אוקטובר 1994. החייל נחשון וקסמן נחטף. אהוד ברק היה הרמטכ"ל, והוא שכנע את רבין לתת את משימת הפריצה לסיירת מטכ"ל, שם גדל ברק, גיבור סבנה. לא הימ"מ, שהיה הגוף המומחה והמאומן לזה, אלא לסיירת מטכ"ל. בדיעבד מספרים שכך הוחלט כי מאחר שמפקד הימ"מ היה אז בחו"ל. הסיירת נכשלה. אהוד ברק נכשל. 16 שנים לאחר מכן שלח ברק את החיילים הלא נכונים והלא חמושים למשימת ההשתלטות על המרמרה. באוקטובר 2000, אהוד ברק ראש הממשלה אז, מפקיר למותו את החייל הפצוע מדחת יוסף, בפקודות אשר נצרבו בעורו של שאול מופז, הרמטכ"ל. שבוע לאחר מכן בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד נחטפו ומתו זמן קצר לאחר החטיפה, אמר אהוד ברק שאדמת לבנון תבער.

זה יחכה 6 שנים. בחודש יולי 2006, נחטפו החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב. שר הביטחון אז היה עמיר פרץ. ברק ארב לכישלונו ולא חיכה הרבה עד שהדיחו מראשות מפלגת העבודה והחליפו כהרף עין במשרד הביטחון. מלחמת לבנון השנייה פרצה כי לאולמרט היה את האומץ להבעיר את אדמת לבנון. הוא כנראה זכר את מה שאמר מר ביטחון, אהוד ברק. אולי זה סוג של מזל שעכשיו אהוד ברק לא שר הביטחון. מצד שני, עכשיו יש לנו את ביבי ובוגי.

ליבי עם משפחות הנערים החטופים. לא ניתן לדעת מה עובר עליהם ועל הנערים ברגעים כאלה והלוואי שאף אחד מאיתנו לא יידע לעולם. חיילים חטופים זה גם נערים חטופים. יש הרבה מאוד שאלות, במיוחד אצל אדוני הארץ הכבושה, שהחליטו שאין בעיה גדולה לשלוח שלושה נערים לשלוח בטרמפים באזור כה מסוכן, עם התראות שעתיות על סכנת מוות וחטיפה. תתעוררו, זה לא מאלוהים ולא נסתרות דרכיו. הגיע הזמן שתאשימו קצת את עצמכם, כבר עכשיו, אולי זה יעזור כבר מחר בבוקר לאדוני הארץ האחרים שלא לשלוח את נעריהם בטרמפים בחבל ארץ עוין כל-כך ולחשוב שאלוהים יהיה בעזרתם. תשאלו גם למה האזור הזה עוין כל כך. תשאלו, למרות שאתם מפחדים מהתשובה. אל תחכו, זה יכול להציל חיים של הרבה אחרים, כבר עכשיו.

אנחנו עם שמוכן, בכל רגע נתון, להתמודד עם חטיפת חיילים, כי זו המציאות של מדינה שהחליטה להמשיך להילחם כל יום מחייה. אפשר לומר שהתרגלנו או שיש לנו סוג של ידיעה קיומית, במרתפי התת מודע של החדשות המתפרצות, שזה יגיע. אנחנו גם יודעים למה, אבל חצי מהעם הזה משקר לעצמו. ושיהיה ברור: זו חטיפה שרשומה על שמו של נתניהו, ועוד יותר מזה – על שמו של נפתלי בנט. אל תתנו לשקרן הפתולוגי שאתם מכירים כראש ממשלתכם את ההנאה שהוא מצליח לשקר לכם שוב, וכי הוא זה מר ביטחון, גיבור ישראלי, מר טרור, ואין סיבה שלא תאמינו לו. הנה הוא בבגד אזרחי קרבי בערב שבת מאחורי השולחן הכתיבה שלו, רוכן על מפות עם אלוף ברקע ושר הביטחון מולו. רוכנים על מפה ודגל ישראל הוזז כך שיהיה בדיוק מול הלוח המחיק. התמונה לא מבוימת לצרכי יחסי ציבור. סליחה? יחס"צ אצל ביבי? אם היה לומד משהו, היה צריך להצטלם בחדר הפיקוד הלווייני בבור שבקריה. זה יותר מרשים עם מסכי הפלזמה מסביב ונתונים בזמן אמת.

אל תאמינו לביבי שמספר לכם שהחטיפה הזו היא תולדה של חגיגות ממשלת אש"ף-חמאס החדשה. כולם אשמים אצל ביבי, רק הוא לא. רק לא חוסר המעש המדיני שלו. לא הייאוש שהוא זורה אצל הפלסטינים, שמדרבן את הקיצוניות והאלימות. זה לא הגיוני. יותר הגיוני שכל הערבים רעים. מיטב יחסי הציבור הלאומניים-פאשיסטיים יומטרו עלינו בימים הקרובים לשכנע אותנו ואת העולם שהחטיפה בוצעה על פי פקודת הממשלה החדשה. אל תאמינו, כי הרי שמבצע כזה מתוכנן לפרטיו במשך חודשים ארוכים, תוך לימוד של כל כישלונות העבר, מידור ומיסוך, הקפדה על פרטים קטנים, מודיעים משובח, תצפיות. ברור שהיו ניסיונות סרק בימים האחרונים, ואז ביצוע מושלם. זה לא קשור לממשלת החמאס, החוטפים לא חיכו למסיבה הזו. זה קשור רק לממשלת הביבי והאימפוטנציה המדינית ושחרור מחבלים  תמורת וילות.

בניסיונות להראות שהוא דווקא כן מצליח בעבודתו, צה"ל אמר שהוא סיכל לפחות ח"י ניסיונות חטיפה בשנים האחרונות. אלה היו לפני ממשלת הפלסטינים החדשה. אלו העובדות, שביבי לא יבלבל אתכם.

ובישראל הימנית אף אחד לא ישאל את נתניהו האם כשנכנע לבנט ושחרר אסירים שלוש פעמים תמורת אי הקפאת הבנייה, ותמרץ את הבניה בהתנחלויות, הוא למעשה עודד את ארגוני הטרור לחטוף עוד ועוד ועוד? ואף אחד לא ישאל את הביבי על ההתנגדויות הקולניות שלו נגד אולמרט לשחרור מחבלים בחטיפה של 2006. אני בטוח שזה לא הגיוני ששחרור המחבלים המאסיבי של נתניהו תמורת כלום מוחלט זה לא התמריץ לארגוני המחבלים, אלא רק שאיפות פוליטיות של ממשלה חדשה בשטחים, אבל זה רק אני חושב ככה, ועוד חצי מדינה שמצביעה לממשלה הכי מסוכנת לקיומנו בכל שנות המדינה. זה רק אני, באמת; אתם יכולים לחשוב שאולי יש קשר בין שחרור מחבלים לתמריץ לחטוף עוד. זה אתם. רק אתם.

וזו שעתו הגדולה של בנט. האיש שנלחם ככל חייו במחבלים, ושחרר אותם באלפים לחינם; זה האיש שממש מחר יוכיח לכם שהחוק שלו שלא לשחרר מחבלים למעשה מדבר לכל העם, מלבד אדוני הארץ ומשפחותיהם. הוא ימצא את הגמישות הדרושה להסביר לנו דמם של המתנחלים סמוק יותר, ועבור הנערים הוא ישחרר מחבלים. כשזה יגיע להכרעת הממשלה, בין אם מאות עבור נערים חיים או בודדים עבור גופותיהם, אני בטוח שבנט לא יזעק שלא מנהלים מו"מ עם מחבלים ואסור לשחרר מחבלים, בכל מחיר. הוא ישחרר גם ישחרר ויסביר שהתשובה הציונית ההולמת זה הגדלת הבנייה, כי זה הבנט. עקרונות לחוד ומציאות לחוד.

אם יש דבר אחד שנמאס ממנו אלו הם אנשי "הנחת העבודה". תמיד יש הנחת עבודה מלומדת ומוסברת, עם מפות של רוני דניאל, ואִינְטוֹנַצְיָה של רוני דניאל, ומעיל באטל-דרס ברוח של רוני דניאל. הוא אוהב את אנשי הנחת העבודה, אבל רק כשהם מפשלים אנחנו שומעים את המלומדים שבתקשורת מהנהנים מול הנחת העבודה, והיום זו פאשלה קולוסאלית של הנחת העבודה. לי אין הנחת עבודה ביטחונית, בשביל זה בדיוק נבחרו אנשים לנהל את הנחת העבודה. והם נכשלו. שוב.

ובשולי החטיפה, כרגיל, לביבי יש את המזל הגדול ביותר בעולם, סוג של השגחה אלוהית, שבכל פעם שנדמה כי הנה הוא נופל ולא קם, חבל מסתורי נשלח לידיו הטובעות ומושות אותו מעלה לסיבוב חדש. אני בטוח שעם הישמע דבר החטיפה צרח ניר חפץ יששששששששש כל כך חזק, שייחשב לאפרודיזיאק. ולא בגלל שנחטפו הנערים, אני בטוח שגם ניר חפץ לא רוצה לראות נערים חטופים, אבל החטיפה הזו כאילו הגיעה בהזמנה להצלת עורו שלו עצמו ואת כיסאו של הפוליטיקאי העלוב והבזוי ביבי נתניהו ואשתו הנוראית. להשכיח את ביזיונות הנשיאות, וחמור מכך: רק שעות ספורות קודם לכם למדנו כי ראש ממשלתנו (שוב) לוקח לעצמו את מה שלא מגיע לו, ואנחנו משלמים את החשבון. אם לא הספיקו לנו מיליוני השקלים שהוא נוטל מדי שנה מן הציבור לממן את נכסיו הפרטיים, הנה מסתבר שגם את רהיטי הגן לביתו הפרטי הוא קונה בכספי ציבור, ואשתו המתוכחמת מחליטה לצבוע את הרהיטים הישנים שייראו כמו חדשים, ולהחליף.

לא מגיע לנו ראש ממשלה כזה. לא מגיע לנו ראש ממשלה שנכשל בכל דבר שהוא עושה. או מנסה לעשות. ראש ממשלה של כישלון אחרי כישלון. במדיניות חוץ, בכלכלה, בבביטחון. פשלונר סדרתי, מנהיג ללא מנהיגות, ממליך נשיאים וירטואליים, בוגד באנשי תנועתו שלו.

אם אחרי כל אלו זה לא מספיק לכם, אז תזרקו אותו בגלל רהיטי הגן.