Skip to content

להרגיש בגן עדן

האי טנריף הוא אתר תיירות רב גוני ומרתק שכל אחד, כולל ילדים, יכול למצוא בו צורת בילוי על פי טעמו. תושביו מסבירי פנים, אקלימו ממוזג כל השנה ויש בו מגוון נופים מדהימים: החל מחופי ים הומים ועד עמקים, יערות-עד ומדבר חיי לילה תוססים, ומרכזי קניות פטורות ממכס. בזכות גודלו הקומפקטי הוא יעד אידיאלי לטיולי כוכב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
ביערות הגשם של טנריף. (צילום: Anaga-Katerina Marsalkova לרשות התיירות של טנריף)
ביערות הגשם של טנריף. (צילום: Anaga-Katerina Marsalkova לרשות התיירות של טנריף)

אם יש גן עדן הוא, מן הסתם, דומה לטנריף – אי ספרדי באוקיינוס האטלנטי מול חופה הדרום מערבי של מרוקו. באי, בו בילינו לאחרונה בילוי זוגי, שורר לאורך כל השנה מזג אוויר נוח, נופיו מרהיבים ומגוונים, תושביו אדיבים והנקיון בו מופתי. בטרניף השכילו לפתח את נתוניו הטבעיים  של האי בעוד נתונים טבעיים אחרים, שלא התאימו לתיירות – שונו ושופרו.

כך, למשל, הפכו חלק מחופי הרחצה שהיה בהם חול שחור, שמקורו בטוף וולקני, לחופים המרופדים בחול לבן וזהוב, אותו ייבאו מהסהרה. לנוכח החופים השוקקים בהם ביקרנו, נראה שההשקעה הוכיחה את עצמה. לכן אין זה מפליא שאת האי, אותו מאכלסים כמיליון תושבים, פוקדים מעל לעשרה מיליון תיירים בשנה. אגב, רבים מפרסומי אתרי התיירות משולבים בפרסומים של בתי חולים באי. זאת מאחר שבתי החולים מהווים יעד לתיירות רפואית ומספקים ניתוחים פלסטיים במחירים זולים יחסית.

הר הגעש טיידה באי טנריף. מושלג מזה וצחיח מזה. (צילום: רבקה יניב)
הר הגעש טיידה באי טנריף. מושלג מזה וצחיח מזה. (צילום: רבקה יניב)

טנריף הוא האי הגדול ביותר מבין האיים הקנריים (שטחו 2059 קמ"ר, כמחצית משטחה של ישראל), המאוכלס ביותר מביניהם והיעד התיירותי המוביל שבהם. האי מציע מגוון אפשרויות בילוי, טיול ונופש, למבוגרים ולילדים.

לא בכדי התפתח בטנריף ענף התיירות והפך למקור הפרנסה העיקרי לתושביו. זהו אי וולקני סלעי שיש בו, בין היתר, יערות שופעים של עצי אורן ועצי דפנה, חי וצומח אקזוטיים, מדבריות, הרי געש וחופים יפהפיים. בעבר היו לשם טיסות ישירות מישראל, אך כיום הטיסה היא דרך יעד באירופה. אנחנו טסנו חמש שעות למדריד ומשם ברציפות שעתיים וחצי נוספות לטנריף. מחיר הטיסה לכל אחד מאתנו היה 660 דולר והתמורה לה זכינו אחרי הטיסה הארוכה היתה שווה כל רגע.

נחתנו  בנמל התעופה ריינה סופייה שממוקם בחלקו הדרומי של האי ומשם התחלנו את הטיול במכונית ששכרנו מישראל. המכונית, שעלתה 150 יורו ואשר הביטוח שלה כלל ביטול השתתפות עצמית, אפשרה לנו ניצול יעיל של הזמן והגעה לפינות נסתרות.

הכל מתובל במוחו

למרות היותו של האי הגדול שבין האיים הקנריים, המרחק בין נקודה אחת באי לנקודה המרוחקת ביותר ממנה, הוא כמאה וחמישים קילומטרים. רבים מהכבישים תלולים ומפותלים מאוד ומצריכים מיומנות נהיגה, יחד עם זאת הם מתוחזקים ומשולטים היטב ויש גם אוטוסטרדה חדישה.

ברחבי האי פזורות אלפי מסעדות מסוגים שונים. מומלץ לאכול במסעדות העממיות בהן סועדים המקומיים. הן אף פעם לא אכזבו אותנו. רבים מהמאכלים המקומיים מלווים במוחו – רוטב אדום שמתובל בפלפל אדום או רוטב ירוק שמתובל בפטרוזיליה וכוסברה. מנות פופולריות הן דג חריף שמזכיר את החריימה ותפוחי אדמה קטנים שקליפתם מצופה במלח ואפויים בתנור. גם את תפוחי האדמה הללו, אגב, טובלים במוחו במהלך הארוחה. בזכות האקלים הסובטרופי, יש שפע של פירות אקזוטיים נהדרים כמו אננס, פפאיה ומנגו.

את מחצית מהחופשה, שארכה שמונה ימים, הקדשנו לדרומו של האי. התאכסנו במלון ארבעה כוכבים באזור אדחה המשופע במאות מלונות ברמות שונות, אותו הזמנו מהארץ. האירוח של שלושה לילות במלון היה במתכונת של חצי פנסיון ועלה 240 יורו. מתכונת זו היתה נוחה מאוד, שכן ארוחות הערב במלון חתמו את ימי הטיול הארוכים שלנו. מהמלון יצאנו לטיולי כוכב.

דולפינים ולויתני פיילוט מלווים את הסירה. (צילום: רבקה יניב)
דולפינים ולויתני פיילוט מלווים את הסירה. (צילום: רבקה יניב)

אחד הטיולים החווייתיים והמהנים היה שייט לאורך המצוקים המרהיבים "לוס גיגנטס" (בספרדית: הענקים) שגובהם כשש מאות מטרים ויורדים בתלילות לים אל אזור המחיה של דולפינים וליוויתני פיילוט, שהם בעלי גוף בינוני. להקות היונקים הימיים הללו שחו וקפצו לצדי הספינה ולפניה, והצפייה בהם היתה מרתקת. השייט, שעלה 50 יורו לאדם, כלל בנוסף להסבר בשבע שפות, גם ארוחת צהרים ושחייה בים.

הלבה יצרה נוף ירח. עוד מבט על הר הגעש טיידה. (צילום: רבקה יניב)
הלבה יצרה נוף ירח. עוד מבט על הר הגעש טיידה. (צילום: רבקה יניב)

האטרקציה הגדולה ביותר באי היא הפארק הלאומי טיידה, שנקרא על שם הר הגעש השוכן במרכזו ונראה כמעט מכל מקום באי והוא הגבוה ביותר בספרד. הפארק שמסביב להר, משתרע על פני 270 אלף דונם. הכניסה לפארק, שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, היא ללא תשלום. את הנוף המיוחד של הפארק יוצרים סלעי בזלת שחורים וצבעוניים שמזדקרים למרגלות הר הגעש ומזכירים נוף ירח. אפשר לטייל בו במכונית ויש בו גם מסלולי הליכה רגליים לטווחים שונים ובדרגות קושי שונות. על המסלולים ניתן לקבל מידע במרכז המבקרים, בו יש מוזיאון גיאולוגי קטן ומוקרן בו גם סרט על היווצרות הטיידה והפארק שמסביבו.

בצמוד למרכז המבקרים ישנו מלון מרשת הפארדורס הממשלתית, שהוקם בשנות ה-60, עוד לפני שנכנסו לתוקפם החוקים המחמירים שהכריזו על אזור הפארק כשמורת טבע. אל פסגת הר הגעש ניתן לעלות, תמורת תשלום, ברכבל שכולל קרונית אחת שנושאת כ-30 איש. כשנושבת רוח חזקה הרכבל מושבת.

הר געש מרובה פנים

בפארק טיידה ביקרנו פעמיים, כדי לראות את שני פניו של הר הגעש. מהדרום נסענו לפארק בכביש מפותל מאוד ותלול שמטפס בנוף מרהיב אל מעל העננים, מה שמזכיר את המראה  הנשקף ממטוס. באזור זה, אגב, ישנה תופעה מיוחדת בה העיבוי של העננים נעשה ישירות אל הצמחייה וממנה למי התהום. כשהגענו לפארק התגלה אלינו צדו הצחיח של הר הגעש שנמצא למעשה במדבר מהיבשים בעולם. ההר מתרומם בלב במה מישורית שנמשכת קילומטרים וצבעי הקרקע בה מתחלפים מצהוב לאדום, משחור לירקרק ולחום, על פי הרכב המינרלים שבה.

דרך בתוך יער. מגיעים אל פארק טיידה מצפוון. (צילום: רבקה יניב)
דרך בתוך יער. מגיעים אל פארק טיידה מצפוון. (צילום: רבקה יניב)

בפעם השנייה הגענו לפארק מהצפון, בכביש חוצה יערות בהם אתרים רבים לפיקניקים ואז התגלה אלינו  צדו המושלג של ההר. לאורך שני הכבישים, הדרומי והצפוני, המוליכים אל ההר, יש נקודות תצפית משולטות רבות, עליהן מצוין גם גובהו של המקום. העצירה בהן היא הנאה צרופה שמגבירה את החוויה.  גם הביקורים בכפרים הציוריים לאורך החופים ועל רכסי  ההרים בפנים האי היו מהנים ביותר. חלק מהכפרים הללו הפכו במהלך השנים לאתרי נופש. כאלה הם למשל לוס כריסטיאנוס, שהיתה פעם כפר דייגים קטן והפכה לעיירת נופש גדולה ופופולרית שממנה יוצאות מעבורות לספרד, ופלאיה דה לאס אמריקס, שהפכה לאתר הנופש הגדול ביותר באי. באחרונה ממוקם פארק המים הענק "סיאם פארק" שמעוצב בסגנון תאילנדי וכולל חוף ים מלאכותי, נהר ומגלשות שונות לכל הגילאים עם כל האטרקציות העכשוויות.

כמעט לכל יישוב ואתר באי יש סיפור. גרשיקו, ששוכנת על קצה לשון יבשה במפרץ קטן, חוותה בשנת 1716 התפרצות וולקנית של הר הגעש טיידה  שהחריבה אותה. עד להתפרצות הגעשית  שימשה העיר כנמל המרכזי של האי, אך נחלי הלבה חסמו את המפרץ ושיתקו את הנמל. השיטוט בעיר מרתק. ממרומי גן ההנצחה שבה נשקף נוף המפרץ הזרוע באיים קטנים שיצרה הלבה שנקרשה ושל בתי העיר על גגותיהם האדומים והלבנים.

העיירה בואנה ויסטה היא הנקודה המערבית ביותר בטנריף. כאן ציפתה לנו הפתעה: חגגו שם קרנבל מקומי בו צעדו לצלילי תזמורת, שגם היא צעדה בסך, תושבים מחופשים, כולל נכים עם הליכונים וכיסאות גלגלים ובראשם ראש העיר.

קרנבל. כל אירוע הוא סיבה לקרנבל. (צילום: רבקה יניב)
קרנבל. כל אירוע הוא סיבה לקרנבל. (צילום: רבקה יניב)

מתברר שאצל הטנריפאים כל אירוע הוא סיבה לקרנבל ובקרנבלים נוספים לכבוד אירועים מקומיים נפגשנו  גם ביישובים אחרים בהם בעיירה קנדלריה. תושבי העירייה המחופשים התכנסו ברחבת הכנסייה, מול הים, ורקדו לצלילי מוסיקה קולנית שבקעה מבמה גדולה עליה הופיעו בזו אחר זו להקות בשירים ובריקודים. במרחק כמה עשרות מטרים מהכנסייה המרשימה, ניצבת שורת פסלי דמויות בגובה של כארבעה מטרים כל אחד. הדמויות הן של גיבורים מיתולוגיים קדומים של תושבי האי.

הכפר מסקה שוכן בנקיק בין צוקים. (צילום: רבקה יניב)
הכפר מסקה שוכן בנקיק בין צוקים. (צילום: רבקה יניב)

מבואנה ויסטה נסענו בנסיעה איטית מאוד בנופים הרריים עוצרי נשימה לכפר מסקה. לצד הדרך הפתלתלה נשקפו אלינו אזורי חקלאות משופעים בטרסות. הכפר שוכן במרומי כביש מפותל, חבוי בתוך נקיק פראי בין מצוקי ענק ובנוף עוצר נשימה. עקב מיקומו הוא משמש גם כנקודת מוצא למסלולים רגליים למיטיבי לכת. אגב, המפרץ הסמוך לכפר שימש בימים רחוקים, כך על פי האגדות, כמשכן לשודדי ים שהיו מחביאים את אוצרותיהם במערות, בצוקים שבסביבה.

מלון של סטודנטים למלונאות

את המחצית השנייה של שהותנו בטנריף בילינו בחלקו הצפוני של האי והתאכסנו במלון בעיר הבירה סנטה קרוז, שגם ממנו יצאנו לטיולי כוכב. זהו מלון מיוחד במינו בן ארבעה הכוכבים שממוקם במרכז העיר ומשמש כבית ספר גבוה למקצועות המלונאות, אותו מצאנו באינטרנט. בגלל אופיו של המלון שהוא קטן יחסית (60 חדרים שבחלקם מתגוררים הסטודנטים)  מחיריו זולים ממלונות ברמתו ויש לו גם חניה ללא תשלום. שלושה לילות עם ארוחת בוקר עלו 150 יורו.

הסטודנטים מהווים חלק מצוות המלון והאווירה, השירות והארוחות מעולים. אגב, ארוחות הבוקר בשני בתי המלון בהם התאכסנו דומים מאוד בשפע ובגיוון שלהם לאלה של בתי המלון ברמתם בישראל.

סנטה קרוז היא עיר נמל  יפה ומעניינת שיש בה מבנים עתיקים רבים ומרכזי קניות עם מיטב המותגים הפטורים ממס. לב העיר הוא כיכר פלאסה דה אספאניה ולידה רחוב החנויות הראשי. מוזיאון הטבע והאדם מציג מומיות של תושבי האי הראשונים, הגואנצ'וס, ופריטים מרתקים אחרים. ביום ראשון מומלץ לקפוץ לשוק גדול שנקרא "סאנדיי מרקט" בו מוכרים דברים ישנים בצד חדשים. בסמוך לסנטה קרוז נמצא שדה התעופה הצפוני של האי, לוס רודאוס, ממנו טסנו,  דרך מדריד, חזרה לישראל.

רבקה יניב היא כלת פרס זיו לעיתונות ובעבר עיתונאית ב"מעריב" ובקבוצת "הארץ".

[related-posts title="כתבות קודמות"]

.

         

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן