבר, עד למחרת בבוקר, פחות מחצי יממה, מספיקים לעשות סקס. אם היא מסרבת, בעיקר אם הוא מסרב, יש לכך משמעות של בעיה: היא לא התגברה על האקס, או שהוא הומו, אולי בעיה אחרת, וצריכים לדבר על זה. למה למהר, בעצם?

מאת אבינועם בן זאב

כששואלים אותי מה נשמע אצלי, אם הכול בסדר, אני עונה – "לאט, לאט". כל מקרה, אין באמירה הזאת שום דבר שקשור לדרכי בחיים. סתם תשובה מתחכמת. בעצם, טריק בתקשורת. במקום  לענות משהו כמו –  "תודה, הכול בסדר", כמו שכולם אומרים, ואז ממילא לא נכנסים לפרטים אלא עוברים לדבר על עניינים אחרים, אני מעורר בתשובה המתחכמת שלי תשומת לב שמאלצת את השומעים לשאול בכל זאת על הפרטים. למשל, מה פתאום לאט, לאט? קרה משהו? אני חולה? נכוויתי בגלל המהירויות שלי בחיים? מה יש לי בעצם נגד חיים אינטנסיביים? זכיתי במיליונים במפעל הפיס ויש לי אמצעים להאט את הקצב? מכל מקום, אני נשמע מוזר.

החיים האינטנסיביים, אלו שבמרוץ מתמיד, היום כך ומחר אחרת, כי אין הרבה זמן, נחשבים היום למובן מאליו. וזה לא רק בגלל הכסף והפרנסה. גם העיסוק הרוחני הוא כזה. כותבים המון, רואים את הסרט במקום לקרוא את הספר, רצים עם הילדים מחוג לחוג, כבר לא מסתדרים עם מכונית אחת למשפחה, ועוד מעט מתים, כמה כבר אפשר להספיק באורך חיים אחד. או שמאריכים לנו את החיים, וזה אגב הולך ומתממש, ממש עכשיו, או שרצים כל הזמן.

גם אהבה היא כזאת. נפגשים בפאב, וכבר, עד למחרת בבוקר, פחות מחצי יממה, מספיקים לעשות סקס. אם היא מסרבת, בעיקר אם הוא מסרב, יש לכך משמעות של בעיה: אולי היא לא התגברה עדיין על האקס שלה, אולי הוא בכלל הומו, אולי בעיה אחרת, וצריכים לדבר על זה. החיים, אם לא ידעתם, הם קצרים ואין לנו חיים אחרים. אני קצת מגזים, אבל זה בהחלט נושא שעומד היום על הפרק.

ניתן ללמוד על כך מכמות הסקרים המדעיים, והלא מדעיים, שמנסים לתת תשובה בדוקה לשאלה  אם זה בסדר לעשות סקס בדייט הראשון. זה לא שאין היום מחזרים סבלניים, כולל מחזרים עם סבלנות של חודשים ושנים, אבל נראה שהם זן במצב של הכחדה. אולי לא מהיום למחר, אבל בהחלט ניתן לזהות את התהליך.

האם, בגלל זה, אנחנו מפסידים משהו?

פלירטוט הוא חיזור?

פעם זה היה אחרת. בימים שמלחמות נמשכו ארבע שנים לפחות, לא כמו היום שמלחמה של שלושה שבועות נחשבת כבר לדשדוש, חיזור רומנטי היה יכול להימשך אפילו שנים, שלא לדבר על תקופת האירוסים, שהיא בעצם חיזור משודרג ושיכלה להימשך חודשים ואולי גם שנים. לא צריך להגזים כמובן כמו יעקב, שחיזר אחרי רחל 14 שנה, אבל פעם חיזור לא היה נחשב לחיזור אם לא עברו מספר חודשים לפחות.

"אני חושבת שהמושג של חיזור כמעט חלף מהעולם", כותבת אליי בשם בדוי אישה שקראה מאמר אחר שלי בנושא, "סקס בדייט הראשון אינו ראוי אפילו להיקרא חיזור קצר. אין פה שום חיזור. היום מפלרטטים במקום לחזר. אחת ההגדרות המדעיות לחיזור אומרת שחיזור הוא ניסיון לכבוש את ליבו של מישהו ולעורר את אהבתו באמצעות הקדשת תשומת לב, מתן מתנות, דאגה, עשיית רצונו וכדומה. ההגדרה של פלירטוט, לעומת זאת, מדברת על משחקי אהבה מבלי לנסות לכבוש את ליבו של מישהו אחר. סתם בשביל הכיף של אותו הרגע. את באה לעורך הדין שלך, מפלרטטים במהלך הפגישה, את הולכת, וזהו. אין כאן מחשבה לעתיד. אין מתנות, אין דאגה, וכדומה. ריגוש לטווח הקצר וזהו".

ההבדל, לדעתה, הוא לא רק הבדל של זמן, אלא גם הבדל איכותי. חיזור דורש מעורבות רגשית, ויש מאחוריו מטרות של קשר רציני. לעומת זאת פלירטוט אינו כולל מעורבות רגשית, ובכל מקרה – לא מעורבות רגשית של ממש. פלירטוט יכול להיות חלק מחיזור, אבל חיזור הוא לא חלק מפלירטוט. אפשר סתם לפלרטט, בלי כל כוונה לחזר.

"גברים טובים" לעומת "גברים רעים"

שני חוקרים בריטיים, פרופ' רוברט סימור וד"ר פיטר סוזו, טוענים על פי מודל מתמטי שפיתחו בתורת המשחקים, שחיזור ממושך מאפשר לנשים לדעת מי מבין המחזרים שלהן הם אנשים טובים ומי רעים. המודל מתבסס על שני אינטרסים אבולוציוניים שונים. הגבר רוצה בדרך כלל שהחיזור יצליח עם כל אישה שהוא מחזר אחריה, בעוד שהאישה רוצה בדרך כלל שהחיזור יצליח רק אם הגבר טוב מבחינתה. שני האינטרסים האלה סותרים זה את זה. הגבר, שמעוניין בהצלחה בכל מקרה, יכול להסתפק בחיזור קצר ואולי אף מעוניין בו. האישה, לעומתו, מעוניינת בתקופת חיזור מספיק ארוכה שתאפשר לה לקבל את המידע הדרוש להחלטה שלה. הגברים פועלים בכך נגד ההתנהגות של הנשים, והנשים נגד ההתנהגות של הגברים.

יש לכך הרבה משמעויות. אפשר לטעון, למשל, שחיזורי הבזק, או, המעבר מחיזור לפילרטוט (ככל שמסכימים לדעתה של בת שיחי האלמונית), הוא למעשה ניצחון של האבולוציה הגברית. האישה המשוחררת של היום, פועלת במובן הזה בניגוד לטבע האבולוציוני שלה. היא מעתיקה אל עצמה את החיזור הגברי שאינה הולם בדרך כלל את צרכיה. בדוגמה אחרת, עליה אני רוצה להתעכב. נראה, כדברי החוקרים, ש"גברים רעים" נוטים לקצר את החיזור, לעומת "גברים טובים" שנוטים לחיזורים ממושכים.

"ברור שהמחזר המתמיד הוא אדם טוב יותר", אומרת לי אישה אחרת שהצגתי בפניה את המודל הבריטי, "ושהמחזר הקצר הוא רע יותר. רגע, אולי אבל לא בהכרח, בעצם אולי כן. קשה לי להחליט. יש בהתנהגות הזו משהו שלילי. אבל מה זה אדם רע? אדם לא מוסרי? אז כן. בעצם לא אופי רע. כלומר, לא בהכרח רוע לב. אבל אופי חרא".

"יש לך שאלות מוזרות לפעמים", אומרת לי אישה נוספת, "מה הקשר בין חיזור ארוך לבין טוּב לב? נו! נניח שהמחזר המתמיד ייחשב בעיניי לטוב יותר, סתם כי הוא נעבעך, אז השני, זה שחוסך כלפיי בחיזורים, בדרך כלל גם ממהר להסתלק, יהיה במובהק האטרקטיבי מבין השניים".

"מצטיינת באמנות של הארכת הציפייה"

מאדאם דה ט, אחת הדמויות של מילן קונדרה בספרו ההנאה שבאטיות, היא אישה אחרת. היא "שולטת בחוכמת האיטיות. היא מוכיחה זאת בייחוד בשלב השני של הלילה, שמתרחש בסוכת הגן: הם נכנסים, הם מתנשקים, הם צונחים על הספה, הם מתעלסים. אבל "זה היה חפוז מעט… להיטות יתר יש בה טעם לפגם. מתוך שממהרים להגיע אל הסיפוק העילאי, מערבבים את כל העינוגים המקדימים אותו". לפני זה, כשהיא והאביר שלה, שכמובן אינו בעלה, עמדו בפתחה של סוכת הגן, היא הסתירה ממנו שהסוכה לא נעולה ואמרה ש"המפתח אינו עמה". מאדם דה ט. מצטיינת ב"אמנות של הארכת הציפייה, יותר נכון: האמנות להחזיק עצמך זמן ממושך ככל האפשר במצב של גירוי".

קונדה מקונן על היעלמותה של ההנאה שבאיטיות. הוא מביט במכונית שמנסה לעקוף את המכונית שלו.  "ליד הנהג יושבת אישה; מדוע האיש אינו מספר לה משהו משעשע? מדוע אינו מניח את כף ידו על ברכה? במקום זה הוא מקלל את בעל הרכב שלפניו, שאינו נוהג מספיק מהר".

• גם לכם יש מה לומר בענייני יחסים? יש לכם דילמה בנושא אהבה? כיתבו לנו