בימים אלו כשכל הארץ רוגשת ונסערת נוכח הגילויים על שניים מן המועמדים הרצים לנשיאות המדינה שעברו על חוקיה, מן הראוי שניתן את דעתנו לנזקים העצומים הנגרמים לחברה ולמדינה בגין מילוים הרשלני, הבלתי מקצועי וחסר האחריות של נבחרינו את תפקידיהם הציבוריים.

אנשי ציבור ונבחריו חייבים להיות נקיים ללא רבב. יותר מכך עליהם להוות דוגמה לכולם. ניצול לרעה של מעמדם ועשייה לביתם תוך הפרה בוטה של חוקי המדינה הוא דבר שלא ייעשה שיש לשלם עליו על פי דין, ועל כך אין עוררין. עד כאן באשר להתייחסות הלגליסטית-חוקית-משפטית שלנו כלפי נציגינו הנבחרים.

אך אנו בחרנו בנציגינו כדי שייקחו אותנו למקום טוב יותר. שישיטו את הספינה הזו, מדינת ישראל, אל עבר חוף מבטחים. אי עמידתם בשליחות שקיבלו על עצמם תוך התכחשות לכישלונם ובריחה מן האחריות המוטלת עליהם, מתקיימת בה הפרת אמונים יסודית שנזקיה גדולים ורבים. פגיעתה בציבור משמעותית ורחבה לאין ערוך מכל מאה אלף דולר שעברו שלא כחוק לכיסיהם של הנבחרים.

כך למשל, שנים מן המועמדים לנשיאות, דליה איציק ומאיר שטרית – כבכירים לשעבר במפלגת קדימה, יחד עם ציפי לבני כמובן ובכירים נוספים במפלגה הזו – נושאים באחריות העליונה לכישלונה הקולוסאלי. איש מהם לא נתן עד היום דין וחשבון לציבור על כך. היכן הם היו? היכן הם כשלו? מהי אחריותם? אחרי הכול בחרנו בהם להובילנו. כרתנו עמם בזאת ברית אמונים.

על כישלון ובריחה מאחריות משלמים ביוקר. כך בכל מקום חוץ מבמערכות הציבוריות שלנו ובראשן המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. כנושאי משרה בכירה מתקיימת בנבחרינו חבות מנהלים. עליהם לקום בוקר בוקר ולשאול את עצמם מה עוד לא עשו כדי למלא את תפקידם כיאות. לא ידענו, לא ראינו ולא שמענו הם טיעונים בלתי קבילים שאין להם כפרה. יותר מכך, עליהם להוכיח לציבור כי יצאו מכליהם ופעלו באופן יוצא דופן מקצועית ועניינית כדי למלא את שליחותם הציבורית.

הבג הדורי הזה המלווה את חיינו חייב להיפתר. עד שלא נסיט את האנרגיות התודעתיות שלנו אל דרכי התנהלותן של מערכותינו הציבוריות, שום דבר טוב לא יעלה ולא יצמח לנו. הגישה המשפטנית השולטת כיום בכיפה מדיחה אותנו מן העיקר, ובשום פנים ואופן היא לא מהווה תחליף לטיפול נאות.

התזוזה הטקטונית מן הקונספט הלגליסטי השולט כיום בחיינו אל עבר התפיסה ההתנהלותית  חיונית עד מאוד והיא חייבת לקבל תאוצה. עלינו להעלותה לדרגת צו דורי ולמעמד של תיקון עולם.

ללא תשתית מערכתית ציבורית איכותית – גם שאיפות ערכיות, מוסריות ותרבותיות לא יוכלו להתגשם כראוי בתוכנו. במציאות הישראלית הקיימת קריאה שכזו משולה למהפכה קופרניקאית של ממש. הקדימות לדרכי ההתנהלות על פני הדיבור הבלתי פוסק על ערכים ואידאולוגיות בתוספת משפטיזציית היתר של חיינו חייבת לקבל תוקף מידי.

[related-posts title="מאמרים קודמים של נמרוד נוי"]