אלפי שנים הביטו עלינו הנשים מבחוץ ואמרו לנו מה אנו אמורות להרגיש בתוכנו. מה נכון לנו לרצות, במה עלינו להאמין, לאן נכון לנו לשאוף, מהן אמות המידה המוסריות הנכונות לנו, מהם חיים נכונים עבורנו.

מטרת הפמיניזם הייתה להוכיח שאנו הנשים שוות לגבר (באדיבות: freedigitalphotos)

עד לפני כמאה שנה חוקרי "האדם" ו"החיים" – בין אם אלו הוגי הדעות, הסופרים, הפילוסופים, המדענים או אנשי הדת – היו ברובם הגדול, אם לא כולם, גברים. ממילא "אדם" על פי תפיסתם הוא גבר, ו"החיים" היו חיים מנקודת מבט גברית. מובילי הדתות, המדע והאמנויות, לא ראו באישה ישות סמכותית בעלת כושר בחינה עצמית. עוד היום התפיסה הרווחת לגבי מהי אישה, מקורה בנקודת המבט הגברית. ההכרה הנשית, כמהות ייחודית בעלת איכויות משל עצמה, מעולם לא נחקרה לעומק ומבפנים על ידי מוחות נשיים.

לפני כמאה שנים המגדר הנשי החל להתעורר ולבקש לעצמו זכויות. הנשים החלו תופסות מקומות במגזרים רבים. נשים רבות למדו מדעים, רפואה, פסיכולוגיה ועוד. האם אז הנשים החלו לפעול כדי להכיר את עצמן? האם הן חקרו את נפשן אחרי שיצאה מן הנחיתות החברתית שנכפתה עליה? לצערי לא. מטרת הפמיניזם הייתה להוכיח שאנו הנשים שוות לגבר. מגמתה של האישה החדשה הייתה למחוק את השונות ולטשטשה ככל שניתן. הנשים שהצטרפו לצוותים המדעיים רצו להיות חלק מן הצוות כשוות. הן בקשו להתמזג בעולם המדע על פי חוקיו ותפיסותיו, ולא לבדל עצמן בתוכו. לחקור את הנשיות כישות נבדלת היה מהלך שמנוגד בתכלית למטרתן, וכך שוב יצאה הנשיות נטולת התייחסות ומוכחשת.

ריפוי לערך העצמי

הנשים הצעירות, בנות הדור הנוכחי, ירשו מן העבר מסרים בעייתיים מכל כיוון אפשרי. אל קשת מסרים זו נוספה לאחרונה "חבילה" חדשה של מסרים קלוקלים. אנשים כריזמטיים, בני שני המינים, באצטלה של מורי רוח, החלו מטיפים לסטנדרטים עליונים של התנהגות מוסרית, ואפילו לרגשות "נכונים". הם סיווגו את הרגשות כרגשות נמוכים ורגשות עליונים, וסחפו דור שלם של תלמידים להאמין שהם אמורים להיות לפחות מלאכי שמיים, אם לא אלוהים בעצמו. רגשות כמו קנאה, שנאה, כעס, הוכרזו על ידם כחשוכים, מכוערים ומלוכלכים. לעומתם, רגשות החמלה, הסליחה, האהבה ללא תנאי, הפכו להיות מקודשים והכרחיים. יתרה מכך, הרגשות בכללם הפכו להיות לא אהודים. ריחוף מחויך ואצילי הפך למשאת נפש. הנשים, שמאז המהפכה הפמיניסטית ביקשו חוויית ריפוי לערך העצמי שלהן, ושאפו להיטהר מאשמה נשית בת אלפי שנים, עטו על מורים אלו, הלכו שבי אחריהם ונפלו למלכודת של אומללות.

בנות הדור העכשווי יותר מבולבלות מכל דור אחר של נשים, שחי אי פעם על האדמה הזו. אלו שחיפשו תשובות לשאלות פנימיות עמוקות הפנימו רשימה של סטנדרטים עליונים שאי אפשר להשיגם, ואלו שרצו להשתלב בעולם המודרני-גברי, שוקק העשייה וההישגים, מצאו את עצמן חסרות נשימה מרוב מטרות חיצוניות. זהו דור נשי שחפץ להיות סופר וומן רגשי, תפקודי, ומוסרי. אשת החיל של התנ"ך אינה אלא דוגמית לשאיפה של האישה בת זמננו. והסיכויים הם רק נגדה.

חובתנו כנשים לדעת מי אנו (באדיבות: freedigitalphotos)

אישה מצליחנית, רזה, סקסית, רהוטה, קשובה, אוהבת ותומכת

האֶם בת זמננו בודדה יותר מאי פעם, חסרת שורשים יותר מאי פעם וחסרת ידע קונקרטי יותר מאי פעם. היא נלחמת לעצב לעצמה בית נורמלי מול חברה מוכת טירוף. אם זה מבחינת המזון האיכותי, שהיא רוצה להעניק לילדיה, ואין לה ברירה אלא להתמודד יום יום עם מדפים עמוסי שקיות צבעוניות מפתות, המכילות עודפי סוכר ומלח, שומנים מזיקים, צבעי מאכל, חומרי שימור, והיצע אדיר של מזון מהיר נטול מרכיבי הזנה. אם זו איכות תרבותית, שהיא רוצה להעניק לילדיה, המחייבת אותה להילחם בתרבות נמוכת הערך שהטלוויזיה והאינטרנט מחדירים לביתה 24 שעות ביממה. ואם זה מבחינה חברתית, כששם היא עומדת חסרת אונים מול הסגנון החברתי דיגיטלי ההולך ומשתלט עלינו, שאין דרך חזרה ממנו.

בנוסף על כל אלה היא גם נדרשת על ידי עצמה, להיות אישה מצליחנית, רזה, סקסית, רהוטה, ספונטנית, קלילה… מבחינה רגשית היא שואפת להיות טובה ומיטיבה לסביבתה, מלאת חמלה, נדיבה, קשובה, סבלנית… בת זוג אוהבת ותומכת, נאהבת ונתמכת…

מבולבלת וחולה

האישה בת זמננו נחושה להרגיש מאושרת, אבל היא רחוקה מלהצליח בכך! היא מבולבלת מעודף האינפורמציה הסותרת שהיא מופצצת בה. היא סופגת השכם והערב מסרים שאינם מטיבים עמה, אלא מחלישים אותה עוד ועוד. היא מבולבלת – גם, כי אין לה עם מי לדבר, וגם, כי היא מפחדת לדבר. היא מרגישה נכשלת במרבית החזיתות, והיא מפחדת שידעו שזהו מצבה.

בסופו של דבר הגוף הוא שמשלם. מחלות נשיות חדשות, שמקורן במתח הנורא שנקלענו אליו, צצו ועלו. בעשור האחרון התחיל העולם הרפואי להיפתח לעובדה שיש לעסוק ברפואה מגדרית. מאמר שפורסם במרץ 2011  בעיתון הארץ, זכה לכותרת – בקרוב רפואה נפרדת לגברים ונשים. המאמר טוען כי: "העוסקים ברפואה מודעים לכך שההבדלים הגופניים בין נשים לגברים משפיעים על שני המינים באופן שונה: המחלות מתפתחות אחרת, התסמינים אינם זהים, וגם התגובה לתרופות ולטיפולים שונה בין גברים לנשים". סוף סוף ההכרה החלה מחלחלת… הגוף הנשי ראוי להתייחסות נפרדת! האישה אכן שונה מן הגבר בהרבה מאד מחלקיה, בין אם אלו הגופניים, הרגשיים, או המנטאליים והרוחניים. שנים ראו בנשים אדם (גבר) קטן גוף וחלש שרירית, היסטרי ומתלונן ללא סוף, ולא ישות בפני עצמה, בעלת תכונות ייחודיות, בעלת מבנה משלה וצרכים משלה.

חובתנו כנשים לדעת מי אנו

מחקר רציני בנפש הנשית לא נעשה מעולם עד ימים אלו ממש. זו לא רק זכותנו, זו חובתנו כנשים, לדעת מי אנו מיסודנו ומה הם חיים נכונים על פי אמות המידה שלנו. וכשאני אומרת מחקר רציני, איני בהכרח אומרת מחקר מדעי – מפני שכלליו ודרכי עבודתו של המדע נוסחו מנקודת מבט גברית, ואינן תואמות חקירה של שדה בעל מהות נשית.

העובדה שהשתחררנו מהדיכוי החיצוני הרשמי, אינה אומרת כי השתחררנו מהדיכוי הפנימי. הנשים עדיין רואות את עצמן כמי שאמורות לקבל מרות. להיות מונחות. לקבל הוראה מגבוה ולהתגמש לכל מצב. האישה אינה רואה עצמה כישות נפרדת, עצמאית, שונה, ובעלת צרכים ייחודיים לה. האישה רואה עצמה כמי שאמורה לקבל אשרת כניסה לעולם קיים, שהיא אינה חלק ממנו – אשרת כשרות, וכשירות. היא מייחלת לקבל את האשרה ממישהו חיצוני לה. היא רואה עצמה כמי שאמורה ללמוד את חוקי העולם הזה ולזרום עמו, ולא כמי שזכאית לבנות את העולם ולהכתיב את דרכיו. היא רואה עצמה כאסופית, שאמורה לעמול קשה, להצטיין ולהוכיח את זכאותה, כי היא צורפה לעולם בחסד ולא בזכות. "נעשתה לה טובה", כשפתחו לה את הדלתות לעולם, ואלו עלולות להיסגר שוב, ולכן חובת ההוכחה מוטלת עליה תמיד. האישה מחפשת דרך להצטיין בעולם שאינו תואם אותה כלל, להיות יוצאת דופן, נעלה, מישהי שאינה ברת תחליף! תשוקה שהיא בעוכריה. תשוקה שהיא חרב פיפיות.

עד היום איש לא בא לומר לאישה, עצרי רגע, החני את רכבך – את נוסעת בכביש הלא נכון. בעצם את בכלל לא צריכה לנסוע לשום מקום. את גם לא אמורה להגיע לשום מקום. פשוט עצרי, נוחי ולמדי להכיר את עצמך. את צרכייך שלך. את רגשותייך שלך. את יכולותייך שלך. את תכונותייך שלך. בחרי לך את יעדייך שלך בעצמך – ואל תדבקי לשווא ביעדיהם של אלו שאמרו לך מה נכון לך להרגיש, ומי את צריכה להיות.

אירי ישראלי-רושין – חוקרת התודעה הנשית, מייסדת "האקדמיה לנשיות", משדרת ברדיו החיים הטובים את התכנית "מועדון הלבבות הפתוחים"