ההגשה של גאולה אבן את משדר בחירת הנשיא עוררה אי נוחות אצל עיתונאים בכירים ברשות שאף זכו לשמוע מעורכי דין טענות קשות על הפקדת המשדר בידי רעיית פוליטיקאי בכיר. לטענתם של גורמים אלה, הגשת משדר פוליטי על ידי אבן היתה לקויה ולו משום שבעלה, גדעון סער, הוביל את נצחונו של ראובן ריבלין בבחירות לנשיאות. גורמים אלה אינם מהססים לכנות את סער "ראש הממשלה הבא" וטוענים כי אבן ריאיינה את יריבו במרוץ, מאיר שטרית, בנימה תוקפנית.

חובה לציין, עם זאת, כי גאולה אבן היתה מגישת אקטואליה בטלוויזיה שנים רבות לפני נישואיה לסער וזכתה להכרה על עבודתה המקצועית. עם זאת, קשה להתעלם מן הסיטואציה הבעייתית שבה היא נתונה כעת כשמוטל עליה לראיין פוליטקאים שהפכו לחלק מן המילייה הפרטי שלה, מרצון או שלא מרצון.

משדר בחירת הנשיא השבוע בערוץ 1 היה רצוף תקלות, בהן פתיח בהגשת אבן ללא סאונד וזוויות צילום תמוהות שבהן נראית המגישה מן הגב.  בין "קרבנות" הבימוי התמוה נמנו המפסידות במרוץ לנשיאות דליה דורנר ודליה איציק שעה שהגיבו לראשונה על הפסדן מבלי שצופי ערוץ 1 יכלו לראות את פניהן וגם מרואיינים אחרים. בכירים בערוץ 1 תולים את האשם בצוות האחראים על המשדר.

הפאשלות בשידורים ודאי לא תורמות ליציבותה של רשות השידור בתקופה שבה איום הסגירה של הרשות מוחשי מתמיד. הדבר אינו מפריע להנהלה להמשיך ולקדם את האג'נדה שלה, הכוללת ניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע במי שאינם ממקורביה ובהם ניסיונות להדיח את מגישת מבט מרב מילר בטענות מצוצות מן האצבע על חוסר מקצועיותה, התערבות מגבוה במשדרים פוליטיים הכוללות הנחתות של תוכן המשדרים, קביעות של המשנה למנכ"ל זליג רבינוביץ' מי יופיע בתכניות פוליטיות ועוד.

לדכדוך של העובדים תורמים הדיונים בכנסת, אך גם הידיעה שמה שהיה הוא שיהיה: לדברי בכירים בערוץ 1, ההנהלה הכושלת של רשות השידור תהייה חלק ממינהלת ההקמה של הרשות החדשה. ובהקשר זה, חובה לשאול: אז מה השיגה ועדת לנדס? סגירת ערוץ שמטרתה לפטר אנשים מקצועיים ולהותיר על כנה תרבות ארגונית מושחתת? האם כך ישנו את פני השידור הציבורי בישראל? מן הסתם, אין דרך טובה מזו לשכנע את הציבור שמוטב לסגור את הרשות לעד – ואולי, בעצם, זו היתה מטרת הקמת הוועדה על ידי השר גלעד ארדן, שאמר היום בדיון הועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי כי  "יש אינטרסים של עובדי רשות השידור, אבל יש גם אינטרס ציבורי והוא המרכזי". ואנחנו שואלים, ועוד איזה אינטרסים יש? עוד איזה אינטרסים, ושל מי, מנחים את מעצבי המדיניות?

בדיון בכנסת היום הוצאו מן הדיון חלק מעובדי רשות השידור שקראו לעבר השר ארדן "אתה לא תהיה משה כחלון" והבטיחו לו מחאה כואבת כולל איום של חבר הועד שלמה אברהם: "רשות השידור תעלה באש. מתאבדים יהיו שם. חברי הוועדה, תבואו לבקר ברשות, להסתכל על הפרצוף של העובדים".

יו"ר הוועדה ח"כ קארין אלהרר אמרה כי "החוק אינו מחטף אלא אושר בקריאה ראשונה כמקובל. צריך להפסיק עם האמירות הפופוליסטיות ולהתחיל לדבר לעניין".

ד"ר אמיר גילת, יו"ר רשות השידור: אמר בדיון בכנסת כי "העובדים הם הנכס האמתי של רשות השידור. ודאי שהם לא אשמים בניהול הכושל… תרגילי משיכת זמן כדי למנוע חקיקה יגרמו לכך שלא יהיה מה להציל".

דב רנדל מהסתדרות עובדי המדינה הקריא מכתב תמיכה מארגון עובדים בינלאומי שמייצג 20 מיליון עובדי תקשורת ומדיה ומביע דאגה מן האיום על זכויות עובדי רשות השידור.

שייקה קומורניק, אגודת העיתונאים: "האגודה מתנגדת נחרצות לחוק הלא מידתי, הדורסני והברוטלי הזה, בהיבט של יחסי עבודה. לא ייתכן שהעובדים יישאו בכל המחיר של כשלי הרשות.. שוכרים משרד יח"צ להסית נגד עובדים מסורים. אני עובד לילות, שבתות וחגים. אני פרזיט? אני חי על חשבון הציבור?"

רינה חכמון, חברת ועד עיתונות טלוויזיה: "אחרי 40 שנה עם שני תארים והצלחות אתה רוצה להוציא אותי עם פחות מ-5,000 ש"ח כי אתה רוצה להיטיב עם עם ישראל? כאילו שאני לא עם ישראל? אתה יכול להסתדר עם 5,000 שקל? כל הסיסמאות על פיצויים הוגנים זה יחסי ציבור. מה זה פיצויים הוגנים? באתם לשנות ואתם עושים דברים משונים. הרס של מרקם יחסי עבודה ופגיעה בכבוד העובדים, כי רימיתם אותם חמש שנים".

בין הטענות הענייניות שהעלו בפני מגפון עובדים בכירים וותיקים ברשות השידור, נטען כי החוק החדש לא יפסיק את הפוליטיזציה אלא אולי להיפך שכן חלק ניכר מהמימון יהיה מתקציב המדינה וכך תיווצר תלות מוחלטת וישירה של השידור הציבורי בפוליטיקאים, מה גם שאישור תקציב רשות השידור נתון בידי שר האוצר: תופעה שתחזק את כוחה של הממשלה. עובדים אלה טוענים שהשם המכובס "ביטול האגרה" לא יבטל אותה באופן מעשי, שכן הממשלה תמצא את הדרך לגבות את הכספים, ואף להעמיק את העול על הציבור גם אם התשלום לא יכונה "אגרת רשות השידור".

ואם לא די בכך, הרי הצעת החוק מפקידה בידי ההנהלה את הסמכות למנות עיתונאים ללא מכרז. "האם זו תרבות ארגונית אליה צריך לשאוף?" שואלים עובדים ברשות.

שאלה רטורית כמובן.