Skip to content

הצלחה. לא מה שחשבת

איך יוצאים מעבדות לחירות? איך צומחים ממשברים? איך הופכים את הלימונים שלנו, החסרונות והמחשבות התוקעות שלנו, ללימונדה של צמיחה ופריצת דרך?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

לא מעטים מאיתנו שואפים לגדולות אבל נתקעים בקטנות. איך מדלגים על מחסומים בדרך להגשמה עצמית והצלחה?

אנו נתקעים בהפרעות של קשב וריכוז עליהן אנחנו מאמינים שאי אפשר להתגבר, מחלות כרוניות ואחרות שגורמות לנו להאמין שאיבדנו את היכולות להתקדם ליעדים שלנו, ובכלל, היום יום והעומסים שלו מאותת לנו בלי הפסקה, זאת המציאות הקטנה והתוקעת של החיים ואין מה לעשות. האמנם? החדשות הטובות הן שאפשר לפרוץ את המחסומים ולהגיע ליעדים שלנו

בכנס של גילת אביב, בו חשפה את נבחרת המרצים שלה, דובר רבות בנושא של התמודדות עם מכשולים ומשברים מסוגים שונים בדרך להצלחה.

גלית זעפרן
גלית זעפרן

מסתבר שהכל עניין של בחירה. תמיד ניתן לבחור בהרמת ידיים. אבל תמיד ניתן לבחור גם בהפך מזה, בצמיחה מהמשבר. נשמע כמו אוסף של מילים יפות? היו שם, בכנס, מרצים שמוכיחים את העניין. למשל, גלית זעפרן, מנהלת 'מחשבה חדשה' חלתה לפני ארבע שנים, ביום הולדתה ה-43, במחלת הסרטן. אחרי שמונה חודשים של טיפולים, החליטה לבחור בחיים ובגדילה משם, וכיום היא דוקטורנטית מצליחה עם מודל להגשמה עצמית שהיא מרצה עליו בצורה מרתקת.

"הייתי במקום אחר לגמרי לפני ארבע שנים", מספרת זעפרן. "הייתי בתוך המירוץ של החיים, בלי זמן להתעסק ברצונות ובשאיפות האמתיות שלי, בהתמודדות עם העומסים הרגילים של היום יום". כשגילתה את המחלה, החליטה, מתוך כל הפחד והבלבול, לדבוק במודל אחד שהכירה: מודל אפר"ת, שמדבר על איך אנחנו יכולים לשנות את הפרשנות שלנו לגורמים שונים בחיינו ובכך גם לשנות את התגובות וההתנהגות שלנו.

החיים הם לא חזרה גנרלית

זעפרן החליטה להציב לעצמה יעדים, ולזכור כל הזמן שהחיים הם לא חזרה גנרלית, אלא הדבר עצמו, בו צריך לעשות מה שבאמת רוצים, כי זוהי ההזדמנות היחידה להגיע למטרות, ואחרת לא תהיה. "מתוך זה, אנחנו מסוגלים לראות דברים שלא ראינו קודם, מתארגנים ויוצאים לדרך".

במודל לעשיית שינויים, היא מדברת על כך, ש- 10% מהאנשים שיוצאים לדרך חדשה עוצרים עוד בהתחלה ונחים. הם מוכנים להסתפק בכך שרצו לעשות שינוי ולצפות באחרים עושים אותו. רוב האחרים מסתפקים בעשיית חלק מהשינוי, ומחליטים שנוח להם לעצור בדרך. רק 10% מצליחים להגיע ליעדים הסופיים שלהם. אלה הם האנשים שלומדים לשחרר בדרך, לשחרר את הספיקות שלהם, באחרים ובעצמם, ולומדים לוותר על דפוסי חשיבה ישנים ותוקעים. "כשלומדים להסתכל על העולם אחרת, בראייה מרחיבה, לא מוותרים יותר על הראייה הזאת", מספרת זעפרן מתהליך הלמידה שלה-עצמה.

גלית יצפאן, אשתו של, היא מרפאה בדרמה ואמנויות, ומתמקדת בתחום הקשב והריכוז שמאוד מוכר לה מהבית, מעצמה ומבני משפחתה. הרצאתה של יצפאן, שנקראת 'אבדות ומציאות', ממוקדת באבדות, שהן עלויות בעיות הקשב והריכוז, הטעויות שעושים בדרך, הצורך 'לחשב מסלול מחדש' בלי הפסקה, עם הקושי להתמקד ולהגיע ליעדים, ובעיקר להגיע בזמן.

את המציאות מאתרים כשלומדים לקבל את עצמנו, לסלוח לעצמנו, לעשות שלום עם השופט הפנימי שלנו, שאומר לנו כמה אנחנו לא בסדר ואשמים בכל. כשלומדים להשלים עם המציאות מוצאים את היתרונות, את הרעיונות והיצירתיות, וגם את הדרך: יצפאן ממליצה להתמיד לכל אדם עם הפרעות קשב אדם ביצועיסטי, שיידע לעזור לו להגשים את יצירתיותו בדרך מסודרת, לתכנן ולהגיע למטרות.

אריאן לב


אריאן לב, מומחית להשפעת התת מודע על ההתנהגות שלנו, מספרת שלעתים שני אנשים עושים בדיוק אותם דברים, אך מגיעים לתוצאות שונות לחלוטין, האחד מצליח והשני נכשל. מדוע? האחד מכוון להצלחה, מקבל את ההצלחה ונהנה ממנה, ואילו השני יודע מראש שייכשל, וכפי שאומר לו תת המודע שלו שייכשל, הוא אכן נכשל. גרוע מזה, זה שצופה לעצמו כישלון, גם איננו מנסה בדרך כלל. אנשים שעושים את הדרך – תת המודע הוא כוח פנימי של הוראות הפעלה אישיות, והפקודות הללו קובעות מה נחווה ומה נשדר ואת דפוסי ההתנהגות שלנו. אנשים רבים שמים לעצמם רגל באופן בלתי מודע ואז מאשימים אחרים.

התת מודע שלנו מזמן לנו את העתיד

"אנחנו תמיד פוגשים את מה שהתת מודע אומר לנו שנפגוש", מסבירה לב. למעשה, אנחנו מכוונים את עצמנו לשם. דפוס אחד, שהוא מאוד מוכר, הוא דפוס של 'אהבה=דחייה', אנשים רבים, כשהם פוגשים משהו טוב בחייהם, מיד מייצרים דפוס של דחייה, מסוג של 'למה מגיע לי כל הטוב הזה', זה דפוס שהתת מודע מייצר כתוצאה מזיכרון קדום, בכל פעם שהאדם שומע מילה טובה או מקבל משהו טוב, הוא באופן אוטומטי דוחה זאת. במקום שלא בא לו בקלות, שם הוא מאוד רוצה ומשקיע.

מנהלים או חברים שמתנהלים מול הדפוס הזה, מזהים, למשל, דחיינות כרונית, קושי לקבל מחמאות, אנשים שנדחים בעצמם לעתים קרובות. הם יכולים לעזור לאדם על ידי אמירה כגון: "אם קשה לך, אולי נעביר למישהו אחר?" באותו רגע הוא ירצה לעשות זאת. אם רוצים לקדם אותו, צריך לתת לו תחושה של דחייה תוך כדי הפרגון: "עבדת יפה והצלחת, הייתה בעיה בהגשת דוח"ות, אבל אנחנו בטוחים שלאור הרצון שלך תצליח מאוד בתפקיד החדש".

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן